מה באמת ילדכם מרגיש בזמן חלוקת תעודות?

עדי הרפז מבקשת להביא מעט מקולם של הילדים ושל מה שהם מבקשים מאתנו, ההורים, להיות עבורם כשהן מקבלים תעודה

זמן צפייה: 01:00

זה היום הזה שמגיע פעמיים בשנה, בו בית הספר לובש חג לקראת קבלת התעודה, ואיכשהו רק הלב שלו סוגר חלונות ומתעטף בעצב. ועצב זה ממש לא עניין חגיגי. אם מישהו רק היה מפסיק להגיד לו מה הוא צריך לעשות, והיה עוצר לרגע לשאול אותו מה שלומו ואיך הוא מרגיש, אבל באמת, אולי הוא היה מעז לומר שזה היום שבו הוא מרגיש הכי חשוף.

התעודה הזו, שברגע אחד משאירה אותו במערומיו, חושפת את מה שהוא עשה או לא עשה לאורך השנה. הוא כל כך מוטרד מקבלת התעודה, כי זה היום שחושף את כל החולשות והפחדים שלו, את כל המקומות שבהם הוא יודע שיתאכזבו ממנו, שלא יאהבו אותו. זה היום שבו מודדים אותו, ששופטים אותו לחומרה. זה גם היום שבו הוא מרגיש שנמדדת האהבה אליו.

אם הייתם שואלים אותו, הוא היה מספר לכם שהוא אוהב ללמוד ושהוא ילד ממש סקרן שאוהב לשאול מלא שאלות, אבל איכשהו תמיד אומרים עליו שהוא מפריע. הוא היה מספר שקשה לו ולא מצליח לו והוא צריך מכם תמיכה, עידוד, שתראו לו את הכוחות שלו והיכולות, שתאמינו בו יותר ממה שהוא מאמין בעצמו. כשהמורה יושבת ומספרת את כל הדברים שהם רק חלק מסויים ממי שהוא,  הוא מרגיש איך נעלמת האהבה הפשוטה אליו והופכת להיות לאהבה בתנאי, ואהבה בתנאי זה הדבר הכי כואב בעולם.

כשאתם ישר כועסים עלי או אפילו מסתכלים עלי במבט של ''אנחנו מרימים ידיים'' גם אני ''מרים ידיים''. מעצמי
כשאתם ישר כועסים עלי או אפילו מסתכלים עלי במבט של ''אנחנו מרימים ידיים'' גם אני ''מרים ידיים''. מעצמי

בימים האלו מקבלים ילדי ישראל את תעודות המחצית. אותה תעודה שנועדה לספר לנו את סיפורו של התלמיד, כולנו כבר יודעים, לא תמיד משקפת את הילד השלם שניצב מאחורי התעודה הזו. במילים הבאות אני מבקשת להביא מעט מקולם של הילדים ושל מה שהם מבקשים מאתנו, ההורים, להיות עבורם כשהן מקבלים תעודה (ולא רק):

1. אל תתנו לי להרגיש כישלון

אני יודע אמא ואבא, אתם אומרים שאתם רוצים רק טוב בשבילי, ואני מאמין לכם, אבל ברגע האמת  כשאני "מופצץ" בעצות שלכם, באמרות של "מה היית צריך לעשות", ובביקורות קשות של מה מצופה ממני, אני מרגיש כישלון אחד גדול. אני מפחד שאני כל כך מאכזב אתכם ואני עצוב מבפנים. אז לפעמים אני שותק, ולפעמים יוצאת לי אמירה או התנהגות כזו של כעס, שאתם קוראים לה חוצפה, ואז אתם כועסים עלי ואומרים לי שאני חייב כבר לקחת אחריות. אבל אני מתקשה מאד לחשוב על המצב שלי ולקבל אחריות עליו כשאני מרגיש כל כך מיואש. אני יודע מה קורה איתי כל יום, ואני מרגיש ממש נורא כשיש בידיים שלכם מסמך שהוא תעודת העניות שלי. כי כשאתם ישר כועסים עלי או אפילו מסתכלים עלי במבט של "אנחנו מרימים ידיים" גם אני "מרים ידיים". מעצמי.

