חדש, חדיש ומחודש: הפרנצ'ייזים שדווקא *כן* היינו שמחים לראות מחודשים
אנחנו לא צריכים עוד חידושים, רימייקים או ריבוטים. למעשה, נדמה שיש לנו יותר מדי מאלו, ושלהוליווד אין כוונה להפסיק למחזר. אך מה עם מותגים שנשכחו במרוצת השנים, שדווקא נשמח לחזור לבלות בקרבם? לרגל ראש השנה, החלטנו לבקש מהשנה החדשה חידושים לפרנצ'ייזים הבאים - מהפראיות של "לוני טונס" ועד האקשן של "מת לחיות"
ב-15 השנים האחרונות, נדמה שהוליווד תקועה על "ריסטארט": כמעט כל מותג תרבותי (בעגה המקצועית, IP - Intellectual Property) שנופל תחת ידיה זוכה לחידוש/ריבוט/רימייק עד זרא. זה לא משנה שלא פעם החידושים האלו נכשלים קשות - ביקורתית ומסחרתית (ירים יד מי שזוכר את "רובוקופ" גרסת 2014 או "גברים בשחור: אינטרנשיונל"), נדמה שתעשיית הסרטים הגדולה בעולם מעדיפה "ללכת על בטוח" ולהגיש לקהל הרחב את מה שהוא כבר מכיר - במעטפת אחרת.
אך אין זה אומר שרימייקים הם בהכרח דבר בזוי. אלו מלווים את הוליווד משנותיה הראשונות, וכמה מהם עקפו לא פעם את קודמיהם באיכותם ("הזבוב", "אושן 11" וכו'). רימייק טוב גם יכול להביא לתחיית מותג אהוב, שנשכח במרוצת השנים, ולהכיר אותו לקהל צעיר וחדש שלא באמת שמע עליו מדי. רק השנה, ספיישל קצר בדיסני+ של "החבובות" - במלאות 50 שנים ל-"The Muppet Show" - שבר שיאי צפייה, גרף 4 פרסי אמי והזכיר לצופים רבים מה סוד כוחן של הבובות הפרוותיות.
אז מה הם הפרנצ'ייזים הנשכחים שדווקא *כן* נשמח לראות אותם מחודשים? לרגל ראש השנה וההתחדשות שבאה עלינו, חזרנו לכמה מותגים עם פוטנציאל.
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
"שודדי הקאריביים"
האהבה לשודד הים השיכור ג'ק ספארו עדיין כה נוכחת בינינו - בין אם בתחפושות לפורים או בפסל בסינמה סיטי - שקל לשכוח שעבר כבר קרוב לעשור מאז הסרט האחרון בסדרה. ההימור של דיסני בראשית שנות ה-2000 (דאז בשפל כלכלי יחסי) לעבד לראשונה מתקן מדיסנילנד לקולנוע השתלם ובגדול. "שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה" גרף ב-2003 654 מיליון דולר ברחבי העולם, הפך את השחקנים אורלנדו בלום (דאז גם כוכב "שר הטבעות") וקירה נייטלי לכוכבי על, ואת ג'וני דפ - שהופיע בתפקיד משנה קטן יחסית, חשוב להזכיר, עליו היה מועמד לפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר - לאחד מהשמות הגדולים בהוליווד, אף יותר משהיה קודם לכן.
אך השנים עברו, הסרטים ירדו באיכותם (מעטים המעריצים של הסרט הרביעי והחמישי בסדרה, שלא בוימו על ידי האדם מאחורי הפרנצ'ייז - גור ורבינסקי) ואותה תהילה הפכה לצרה עבור השחקן האמריקאי המפורסם. זה שקע בשלל צרות - כשבראשן עימותו המשפטי עם זוגתו לשעבר, השחקנית אמבר הרד, שטענה שהפעיל נגדה אלימות - פיזית ומילולית - באופן שיטתי. מאז לא באמת הצליח דפ בן ה-63 לשקם את הקריירה או את מעמדו הציבורי הרעוע.
אך אין זה אומר שזה "סוף המסלול" עבור הסדרה. סרטי הרפתקאות ("Swashbucklers" - כך נקראו בראשית ימיה של הוליווד) הם אבן דרך בתעשיית הסרטים האמריקאית, ואלו שכבר מזמן לא ראו אור יום, כשפינו את דרכם לסרטי גיבורי העל. זו ההזדמנות להזכיר לקהל צעיר שאלו יכולים להיות סוחפים ומהנים בדיוק באותה המידה; אם "האודיסאה" גרסת 2026 החייתה ז'אנר "מת" אחר - האפוס ההיסטורי/סרטי "חרבות וסנדלים" - הרי שסרט חדש בסדרת "שודדי הקאריביים", מקורי וכיפי, יכול להוביל לתוצאה דומה.
