פרופ' מרים פאוסט | על דגירה של וירוסים ושל רעיונות- בשבחי ה"בטלנות" באקדמיה

כדי למלא משימה זו בעתות חירום, חוקרים ומדענים חייבים להתמודד גם בשגרה היומיומית עם אתגר חשיבתי מורכב, היכולת היצירתית להתנתק מה" כאן ועכשיו" ולדמיין את מה שבעתיד עשוי להפוך למציאות. שאלה מעניינת בהקשר זה היא כיצד האקדמיה, שבמסגרתה נעשה רוב המחקר הבסיסי כיום, מספקת למדענים סביבת עבודה המעודדת חשיבה בלתי קונבנציונלית כזו. תשובה אפשרית מציעה הסתכלות מזוית קצת אחרת על אחת מהתובנות שניתן להפיק מהמשבר הנוכחי.

בשנים האחרונות מתפתח מחקר העוסק בהגדרה של חשיבה יצירתית ובתנאים לקידומה. במחקר זה יש ענין רב בתהליך המכונה "אינקובציה" או "דגירה", הנחשב לאחד השלבים המרכזיים בחשיבה יצירתית ומתבטא בהפסקת החשיבה הממוקדת בנושא מסוים, תוך הסטת הקשב מהעולם החיצוני לתוך העולם הפנימי, לעיתים לפרקי זמן ממושכים. פעמים רבות קורה שתוך פרק הזמן של ההתנתקות, לעיתים תוך מעבר לנדידת מחשבות, חלימה בהקיץ וכדו', הפתרון לבעיה מופיע כביכול "משום מקום" והקושי בגילויו נעלם, כביכול מאליו.

יש מספר הסברים פסיכולוגים לתופעת האינקובציה, הנתמכים גם בממצאים מחקריים. חלקם מייחסים אותה למעבר מתהליכים מודעים, הכבולים לתמונת מציאות קיימת ומקשים על חשיבה " מחוץ לקופסא", לתהליכים לא-מודעים, שהם מטבעם כאוטיים ופחות מאורגנים בהתאם למגבלות המציאות. מעבר זה מקל על החיבורים המנטליים החדשים, לעיתים הנועזים, הכרוכים בחשיבה יצירתית. ממצאים תומכים מחקר המוח מצביעים על כך שאותם אזורים מוחיים הפעילים כאשר אדם עובר מעיסוק במטלות ממוקדות כלפי חוץ להפעלת תהליכים מנטליים כמו התבוננות פנימית, דמיון, יצירת תרחישים עתידיים וכדו', מעורבים גם בתהליכי אינקובציה.

תיאורים אנקדוטליים רבים של השראה יצירתית אצל אמנים, יוצרים, נביאים, הוגים, מדענים וכדו' מדווחים על החשיבות של טיולים בטבע, התבודדויות ממושכות, חלימה בשינה ובהקיץ וכדו'. גם תגליות מהפכניות לא מעטות מיוחסות בהסטוריה של המדע לפסקי זמן כאלה של אינקובציה. בהקשר זה ראוי לציין שהמילה האנגלית “scholar” – אינטלקטואל- מתקשרת למילה היוונית העתיקה, “schola”, שאחת המשמעויות שלה היא פנאי.

ההבנה שפנאי פיזי ונפשי הוא גורם מרכזי ביכולת לחוות תהליכי אינקובציה התומכים בחשיבה יצירתית באה לידי ביטוי באופן ההתנהלות של המחקר בחברה המודרנית. הקריירה של חוקרים באקדמיה מתאפיינת באוירה שיש בה עידוד, סובלנות ומתן לגיטימציה לזמן אינקובציה כמו גם ללימוד נושאים חדשים, לניסוי וטעיה ולחילופי מחשבות ורעיונות. התנהלות זו מבטיחה את הקיום של קבוצת אנשים הצוברים כל העת ידע רב ועדכני ועסוקים בחשיבה מתמדת, ממוקדת אך גם מפוזרת ולא-מודעת, על בעיות מחקריות בתחום התמחותם. כאשר נוצר הצורך הדחוף לפתור בעיות, המלווה בדרך כלל בהשקעה מוגברת של המשאבים והקשב של החברה, קבוצה זו מצופה למנף את התובנות שצברה לצורך פירוש המצב וגילוי הפתרון. תצפיתו המפורסמת של לואי פסטר ש"המזל מעדיף את הנפש המוכנה" מסבירה את הקשר בין ההכנה המנטלית התמידית והממושכת של חוקרים לבין היכולת שלהם להגיע לגילויים חדשים.

דוגמא מעניינת לצורך של החברה בקבוצת אנשים חיונית שפטרו אותם מלחצי היומיום מופיעה בתלמוד ( מגילה, א', ג'): "איזו היא עיר גדולה? כל שיש בה עשרה בטלנין...". אימרה זו מתייחסת לכך שמעמד העיר כ"גדולה", כלומר כמקום מושבה של ציביליזציה, נקבע על יסוד קיומה של מסגרת של "עשרה בטלנים". על פי הפרשנות, מדובר בחוג מצומצם של אנשים חכמים שהיו בטלים מכל מלאכה. ייתכן מאד שבזכות הפריבילגיה הייחודית הזו הם היו מצופים לסגל לעצמם הסתכלות אחרת על המציאות ובשעת הצורך להציע פתרונות בלתי-שיגרתיים לאתגרים חדשים של החברה. אפשר גם שעצם הקיום של אנשים העוסקים באופן קבוע בנושאים המנותקים, לכאורה, מחיי היומיום, הוא יעד חברתי בעל חשיבות רבה.

המשבר הנוכחי הוא אתגר חדש ומאיים. החוקרים במוסדות המחקר מצופים לגייס את יכולותיהם המקצועיות כדי להתמודד עם הלא-נודע. זה הרגע להזכיר שלמערכת המחקר הבסיסי, שרובה מתרכז באקדמיה, יש תפקיד ייחודי וחשוב מאין כמוהו. זוהי המערכת הציבורית המשמעותית ביותר כיום שיש בה את התנאים האופטימליים להתמודד עם אתגרי המציאות בעזרת חשיבה יצירתית, צופה פני עתיד.

אם אתם רוצים לשמוע את המומחים שלנו מומלץ להוריד את אפליקציית הפודקסטים "בר-דעת" של אוניברסיטת בר-אילן. https://go.onelink.me/LJ1H/706288df