הרב חנניה צולק | חשיבותה של הערבות הדדית בזמן הקרונה
תקופות משבר, כמו תקופת הקורונה אותה אנו חווים, נותנת אפשרות לבחון את הסולידריות הקיימת בתוך החברה והעם. בתקופות משבר אנשים נוטים להסתגר, להתבצר ולדאוג קודם כל לעצמם ולמשפחתם. זה טבעי, אבל בשעות האלה גם מתגלה הטוב והיפה בחברה הישראלית: המחשבה על הזולת, אנשים שעוזבים בית ומשפחה ויוצאים לשטח כדי לתת מענה לצרכי קשישים, נכים וחולים הנמצאים במצוקה, אנשים שבימי סגר וחרדה עשו הכל והגיעו לתרום מח עצם ולהציל חיי אדם שאינם מכירים, מעשים מדהימים של דאגה לשני ומחשבה על האחר.
כי אנשים אחים אנחנו. צריכים אנו להבין כי שותפות אמת וערבות הדדית הם הבסיס לקיום שלנו. יחד עם הזהירות וההקפדה על ריחוק חברתי פיזי, יש להקפיד בד בבד על קירוב לבבות, סיוע רגשי ותמיכה נפשית, כתף לכתף, לבנה על גבי לבנה. רק כך נוכל לפעול לבניית בניין של חסד, נתינה ואהבת ישראל.
רבנו בחיי בן יוסף אבן פקודה אמר כי "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". הימים הם ימי חשיכה. לכולנו קשה, בריאותית, כלכלית, או נפשית. יחד עם זאת, לרובנו יש אפשרות לתת למען האחר ולרוב זה פשוט למדי: לדרוש בשלום השכנה המבוגרת; לבשל ארוחה למכר שמתמודד עם המחלה; לצלצל לסבתא. הפעולות הקטנות ביותר הן שמכניסות את האור העז ביותר לחייהם של אנשים. חשבו רגע על מאות אלפי החולים בסרטן ובמחלות קשות אחרות, אנשים צרכים מיוחדים והקשישים, המגיפה מעצימה עשרות מונים את קשייהם, איך הם עוברים את התקופה הזאת?
ב"עזר מציון" אנחנו מתמודדים, יחד עם כ-30 אלף מתנדבים ומתנדבות, עם מבול של פניות במקרים שלא עלו על דעתנו, איך לא פוגעים ברצף הטיפולי של ילדים עם צרכים מיוחדים בזמן הסגר? איך דואגים שחולי הסרטן יקבלו את הטיפולים להם הם זקוקים ומקביל מספקים להם את התאווררות ופעילויות הפנאי שנותנות להם כח להמשך ההתמודדויות? איך מסבירים לחולה אלצהיימר, שאסור לצאת? אלו קשיים יום-יומיים, שמאות אלפי משפחות בישראל מתמודדות עמם והקורונה רק מעצימה ומביאה לקצה.
אנחנו חייבים ללמוד לחיות לצד הנגיף תקופה ממושכת וזה אומר לקחת אחריות חברתית, לדאוג ולעזור למי שצריך. גם בימים אלה המשכנו להציל חיים באמצעות איסוף מנות מח עצם, ואת חלקן אף להטיס לחו"ל, יצרנו תוכניות ייחודיות לחולי סרטן ולבני משפחותיהם, הקמנו מעטפת שירותים ייחודית ומותאמת לאתגרי התקופה עבור קשישים וכל זאת למרות האתגרים האדירים שמעולם לא חשבנו שניתקל בהם. כשחיי אדם על הכף – ולצערנו חייהם של רבים מאיתנו מאוימים כיום – נרתמים. כי דווקא עכשיו זאת החובה והזכות של כל אחד מאיתנו למצוא את המקום בו יוכל לעזור, צריך רק לפקוח עיניים ולב על אחינו הזקוקים לנו כל כך.
כך נזכה כולנו באיכות חיים טובה יותר.
הכותב הינו יו"ר ומייסד ארגון "עזר מציון"