"מה עם הנפש שלי?": הווידוי העצוב של השפית המפורסמת

הכל התחיל כפוסט ויראלי עלום שם שפורסם לפני כמה ימים בעמוד האינסטגרם של נדב בורנשטיין. שפית מפורסמת ומוערכת התוודתה על הקושי הנפשי והכלכלי איתו היא מתמודדת מאז אותה שבת ארורה, וסיפרה על הפחד מהבאות, ההוצאות הכלכליות הגדולות ואי וודאות באשר להמשך הדרך ואולי אף גדיעת הקריירה - כשברקע ההבנה שהחיים לא יחזרו להיות מה שהיו. "רק פתחתי את המסעדה שלי הראשונה שלי שחלמתי עליה לפני חצי שנה", היא כתבה לבורנשטיין, "מרגיש כל כך מינורי לעומת אנשים שאיבדו את הבית שלהם, את הילדים שלהם, את המשפחה, את החיים. אבל זה שובר לי את הלב שברגע שהתחילה המלחמה הטבחים שלי הגיעו למסעדה רוקנו את המחסנים והמקררים. בישלו ובישלו ובישלו והתארגנו והכינו .. בעזרתם כלללל המסעדות בתל אביב נרתמו בצורה שלא רק מגיע לך פיצויים מגיע להם גם צל״ש וגם בונוס עצום על העבודה שעשו למען המדינה בחינם".

איפה אתם שרי ישראל? אתם מסתכלים עלינו?"

בהמשך הדברים היא מספרת על החשש הגדול באשר לפתיחה מחודשת: "עכשיו אני בשיחות עם השותפים כל היום.. על איך נפתח? איך הטבחים נתנו מעצמם כל כך הרבה ואולי עכשיו לא יהיה להם לאן לחזור? רק פתחתי.. אנחנו עדין עם הוצאות הקמה.. שוברת את הראש מהמחשבה שלא יודעת לא יודעת איך נצליח לפתוח, איך נעמוד על הרגליים? כבר צריך להביא מלא כסף מהבית.. ואז מה? מה עם הספקים? מי דואג להם? מה עם הצ׳קים שצריך לשלם להם? מה עם כל העובדים שלי? הם משפחה. אני צריכה לדאוג להם ואין מי שידאג לנו. חצי מדינה מרגישה ככה בימים האלה. וכל המדינה מסתכלת למעלה, לממשלה. איפה אתם שרי ישראל? אתם מסתכלים עלינו?"

ההודעה האנונימית משקפת את מצבם של רוב המסעדנים בארץ בימים קשים אלה, בהם רוב המסעדות הפכו לחמ"ל בישולים עבור החיילים ומשפחות החטופים והנרצחים, ועזרה מהמדינה לטובת התייצבות עדיין לא נראית באופק. בהתאם לייאוש הכללי והכלכלי, התגובות לא איחרו לבוא, כולל זו זה השף חיים כהן שכתב "לצערי אין למסעדנים כתובת אמיתית שרואה את התועלת שמביאות המסעדות מצד אחד לתיירות ומצד שני סמל הנורמליות .. אני כבר לא מדבר על התרבות הקולינרית שהתפתחה פה שמסתכלים עליה בכל העולם. צרפת מקדשת ודואגת לגסטרונומיה שלה מתוך הבנת לתרומה העצומה למדינה , אנחנו המסעדנים בישראל כאילו אוייבי המדינה, מתייחסים אלינו כאל גנבים ומקצבי נדבות..כשבקשנו עובדים זרים נפנפו אותנו, כשמבקשים עכשיו חלת גמיש כדי שנוכל לחזור לעבודה גם אם חלקית מתייחסים אלי ו כמו גנבים, צריך להכיר שהאוצר במדינה מתייחס אלינו כמו לאויבים . אבל בכל ארוע לא טוב שפוקד את העם, המסעדנים ראשונים להתגייס בהתנדבות לכל מה שצריך בלי לשאול שאלות , הראשונים !!! האוצר מתנהג כאילו מעירים אותו עכשיו משינה ובכלל מטרידים אותו".

כתבות נוספות ביאמיז:

• נעבור את זה ביחד: 5 מאכלים שמפחיתים מתח וחרדה
  
• צו 8: זה הזמן לעזור לחקלאים מהר, לפני שיהיה מאוחר מדי
• כמו חיבוק מאמא: 5 מנות שיגרמו לכם להרגיש הכי בבית שאפשר

לפני שעות אחדות הפוסט העוצמתי קיבל שם ופנים, כשהכותבת החליטה לחשוף את עצמה. "אז זאת אני, למה עד עכשיו הסתרתי את זה? ולמה עכשיו אני חושפת?
טוב בגדול לא רציתי רחמים, הרגשתי אשמה", פתחה את הפוסט דנה לי ברמן, השפית של מסעדת "גן השקמים" שנפתחה לפני כמה חודשים, ואחת המשתתפות האהובות והזכורות בריאליטי האוכל "המסעדה ההבאה של ישראל".

