שתיקת רה"מ, הפתק מגנץ והמסר מארה"ב: כך נעצרה מכת המנע בצפון
מיוחד: זה היה אחד הדיונים הדרמטיים שניהל הקבינט המדיני-ביטחוני מאז ומעולם - שהתקיים ארבעה ימים אחרי טבח 7 באוקטובר, כשישראל עמדה בפני הזדמנות נדירה לפגוע אנושות בחיזבאללה. צה"ל כידוע לא הוציא לפועל מכת מנע שככל הנראה הייתה מציתה מלחמה בחזית הצפונית, אך בחדשות 13 נחשפו הציטוטים מאותם דיונים סוערים שקדמו להחלטה הזו, שהייתה יכולה לשנות את פני המלחמה
קשה להפריז בחשיבות הישיבה ההיא. השעות הללו היו כנראה מהדרמטיות ביותר שידע הקבינט המדיני-ביטחוני, מאז שנוסד הפורום הזה לפני שנים ארוכות. חמישה ימים בדיוק אחרי ההפתעה העצומה ב-7 באוקטובר, ובצל החשש שחיזבאללה רק מחכה לשעת כושר להצטרף למלחמה, נוחתת בישראל הזדמנות מבצעית: להנחית מכת מנע על חיזבאללה. כבר באותה שבת מינה שר הביטחון יואב גלנט צוות אסטרטגי שתפקידו לוודא שאין מצד חיזבאללה מארב וכי הארגון לא מתכוון להצטרף למלחמה. הממצאים הראשונים שנאספים בישראל מלמדים: חוליות חיזבאללה מתכוונות לחדור למדינה בטווח הזמן המיידי. באותו הרגע מתחיל להתגלגל הרעיון בצמרת המדינית והביטחונית: הפעם נתקוף קודם. ישראל תפתיע.
במהלך היומיים הבאים, שני ושלישי - עוד לפני כניסת בני גנץ וגדי איזנקוט לממשלה - מתקיימים הדיונים בפורום מצומצם שכולל את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון גלנט, והשרים רון דרמר ואריה דרעי. השאלות שעל הפרק: האם כדאי לתקוף בלבנון? האם זה הזמן להפוך את המשוואה?. תחילה, כך אמרו לחדשות 13 גורמים המעורים בפרטים, דרמר היה "תומך נלהב" של המהלך. גם נתניהו באותו שלב לא הסתייג, כפי שעשה בהמשך. בהמשך השבוע, הדיונים בקריה בתל אביב הפכו לדרמטיים ומכריעים: חיל האוויר נערך, צה"ל דרוך וההחלטה מגיעה לפתחו של ראש הממשלה.
היום הגורלי, יום רביעי, מתאפיין ב"דחיינותו" של נתניהו. בכל פעם, כשהוא נדרש לבצע מהלך שבסופו שורה תחתונה - תוקפים או לא תוקפים - הוא מצא דרכים שיאפשרו לו להמתין עוד קצת ולדחות את הקץ. בשעות הבוקר הוא ביקש משגרירות ישראל בוושינגטון לתאם לו שיחה עם הנשיא ביידן, כשברור לנתניהו מה עמדתו של הנשיא בנוגע לתקיפה ישראלית בלבנון. בהמשך, שלח ראש הממשלה את שר הביטחון לקיים שיחות עם בכירים אמריקנים נוספים. בחדשות 13 פורסם תוכן השיחות הטרנס-אטלנטיות באותן שעות, כשבכירי הממשל האמריקני אמרו לישראל בבירור: "אם חיזבאללה יתקוף אתכם - אנחנו נתקוף אותם. נהיה איתכם באופן אקטיבי. אל תיזמו את הפעולה".
אבל האירוע לא מסתיים כאן, כי הקבינט המדיני-ביטחוני הוא זה שאמור לקבל את ההחלטה. במהדורה המרכזית פורסמו הערב פרטים שהיו אסורים עד כה בפרסום, ומלמדים על עומק הדרמה שהתרחשה בבור בקריה בתל אביב באותן השעות, בכירים בצה"ל ובצמרת המדינית. גם כאלה שעברו שעות קבינט רבות אומרים ש"זה היה אחד הדיונים הדרמטיים שניהל הקבינט הישראלי מאז ומעולם".
ביום רביעי, בשעות אחר הצהריים המאוחרות, שרי הקבינט זומנו לדיון סודי. על הפרק: האם לתקוף את חיזבאללה, ארבעה ימים בלבד אחרי המתקיפה הקשה ביותר שידעה ישראל מימיה? לדיון הזה מוזעקים בבהילות, מלבד שרי הקבינט, גם גנץ ואיזנקוט. אז הם עדיין לא חברי ממשלה, אלא שהצורך לקבל הכרעה בסוגיה הדרמטית מובילה את דרעי לזרז הליכים: "שיגיעו לדיון בקריה, את הסוגיות הפוליטיות נפתור אחר כך". כשהשרים והקצינים מכונים בחדר, נדלקות לפתע האזעקות בכל רחבי הצפון. הישיבהה הזו נמשכת כ-40 דקות, חלקה הגדול בעמידה. ההבנה הייתה שהחלטה צריכה להתקבל בכל רגע ושר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש המוסד, ראש אמ"ן ובכירי צה"ל נשארים עומדים מול השרים.