בחודשים האחרונים, סיפר מפיק העל ג'רי ברוקהיימר - שהפיק את כל הסרטים בסדרה - כי סרט חדש אכן נמצא בשלבי פיתוח ראשוניים, ובו ייכלל בהכרח דפ, לצד ספין-אוף בכיכובה של מרגו רובי ("ברבי","יחידת המתאבדים"). למרות שהצעד להמשיך ולמחזר את מה שכבר שלא עבד במשך שנים נראה כמו שגיאה גדולה (שלא לדבר על ההשלכות המוסריות בליהוקו של דפ), אולי תגיע הישועה דווקא מרובי.
"לוני טונס"
סרטוני ה"לוני טונס" המונפשים של אולפני האחים וורנר מלווים את העולם כבר לא פחות מ-96 שנים. בעשרות העשורים שחלפו מאז, שימשו דמויות האנימציה הללו - באגס באני, דאפי דאק, פורקי פיג, טאז, סילבסטר, טוויטי, ספידי גונזלס וחבריהם - כבסיס לקומדיה האמריקאית כמו שאנחנו מכירים אותה כיום, השראה לכולם, מסטיבן ספילברג ועד ג'רי סיינפלד; גיבורי הילדות של מיליונים מסביב לעולם; מעצמת מרצ'נדייז מסחררת, שמגלגלת מיליארדי דולרים בשנה; ועוד ועוד.
מה חסר כאן? אם אמרתם סרטים, אתם צודקים. למרות שאותם סרטונים קצרים מפורסמים משנות ה-30 עד ה-50 הופיעו לרוב לפני סרטים באולמות הקולנוע, הוליווד אף פעם לא באמת ידעה איך להתמודד עם ההומור הכאוטי, חסר המעצורים והציני של ה"לוני טונס". למעשה, עד 1996, כל סרטיה של החבורה היו אוספים של אותם סרטים קצרים מהעבר. באותה השנה, הגיעה המהפכה הגדולה - "ספייס ג'אם" יצא לאקרנים, וחיבר בין המגה-סטאר של ה-NBA, מייקל ג'ורדן, לבאגס באני וחבורתו.
הקשר לאופיים המקורי של הסרטים הקצרים היה רופף (צ'אק ג'ונס, אחד מיוצרי המותג, שנא את הסרט), ושימש יותר כפרסומת ענקית לנעלי "אייר ג'ורדן". הכסף הרב שהרוויח הסרט הספיק להוליווד, וזו שבה וחידשה את המותג ב-30 השנים האחרונות בכשלונות מסחריים וביקורתיים פעם אחר פעם - "לוני טונס: חוזרים לאקשן" (2003), הטוב מביניהם בפער, אך זה שנלקח מידיו של הבמאי והמעריץ "לוני טונס" ג'ו דנטה ("גרמלינס") ו"ספייס ג'אם: אגדה חדשה" (2021), שהיה יותר מודע מקודמו, אבל זה שבעיקר הוכיח כי לברון ג'יימס שחקן גרוע יותר מג'ורדן (אם זה אפשרי).
הקש האחרון ששבר את גב הגמל הייתה ההחלטה התמוהה של אולפני האחים וורנר (אחרי שהורידה את כל סרטוני המותג משירות הסטרימינג שלה, HBO Max) לגנוז לנצח את אחד הסרטים המסקרנים שיצאו ממנה - "קיוטי נגד אקמי", אודות מאבקו של כוכב "לוני טונס" ווייל אי. קיוטי לתבוע את חברת "אקמי" הבדיונית (שמספקת לו את חומרי הנפץ הקלוקלים בכדי לרדוף אחר הרואד ראנר) - בכדי לזכות בהוצאה מוכרת ממס בשווי 30 מיליון דולר.
מאבקי מעריצים בלתי נגמרים הביאו לכך שחברת הפצה קטנה - "Ketchup Entertainment" - הצילה את הסרט מכליון, אחרי שעשתה את אותו הדבר עם סרט אחר של ה"לוני טונס" בשנה שעברה - "לוני טונס - הצילו! כדור הארץ השתגע". בשבועות האחרונים יצא סוף כל סוף הסרט לקולנוע, שנים אחרי שסיים את הפקתו, והפך ללהיט בלתי צפוי בקרב הקהל והמבקרים, אם לא פחות מ-45 מיליון דולרים לשמו תוך ימים ספורים.
מה זה אומר? הצמא להומור הלבבי אך גם ההרסני של ה"לוני טונס" חי וקיים - זה שאולי יעזור לנו לעכל מחדש את הזמנים הקשים שאנו חווים כעת (מי שנמצא רבות ברשת טוויטר/X, בוודאי ראה אינפלציה בסרטוני הפרנצ'ייז משותפים על ידי אינספור מעריצים). המשך תחזוק המותג והפסקת "הכתף הקרה" שמעניקים אולפני וורנר למותג שבנה אותם יכול לגרור דור חדש של מעריצים, שיפיץ את אהבת אנימציית הדו-ממד הלאה. כעת, רק נותר לקוות שמישהו בכלל שומע את תחינתינו.