ברמן, בעלת רזומה קולינרי מרשים ועבודה עם השפים הטובים בארץ, פתחה את "גן השקמים" לפני כמה חודשים, וזכתה לביקורות משבחות בזכות סגנון קולינרי ייחודי וביצוע מדויק למנות דגל מהמטבח האיטלקי הכפרי. כשהחלה המלחמה, גם היא כמו לא מעט מסעדנים, הפכה את מסעדתה לחמ"ל בישולים שעשה שימוש בכל חומרי הגלם שבמקררים ובמחסנים של המסעדה, וגם היא כמו מסעדנים רבים, הגיעה למצב של הפסדים עצומים. "ואז גילינו את המצב במסעדה", היא כותבת. "למסעדה חדשה לא להכניס כסף כשהיא עדין מוציאה כסף, זה זה גזר דין מוות, ופשוט נהייתי עצובה. לא מגיע לטבחים מקום לחזור? לא מגיע לי לחזור לבשל במסעדה? לא מגיע ללקוחות שלנו קצת נחת ורגע לבלות? איך נחזור? איך נעמוד על הרגליים?"

בהמשך מספרת דנה לי על ההחלטה לשוב ולפתוח את המקום, כשבלב הרבה פחדים. "לאט לאט הימים עברו הבנתי שהמצב קשה, העזרה מהמדינה לא באמת תעזור לנו ואם לא נפתח ונתחיל לעבוד כנראה שלא נפתח בכלל. מה עם הנפש ? שלי? של העובדים?....הבנתי את הכוח שלנו. את הכוח של המסעדה של העסק. של לבשל, של להאכיל ולארח. ופתאום כל מה שהיה בא לי זה לבשל. אני דנה לי ברמן כבר 36 ימים לא בישלתי. כלום. חוץ מטוסט! ועכשיו בא לי לבשל פשוט בא לי לבשל מה שבא לי לאכול ובא לי אוכל שינחם וישמח ויגרום לאנשים לחייך ולשמוח. כולנו חזרנו לאכילה רגשית וגם אני. אבל יותר מזה אני חזרתי לבישול רגשי.. בלי צ׳קליסטים ובלי הכנות, מה שבא לי, לנו במסעדה להכין לכם. לבשל לכם, וזה מה שנעשה".

התגובות על החשיפה והעלאת הלבטים שאותם חש כל מסעדן בארץ, לא איחרו להגיע. רבים תמכו ועודדו את דנה לי לפתוח את מהסעדה, והשף חיים כהן אף הגדיל לעשות ושיתף במה שעובר על רוב המסעדנים בארץ בימים אלה, ואת דעתו על היעדר טיפול ראוי בעולם המסעדנות שקורס. "ביום יומיים הראשונים אחרי ה-7 באוקטובר התגייסו טבחי ישראל כמעט בכל מסעדה בארץ לבשל לחיילים למשפחות פצועים , לצוותים רפואיים ולכל ציבור שצריך", כתב כהן, "יש מסעדות שבעליהן הבינו תוך כדי העשייה שהם לא יוכלו לפתוח שוב מפני שהנסיון שלנו מול האוצר בארועים האלה שתמיד אם מגיע פיצוי הוא מגיע מעט מידיי ומאוחר מידיי,למה? כי המסעדנים לא מעניינים אותם לא כציבור אלקטורלי ולא כעסקים, הם תמיד אומרים : אחת נסגרת שתיים נפתחות... אין לנו עד היום שום משרד שמטפל בנו, איך יכול להיות שמשרד התיירות שמטפל בתיירות הוא לא הכתובת של המסעדות? אני מקווה שבכל זאת יימצא לך הפתרון להמשיך את המפעל היפה שלך".

כדי להמשיך להניע את הכלכלה ולהציל את המסעדנות הישראלית, שבמקביל להתגייסות למען משפחות המפונים, הנחטפים והחיילים, גם תומכת בחקלאות הישראלית - אנחנו מפצירים בכם לצאת לסעוד ולעזור למסעדות הארץ להתקיים. וכשתגיעו לגן השקמים של דנה לי ברמן, דעו שמצפה לכם ארוחה נהדרת, מלאה בהפתעות קולינריות ובתיבול דומיננטי של לב ונשמה.