אם יותר להט"בים יצאו מהארון, ההומופוביה תקטן

יש סיפורים נוראיים על משפחות שזרקו את ילדיהם מהבית, על אלימות קשה, על ניכור מצד הסובבים ועל שיעור התאבדויות לא קטן בעקבות יציאה מהארון, אבל חשוב מידי פעם להזכיר שיש גם סיפורים טובים

היום מצויין ברחבי העולם יום היציאה מהארון הבינלאומי, יום שנקבע ב1988 מתוך האמונה שהדרך הטובה ביותר להשיג שוויון זכויות לקהילה הגאה היא דרך יציאה מהארון.

החשבון הוא די פשוט: ברגע שיותר להט״בים יצאו מהארון, הטאבו סביב הנושא יקטן, והבורות שמאפיינת הרבה מההומופובים תיעלם.

בתור ילד ונער מתבגר, רוב הדימויים של הומואים שראיתי בתקשורת או מסביבי היו בהקשרים שליליים והסיפורים ששמעתי היו סיפורי זוועות מרחבי העולם, וגם פה מישראל.

אבל היציאה מהארון שלי הייתה בלתי נמנעת. סיפרתי ברעד מטורף לחברה, שעד היום מלווה אותי, ואז לחבר נוסף, כבר עם פחות חששות, עד שלבסוף, עם בטחון והשלמה, סיפרתי גם למשפחה. ראיתי שהשד לא כזה נורא, ואני ממש לא גדלתי בתל אביב הליברלית.

נכון, תגידו שבורכתי, ובהחלט, גם עם כל מה שהקהילה הגאה השיגה, עדיין יש סיפורים קשים של בני נוער להטבים, אבל חשוב להגיד שיש גם סיפורים טובים.

כי אני כאן כדי להגיד לאותה נערה או נער שהכל יהיה בסדר. אתם אף פעם לא לבד, זו לא מחלה, אלוהים לא עשה טעות איתנו, אתם מושלמים כמו שאתם, קחו את הזמן, תגבשו את זהותכם, תפנו ל"איגי", ארגון הנוער הגאה או לאגודה למען הלהט"ב, גם בעילום שם אם צריך, ותצאו מהחושך לאור. יש פה כל כך הרבה צבעים ולכולם יש מקום.

ומילה קטנה להורים שלהם: תחבקו, תאהבו, גם אם אתם לא מבינים - זה עדיין הילד שלכם.

לעוד טורים >>

אני נגד הדתה, ואין לזה שום קשר לאנטישמיות

לגברים מהסרטון בקפריסין: אתם בושה למין הגברי, לעם ישראל ולאנושות

כשמדובר על חופש בחירה וחופש דת - אין צד שני למטבע

נעים להכיר, אני תופעה חדשה ושונה

אני לא ה"הומו", אני בן אדם

קהילה נכבדת, את צבעונית, גאה, וכל כך צבועה