ד"ר אילנה שפייזמן | זו לא הממשלה - זה השרים

יש שרים שבאים למשרד ורוצים לערוך רפורמה גדולה. יש שרים שמה שמעניין אותם יותר זה להשתמש במשרד על מנת לחלק הטבות למצביעים שלהם (בדמות תקציבים ותוכניות) ויש שרים שבעיקר רוצים את ההילה והעוצמה שבתפקיד השר, וגם יכולת הצבעה בממשלה, והמשרד עצמו הרבה פחות מעניין אותם. חלק מהשרים האלו יכולים להיות מנהלים מצוינים אך הם לא יעשו שינויים גדולים. אחרים, ישאירו את כל ניהול המשרד לפקידים.

בתקופות רגילות השילוב הזה בין סוגים שונים של שרים יכול לעבוד היטב או לכל הפחות לא לגרום נזקים גדולים מדי. לראשי ממשלה נוח לעיתים למנות שרים שאינם רוצים לקדם רפורמות גדולות במשרדים בהם הם רוצים לשמור על שקט תעשייתי. אבל אנחנו לצערנו לא בתקופה רגילה. בתקופות משבר השרים לא יכולים להשאיר את המשרד לניהול הפקידות. הפקידות (מקצועית וטובה ככל שתהיה) רגילה לעבודה בצורה רוטינית עם נהלים ברורים ותפיסות עולם מוגדרות. בשעת משבר נדרשת פעמים רבות פעולה מהירה, ששוברת מוסכמות ואף מכופפת את הכללים. יש צורך לחשוב מחדש על הפרדיגמות הקיימות וגם לאלתר כשצריך. לכן בתקופת משבר השרים צריכים להוביל ולא להיות מובלים. הם צריכים לדרוש מהפקידות להציג תוכניות חדשות, לדחוף את התוכניות בממשלה ולוודא שהדברים מיושמים. כך לפני שמאשימים את הפקידים שהם תוקעים תהליכים צריך קודם כל לבדוק האם יש שר ממונה שבכלל מנסה לדחוף את התהליכים מלכתחילה.

נאיבי לצפות ששר שלא התעניין במשרד שלו בשגרה, או שדאג רק לציבורים מסוימים ישנה את אופן פעולתו כחלק מהצורך להתגייס למאמץ המלחמתי . לדוגמא, אם רוצים להבין מדוע למשל במשרד החינוך לא גיבשו תוכנית מסודרת לפתיחת בתי הספר שיכולה הייתה למנוע את הנזקים של הפתיחה החפוזה שראינו, או מדוע משרד הבריאות לא נערך כמו שצריך מבחינת החקירות האפידיומולוגיות צריך להסתכל לא רק על הפקידות אלא על השר. בדיקה של החלטות הממשלה שהתקבלו בתקופת הגל הראשון בין החודשים מרץ-מאי, כפי שנאספו על ידי פרויקט סדר יום פוליטי בישראל של אוניברסיטת בר אילן והמרכז הבינתחומי הרצליה הראתה שמתוך כ 150 החלטות שהתקבלו במשך שלושת החודשים אף לא החלטה אחת לא עסקה בתחום החינוך. כלומר שר החינוך לא הגיש אף לא החלטה אחת בתחום משרדו. בחינה של הפרוטוקולים (החלקיים) של ישיבות הממשלה כפי שהועברו על ידי מזכירות הממשלה מראה כי שר החינוך נכח רק בחמישה דיונים בהם הוא לא הציג את מדיניות המשרד אף לא פעם אחת. שר הבריאות אמנם הניח הרבה החלטות על שולחן הממשלה (50) אבל נכח רק בשמונה דיונים ולא הציג את מדיניות המשרד אף לא פעם אחת. לצורך ההשוואה השר לביטחון פנים נכח ב 19 דיונים והציג את מדיניות המשרד 8 פעמים ושר הפנים נכח ב 18 דיונים והציג את מדיניות המשרד 6 פעמים.

ניהול משבר זו משימה מאתגרת שכוללת בתוכה קבלת החלטות בנושאים מגוונים בסד זמנים לחוץ תוך אי וודאות גבוהה. לפני שעוברים לבחון מדוע התקבלו החלטות כאלו ולא אחרות צריך גם להסתכל גם על התפקיד של אלו אשר היו צריכים לעלות נושאים לסדר היום ולדאוג לכך שהם יקודמו.

אם אתם רוצים לשמוע את המומחים שלנו מומלץ להוריד את אפליקציית הפודקסטים "בר-דעת" של אוניברסיטת בר-אילן. https://go.onelink.me/LJ1H/706288df