הורים וילד
אל תשאלו על הציונים שלי, קודם תתעניינו בי

 

2. תתעניינו בי. באמת בי

אני צריך שתתעניינו בי באמת, תעצרו שנייה לפני כל המילים החינוכיות שיש לכם לומר לי, אל תשאלו על הציונים שלי, על ההתנהגות שלי או אם הכנתי או לא הכנתי שיעורים, אלא רגע תתעניינו בי ותשאלו אותי איך אני מרגיש כלפי הלימודים שלי. בלי להעליב אתכם, אבל ברגע הראשון זה לא כל כך חשוב מה אתם חושבים, זה הרבה יותר חשוב מה אני מרגיש ומה אני חושב על התעודה, כי אני זה שצריך אח"כ להתקדם ולעשות בעקבותיה שינוי. תשתפו אותי, תשאלו אותי מה יעזור לי ולמה אני זקוק מכם, אח"כ תגידו לי מה אתם מרגישים ועל מה חשבתם. כדי לשנות אני חייב להרגיש שאתם איתי ולא נגדי.

3. בבקשה תראו את הדרך ולא רק את התוצאה

זה אולי לא נראה ככה, כי התעודה אומרת אחרת ואתם מצפים ממני ליותר, אבל באמת שאני מתאמץ ומחליט מחדש בכל יום, שהיום זה יהיה אחרת. אבל אז היום שלי לא נראה אחרת. המורה שהבטיחה שאחרי התעודה "פותחים דף חדש", עדיין ממשיכה לא להאמין בי, והמורה ההיא שאומרת שאני מפריע, עדיין נותנת לי את אותו מבט, אז אני שוב נשאב חזרה לאותו מקום.

אני חייב שתראו את הדרך שאני עושה, גם אם היא לא כמו שאתם מצפים. כשבמקום לקבל 60 במבחן, קיבלתי 75 ואמרת לי, אמא, "עם כל מה שאנחנו עושים בשבילך, היית צריך לקבל יותר", זה שבר אותי. היית צריכה רק לשמוח על ההתקדמות שלי. סגרת לי את האפשרות או הרצון לנסות שוב. תראו את הדרך שאני עושה, ולא רק אם השגתי את התוצאה.

אני אוהב ללמוד ואני סקרן, אבל בלי המילה הטובה שלכם יהיה לי מאד קשה להצליח
אני אוהב ללמוד ואני סקרן, אבל בלי המילה הטובה שלכם יהיה לי מאד קשה להצליח

4. תנו לי מילה טובה

אני אוהב להיות ילד, אני אוהב ללמוד ואני סקרן, אבל בלי המילה הטובה שלכם ובלי שתראו לי שאתם מכירים אותי ואת הכישורים והחוזקות שלי, ובלי שתתנו לי להרגיש שאתם בצד שלי, יהיה לי מאד קשה להצליח. אל תחפשו לומר לי מילים טובות רק על ההישגים שהשגתי, תחפשו דברים אחרים לומר עליהם משהו כמועל איך שאני משחק, איך שאני נחוש לעבור עוד שלבים במשחק המחשב שאני כל כך אוהב, תגידו לי משהו על זה שאני אח טוב ואחראי. אם ארגיש שרואים את הטוב שיש בי, תתגבר אצלי האמונה שיש לי סיכוי וסיבה להתאמץ, ואז אני גם אוכל להצליח. אל תקטינו בחשיבות של מילה טובה, בשבילי המילים הטובות שלכם הם הכוח הכי גדול שלי.

5. אני אוהב אתכם

אני אוהב אתכם הכי בעולם. כל עוד אני ילד, אני לא רוצה שזה ישתנה אף פעם. אל תלמדו אותי שיש אהבה בתנאים, לא בין הורים וילדים. אין לי אף אחד אחר בעולם, חוץ מכם, ואני זקוק לכם. בשבילי. בשבילכם.

אז בימים הקרובים כשתגיע התעודה הביתה, שימו אותה לרגע על מדף. תתחילו בלתת חיבוק חזק מכל הלב לילד שלכם על מי ומה שהוא, בלי תנאי.  תגידו לו שקודם כל הוא חשוב לכם. תשאלו ותקשיבו לדעתו, למחשבות ולרעיונות שלו לעתיד, למה שיעזור לו ללכת עוד צעד קדימה, ואז תוכלו לומר בנחת ובשקט את מה שאתם חושבים. כך יהיה מולכם ילד שירגיש שאתם איתו ולא נגדו, כי רק כשאתם ביחד, אתם הצוות הכי טוב שיכול לעזור לו ללכת עוד צעד קדימה.

הכותבת היא בעלת M.A בייעוץ משפחתי, מדריכת הורים, מאמנת אישית ומשפחתית, נשואה ואם ל-3 בנים שמלמדת הורים את השפה שבה ילדים מדברים.

עוד באסיפת הורים

[brightcove_iframe video_id='parenthood-articles-029' autoplay='0' credit='' kid='1_5002txo9' duration='1929']

6 כללים ללמד את ילדיכם לעזור במטלות הבית

כך תשכנעו את הילדים לאכול ירקות

מה פשר התנועה המוזרה שהילדים שלכם עושים?