קרבות התיקים בליכוד: לוין ואוחנה צפויים לקבל קדימות

לקראת ממשלת נתניהו השישית: לפני שיגיע ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו לכאב הראש שצפוי עם חלוקת התיקים לבכירי הליכוד, מחוץ למפלגה ממשיך להתנהל הקרב על תיק האוצר בין יו"ר ש"ס אריה דרעי ליו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ', והערב (ראשון) הם נפגשו לתיאום עמדות בעניין הזה.

סמוטריץ' מאוד מעוניין להגיע למשרד האוצר, אך נתניהו מעדיף שלא להפקיד אותו בידיו, והיה מעדיף להשאיר אותו בתוך הליכוד. בינתיים בתוך הליכוד מסתמנת עדיפות בחלוקת התפקידים, קודם כל ליריב לוין ולאמיר אוחנה, שניים מהבכירים ביותר ומהקרובים ביותר לנתניהו, כאשר לוין, אם ירצה בכך, צפוי לקבל את תיק המשפטים ואם לא - את תיק החוץ.

אוחנה, אם לא יקבל את אחד משני התיקים האלה, הוא מועמד בכיר לתפקיד יו"ר הכנסת, וגם לתפקיד הזה יש תור ארוך. נתניהו אולי ירצה לראות את רון דרמר, שגריר ישראל בארה"ב לשעבר, בתפקיד בכיר, אבל סביר להניח שהלחץ בתוך הליכוד והדרישה להרבה תפקידים יגרום לו לוותר על הרעיון.

בפגישות שערך היום נתניהו עם ראשי הסיעות החרדיות, משה גפני ויצחק גולדקנופף, עלו בעיקר נושאי מהות, כמו הדרישה לבטל את כל הרפורמות שפגעו במהלך השנה האחרונה בחרדים. מחלוקת נוספת נסובה סביב פסקת ההתגברות, אשר גורמים מסוימים רוצים אותה ברוב של 61, וסמוטריץ' רוצה אף להרחיק לכת לפסקת התגברות ברוב רגיל, דרישה שכנראה יהיה קשה להיענות לה.

יריב לוין אמר לא אחת לאורך השנים כי הוא רוצה להיות שר המשפטים, ואפילו כשהוא נתן לאוחנה להיות ממלא מקום הוא הסביר אז כי הוא לא רצה לקחת את התפקיד בלי היכולת לקדם את הרפורמות שהוא מעוניין בהם. עכשיו יש לו את הרוב, הרצון והיכולת - אך בכל זאת נדמה כי הוא לא מעוניין לקחת את תיק המשפטים ומעדיף את תיק החוץ.

דילמה דומה עומדת בפני דרעי, שמספר תמיד על זעקת המעמדות המדוכאים, אותה הוא יכול לנסות לפתור אם יקבל את תיק האוצר ויוכל לנווט את כל המדיניות הכלכלית-חברתית של מדינת ישראל, נתניהו משתוקק לתת לו את זה, כך יהיה לו תירוץ לא לתת את זה לסמוטריץ', אבל דרעי מאוד מתלבט ולא כל כך רוצה את האוצר, ויש כאלה שאומרים שזה ישים אותו על הרדאר המשפטי לקראת העתירות הצפויות בעניינו.

סמוטריץ' אומר 'לי מגיע או הביטחון או האוצר'. הוא עומד בראש סיעה של 14 חברים, הכוללת את כל האנשים של בן גביר, אך ההיסטוריה הפוליטית מוכיחה שהרבה אנשים שלא רצו שחלומם יתגשם - בסופו של דבר נדחפו לתיקים שהם לא רצו כי לא הייתה להם ברירה. הדוגמא הבולטת ביותר היא יאיר לפיד שדיבר הרבה על מעמד הביניים, ואז נתניהו נתן לו את תפקיד שר האוצר. לפיד לא רצה - אך נאלץ לבסוף לקחת.