"הדרדסים"
מבין כל הקומיקסים האירופים שהציפו את העולם במאה שעברה, נדמה שרק "הדרדסים" - פרי עטו של פיו הבלגי - הצליחו לפרוץ את החומה האמריקאית המבוצרת, ולדבר ללב הקהל האמריקאי, ה"קלולסי" לעיתים. סיפורם של היצורים הקטנים והכחולים שחיים בשלווה בכפר ביער ונמלטים מהמכשף הרשע גרגמל היוו בסיס לאינספור סדרות, מרצ'נדייז, ספין-אופים ותיאוריות ברשת (האם הדרדסים הם בכלל אלגוריה למרקסיזם?). אך שוב, גם כאן, לא הצליחה הוליווד לפצח את סודה של החבורה.
אחרי שני חידושי לייב-אקשן (נוסח "ספייס ג'אם") ב-2011 וב-2013, שעסקו פחות במורשת הדרדסים ויותר בהם עושים "טוורקינג, מפליצים וצוחקים עם ניל פטריק האריס ("איך פגשתי את אמא"), זנחה התעשייה את המותג. ב-2017 הגיע "דרדסים: הכפר האבוד", הפעם באנימציה מסורתית, אך זה היה עוד סרט שהתעקש לעדכן שלא לצורך את המותג, ולא לשמור על יסודותיו התמימים. שלא במפתיע, זה נחל כישלון ביקורתי וכלכלי. בשנה שעברה, הגיע ניסיון נוסף - "דרדסים" (האם כל פעם נאבד עוד אות בשם? מחכים ל"דרדסי") - אף הוא נקטל על ידי המבקרים והקהל, שכינו אותו "העברת זמן לבני 4 ותו לא".
אז איך להציל את המותג הזה מכיליון? אולי הדבר הנכון ביותר הוא לשמור על האופי האמיתי של הקומיקס, שבחן דינימיקות בין-אישיות והיררכיה בקהילה מצומצמת. מה ניתן להשליך מכך על החיים בעידן די בודד? האפשרויות בלתי נגמרות. עם הכוח הנכון מאחורי ההגה, כפר הדרדסים יכול סוף כל סוף למשוך ילדים בכל הגילים ולשמור על המורשת שבה התאהבו הוריהם אי שם. אין צורך לראות אותם עושים ראפ שוב.
"מת לחיות"
הנה סדרת סרטים עם מורשת מעט עצובה. האיש שכיכב בכל חמשת הסרטים בה, שהזניקו אותו לתהילת עולם - ברוס וויליס - אובחן לפני מספר שנים ב-FTD, דמנציה פרונטו-טמפורלית, מצב בריאותי המונע ממנו לדבר ולתקשר עם סביבתו. אין ספק שמצבו הקשה של אחד הכוכבים הגדולים בעולם, וזה שסדרת סרטי אקשן זאת בהכרח תלויה בדימויו, מקשה על העניין, אך אין זה אומר שאי אפשר לנסות ולהכיר את המותג הוותיק לקהל חדש.
מבוסס על ספרו של רודריק ת'ורפ מ-1979, "דבר לא נמשך לעד", "מת לחיות" (1988) - שעוקב אחר השוטר ג'ון מקליין, שנלכד בגורד שחקים יחד עם אשתו (בוני בדליה), ונאבק בטרוריסט אכזר (אלן ריקמן המנוח, המוכר כסנייפ בסדרת סרטי "הארי פוטר") - הפיח רוח חדשה בסוגת האקשן בקולנוע, שאופיינה עד אותה העת בגיבורים שריריים ובלתי מנוצחים, כדוגמת סילבסטר סטאלון, ארנולד שוורצנגר וצ'אק נוריס.
מקליין בגילומו של וויליס היה לגיבור שברירי, קרוע מבפנים, אנושי הרבה יותר. העולם התאהב ב"מת לחיות" וקיבל אחריו שני המשכים מוצלחים יותר (מ-1990 ומ-1995) ושניים פחות (2007 ו-2013).
מאז מאס הקהל בסרטי אקשן קלאסיים (אלו עברו לסדרות במסך הקטן), אך אולי דווקא כעת - בעידן שמקדש מאצ'ואיזם רעיל - יהפוך אותו גיבור שבור אך עוצמתי שוב למודל לחיקוי. יצירת המותג מחדש - בין אם בחידוש או המשך ברוח המקור - יכול להפיח חיים בז'אנר מקרטע, ולהכיר לקהל חדש אפשרות ליהנות מקרבות מכות מבלי גלימה או כוחות על מפוצצים. אנא הרימו את הכפפה.