מי תמך, מי התנגד?
גלנט, הרמטכ"ל הלוי, ראש אמ"ן חליוה, ראש אגף המבצעים וראש המוסד ברנע הביעו את תמיכתם במבצע בפני הקבינט. הגורם הצבאי היחיד שהתנגד היה ראש חטיבת המחקר הפורש, עמית סער - שאמר זאת גם לשרים. מול מרבית ראשי מערכת הביטחון ניצב אחד שעד לפני לא הרבה שנים ישב בכיסא שלהם, השר איזנקוט הוביל את הקו הברור נגד המהלך. הוא אמר: "המהלך הזה יהיה אסון. זו שגיאה אסטרטגית עצומה. אנחנו לא מוכנים להכרעה בשתי חזיתות שונות. העם לא ערוך לזה אנחנו מביאים על עצמנו אסון".
נתניהו, שלא רצה לתקוף, לא היה פעיל לאורך הדיון ושתק ברובו. לעומתו, שרים בליכוד הובילו קו תקיף נגד המהלך: בהם - ישראל כ"ץ, דיכטר ושר המשפטים לוין. דיכטר, לשעבר ראש שב"כ, הזהיר נחרצות מפני המהלך וההשלכות שלו: "ההצבעה היא לא על תקיפה אלא על יציאה למלחמה וכדאי לחשוב האם כשהמצב בדרום הוא המצב הנוכחי - זה חכם להחליט על תקיפה שמשמעותה יציאה למלחמה? אנחנו בעצם מחליטים על יציאה לתקיפה, בפועל מחליטים על יציאה למלחמה מבלי שיש כל היערכות לזה".
כ"ץ ולוין זעמו: "איך אתם מקיימים דיון של חצי שעה על האם ללכת למלחמה כן או לא? זה לא רציני". בזמן הדיון, נזכיר, אזעקות עולות ויורדות מרעידות את הצפון. המפכ"ל, שנמצא גם הוא בדיון, אמר לשרים: "קיבלתי דיווח שיורים (כטב"מים) בהלוויה של שוטר שלנו בבית שאן". גם הידיעה הזו מובילה לתהיות בתוך הדיון: האם לא כדאי הפעם להקדים את האויב?. רק כעבור דקות ארוכות, במהלך הישיבה, מתברר שלא הייתה מתקפה בצפון, אלא רק אזעקת שווא בעקבות מתקפת עגורים - אבל הדיון נמשך והשעון מתקתק לאחור.
אולי הייתה זו תחושת האשמה של 7 באוקטובר, שניקרה בצמרת הצבאית, שהמשיכה לדחוף למהלך ישראלי יזום. השותף הטרי בממשלה בני גנץ, שותק במרבית הדיון, ולקראת סופו מעביר לנתניהו פתק ובו אזהרה: "אל תלך על זה. אסור לנו לעשות את זה". נתניהו אמנם שתק, אבל פניו העידו שהוא לא רוצה במהלך. בשעה שהמטוסים כבר ערוכים לפעולה במעוזי חיזבאללה, הרמטכ"ל הפציר בשרים: "צריך לקבל החלטה בהקדם". הדקות חולפות ונתניהו מבין, וכנראה מרוצה מכך, שלא יהיה רוב בתוך הקבינט למבצע. ברגע האחרון, הוחלט להימנע מהצבעה רשמית ולהימנע גם מאותה תקיפה, כזו שיכלה לשנות לחלוטין את המשוואה ולהוביל למלחמה אחרת לגמרי. כזו שישראל מצד אחד אולי לא ערוכה או מוכנה, אך מצד שני ברור, בטח לאחר חצי שנה שהתושבים גם בצפון לא בביתם - שהמלחמה הזאת היא בלתי נמנעת; שאזרחים לא יוכלו לשוב הביתה למטולה ולקריית שמונה - עד שגם האיום שם יוסר.
זו ללא ספק הייתה אחת הישיבות הדרמטיות מתחילת המלחמה, גם שעות לאחר שהסתיימה, הבשלות המבצעית עדיין הייתה בתוקף. בלחיצת כפתור הכול כאן יכול היה להראות אחרת. לטוב או לרע. השאלה מה נכון לעשות מרחפת גם בדיעבד, כאשר אין פתרון באופק לאיום בצפון. בצאתם של האלופים מאותה ישיבה גורלית, אמר אחד מהם לכמה מן השרים: "מדינה שלמה תבכה עוד בעתיד על כך שלא יצאנו למהלך הזה".