על ספירלת האובדן, הסערה הציטוקינית ולחץ בימי קורונה

כשנגיף הקורונה חודר לגוף הוא עלול לחולל תגובה חיסונית כה עזה, שהיא מניעה שרשרת תהליכים הרסניים בגוף, שעלולה להסתיים בקריסת מערכות. התופעה הזו נקראת ברפואה "סערת ציטוקינים". לצערנו, אנחנו מזהים גם סערות ציטוקיניות נפשיות, כשנתונים בארץ ובעולם מצביעים על עלייה של פי 3-4 בביטויים של לחץ, חרדה ושל דכאון באוכלוסיה בחודשים האחרונים.

הסערה הזו נוצרת כתוצאה מאובדן משאבים בתחום מסוים, שמוביל לאובדן משאבים מואץ בתחומים אחרים. זה נקרא "ספירלת האובדן": כשאני מאבדת את מקום העבודה שלי או יוצאת לחל"ת, אני מאבדת משאב מרכזי בחיי. האובדן מציב אותי בעמדה פגיעה ביחס למשאבים אחרים בחיי. הכאב והמתח המתעוררים מאובדן העבודה יזלגו למשאבים אחרים שלי,למשל המשפחה והבריאות. התגובה הרגשית שלי מתעצמת ומתפשטת ומקטינה בהדרגה את כל המשאבים שלי וכך גם אתקשה לשקם את האובדן הראשוני

אז מה אנחנו יכולים לעשות כדי למנוע "סערה ציטוקינית" נפשית? אם נקלענו לסיטואציה של אובדן, חשוב לזהות משאבים קיימים וזמינים אחרים במרחב החיים שלנו. בית, משפחה וחברים הם משאבים חשובים מאוד. המחקר מראה שקשר קרוב עם לפחות חבר אחד הוא נוגד שחיקה מעולה. זיהוי מקורות פרנסה חלופיים, זיהוי מקורות סיוע של עמיתים או אנשי מקצוע, יצירת הרגלי בריאות ותזונה טובים, פעילות גופנית, העזרות באמצעים להרגעה ולוויסות רגשי – מיינדפולנס, מדיטציה, תפילה – אף הם מחזקים משאבים.

היכולת שלנו לראות במצב הנוכחי מצב חולף, לשמר אופטימיות, ובעיקר – היכולת לזהות את המשאבים היקרים, השמורים בחיינו, תמנע את החלשה ותשמר את החוסן שלנו לקראת ימים טובים יותר.

 

הכותבת פסיכולוגית תעסוקתית מומחית באקדמית תל אביב יפו, עומדת בראש הוועדה לנושא התמודדות עם לחץ ושחיקה בעבודה במסגרת פעילות המועצה הלאומית לבריאות העובד של משרד הבריאות