"באותו רגע לא הבנתי שנאנסתי"
אומה לוי חוותה אונס בגיל 18 כשטסה לחופשה עם חברות בזקינטוס שביוון. שש שנים לאחר המקרה חשפה את מה שעבר עליה בפוסט מטלטל בפייסבוק שעורר תגובות רבות
בפוסט המטלטל שעורר תגובות רבות חשפה אומה לוי שעברה אונס לפני שנים כשהיתה בחופשה עם חברות באי זקינטוס שביוון.
מתוך הפוסט:
"באחד הערבים שם ב״זאנטה״ ...באנו 'לפתוח את הערב' אצל החברים הישראלים שלנו. אני זוכרת את הכוס ששתיתי עד עכשיו – זאת הייתה וודקה... הכוס הטעימה שלי, שכמובן, לקחתי איתי לדרך ושמרתי שאף אחד לא יתקרב אליה, כי הקול של אבא תמיד היה בראש שלי – 'תשמרי על הכוס שלך בת שלי', ואני? אני מקשיבה לאבא. הגענו למסיבה... משם כבר הזכרון שלי התחיל להתערפל. את הכמה שעות הבאות בחיים שלי לא זכרתי בבוקר אחרי, גם כמה שנים אחרי. את הכמה שעות האלו מהחיים שלי אני זוכרת ממה שה'חברה הכי טובה שלי' סיפרה לי בבוקר שאחרי ומפלאשבקים שעלו לי במהלך השנים. לאחר שעתיים כנראה שהן נזכרו, ומצאו אותי בחדר בית המלון של אותם החברים הישראלים החדשים שלי, ממש אלו שנתנו לי את המשקה.. אז אחרי שעתיים נמצאתי, בחורה בת 18, בתולה ותמימה, הייתי במיטה של החדר עם שני בנים. לא אחד אלא שניים. והן נכנסו, הסתכלו על הכל, *וחשבו* שאני נהנית. אז הן הלכו לשבת במרפסת להמשיך בישיבה כי הלילה עוד צעיר, והשאירו אותי שם, במצב הזה, ופשוט התעלמו מזה, כשזה מול העיניים שלהן. בבוקר שאחרי, ואפילו כמה שנים אחרי, אני לא חושבת שהבנתי מה קרה לי באמת, אבל הבנתי שאני נמצאת עם האנשים הלא נכונים. אנשים שבשבילם הייתי הורגת, הייתי עושה הכל, אבל לא היו שם בשבילי כשהייתי צריכה אותם".
דת. הקושי הכי גדול זה רגע ההבנה שאני לבד בסיפור הזה.
אולי יעניין אתכם גם:
למה החלטת לחשוף את המקרה?
"זה השתלשלות של כמה אירועים, עברתי עם עצמי תהליך קבלה עצמית שאני לא פגומה וזה חלק מהעבר שלי וזה לא מגדיר אותי כבן אדם. דבר שני זה הקורונה – סיימתי מערכת יחסים עם בן זוג, קראתי ספר שנתן לי את הרצון לכתוב וזה הוציא ממני את מה שישב בפנים ורצה לצאת החוצה. הריחוק החברתי בקורונה נתן לי ביטחון לפרסם את זה. כשזה קרה, בדיעבד הבנתי שהייתי בהכחשה. לא באמת הבנתי שכלית מה קרה לי פיזית. כן הבנתי שזה משהו רע שקרה לי, הבנתי שהייתי עם האנשים הלא נכונים וניתקתי איתם קשר, רק אחרי שנתיים היה לי פלשבק של המקרה. לאט לאט הצלחתי אני להיזכר בחלק מהדברים.
"לא באמת שיתפתי במה שעבר עלי, להורים שלי סיפרתי רק אחרי שנתיים שנאנסתי. באותה תקופה לא רציתי לעשות עם זה משהו והמשפחה כיבדה אותי. לא הגשתי תלונה כי הסתכלתי על זה משני הצדדים – קרה משהו נורא מהעבר שלי ואני יכולה להתמקד בלרדוף אחרי משהו רע או לעשות מזה משהו טוב. המון זמן רציתי לעשות משהו ואני עושה את זה עם הפרסום של הפוסט הזה. אני מקבלת המון תגובות מכל מיני גבריםאו נשים שמספרים לי על מקרי האונס שלהן ושאני נותנת להם תקווה שאפשר להתקדם ולחיות ולהצליח.
"חברים של אח שלי בני 15 אומרים לי ששיניתי להם את צורת החשיבה. קיבלתי תגובות מגברים שמודים לי ששיתפתי את זה שהבינו שיש מצבים שהם לא היו במאה אחוז ורוצים להשתנות וזה מאוד חשוב לדעתי. אישה שלא מכירה אותי אמרה לי תודה, שהבת שלה בתיכון ושהם מדברים כל היום על זה שצריך להיות ערים לסיטואציות כאלו. אני מרגישה שעשיתי משהו חשוב".