שגיא מוקי | להישאר אופטימי בתקופה פסימית

לא הבנתי איך אני אמור להתאמן מהבית הפרטי שלי במשך כמה חודשים לקראת התחרות החשובה לי ולנו כמדינה ביותר - האולימפיאדה! ובכל זאת, מהר מאוד תפסתי את עצמי בידיים ועשיתי הכול כדי להתאמן הכי טוב במסגרת המגבלות ובעיקר כדי להיות שלם עם עצמי ולדעת שלא ויתרתי, ולו לרגע.

ארגנתי ציוד ממקומות רבים, משקולות, מזרני ג'ודו ואפילו בובת אימונים, שאוכל להטיל (בוב האכזר - בקטגוריית משקל של 60 קילוגרמים). כל זאת מכיוון שהייתי חייב להיות שלם עם עצמי, שבמסגרת ההגבלות לא ויתרתי לעצמי. התאמנתי בצורה אינטנסיבית עד היום שבו הודיעו על דחיית האולימפיאדה. זה היה רגע ששבר אותי. תחשבו - אלוף עולם לשנת 2019, שזיכתה אותי ב4 מדליות זהב, 2 כסף ובדירוג עולמי במקום הראשון בכל קטגוריות המשקל, לאחר זכיות בטורנירים הכי יוקרתיים, או בקיצור: במומנטום שיא! לקחו לי כמה ימים להירגע ולהתחיל לכוון לטוקיו 2021 כי ידעתי, שאם אתן לתחושות הבאסה והתסכול לנהל אותי, אני לא אגיע רחוק. המטרה שלי היא להגיע לשנת 2021 חזק יותר ומחושל יותר.
זה לא סוד, האתגרים כפולים ומכופלים, הקורונה מאיימת על בריאותינו, אפילו כשאנחנו מתאמנים בקפסולה מצומצמת, אין תוכנית אימונים ברורה וכשאין תחרויות לכוון אליהן אז קשה לבנות אחת כזו, שלוקחת בחשבון את "הפיקים" אליהם אנחנו רוצים להגיע במהלך השנה.

שנת 2020 הייתה גם השנה שנכנסתי בה לבידוד, לאחר שהייתי ליד חולה מאומת. רבים שנכנסו לבידוד יעידו, שהחלו לסבול מכאבים. אני סוחב שתי פריצות דיסק עוד מאולימפיאדת ריו ב2016 כך שהכאבים הלכו וגברו. בשבוע הראשון עוד הצלחתי להתאמן אך כשהימים עברו, הכאבים גדלו ובשבוע השני כלל לא התאמנתי. הכאבים שהתעוררו לא פסקו וכיום אני עדיין נמצא בטיפולים אינטנסיביים, ביניהם הידרותראפיה - פעמיים ביום, אימוני תנועה מיוחדים לגב - פעם ביום ופיזיותראפיה. המצב משתפר לאיטו ומאפשר לי לחזור למזרן.

חוסר הוודאות, שתוקף את כולנו תוקף גם אותי, והוא לא פשוט. האם תהיה אולימפיאדה? מתי תיערך התחרות הבאה? כל ספורטאי יודע שהמוטיבציה לאימונים עולה כשיש תחרות באופק. כעת, האימונים נראים אחרת. הספורטאים מגיעים עם מוטיבציה ירודה, חלקם אפילו פוזלים למקומות אחרים. אני באופן אישי לקחתי את המצב כהזדמנות - לצבור פער, להתחזק, ללמוד תרגילים חדשים ולהגיע מוכן יותר לאולימפיאדה ש"בספק" (כמובן שלא אצלי). שמרתי על הלהבה בוערת והתקדמתי, היה מאתגר אבל כאן המנטליות של הספורטאי נמדדת, היכולת לדרבן ולרצות את זה בדיוק כמו הרצון לנשום.
במחשבות ההזויות ביותר שלי לא האמנתי שיבוא נגיף מסתורי וידחה את האולימפיאדה. זה אירוע של פעם בדור. המחשבות שרצות בראש חלקן טובות וחלקן פחות. במהלך הדרך למדתי איך לנתב את המחשבות השליליות לכוח, עוצמה, רעב. הכול הוא עניין של תרגול (בתוך הראש שלנו) ממש כמו "שריר" וככל שנלחם ונדע לעשות את זה, כך הוא ישתפר. האופטימיות, הגישה החיובית והאמונה ייקחו אתכם כמה שיותר לעבר המטרה. הקושי הוא גדול, אך ככה הניצחון יהיה מתוק יותר. אל תוותרו לעולם.
שלכם, שגיא.