השלוחה האיראנית מדרום: האם בישראל צריכים לחשוש מהחות'ים בתימן?

לאחר חצי שנה של הפסקת אש בתימן, בחודש שעבר, חודשה הלחימה ולמעשה, הפסקת האש שהתקיימה בזכות מאמצים קדחתניים של האו"ם ובפרט מאמציו של שליח הארגון לתימן הנס גרונדברג – הסתיימה. הצדדים הנלחמים: ממשלת תימן בראשה עומד יו"ר מועצת הנשיאות ראשד אלעלימי, הנתמכת על ידי הקואליציה הערבית בהובלת סעודיה. מנגד, המורדים החות'ים - תנועת "אנצאר אללה", בראשם עומד מנהיג התנועה עבד אל-מאלכ אל-חות'י, שנתמכים על ידי איראן, חידשו את הלחימה במדינה.

אחרי קצת פחות מ-8 שנים של לחימה קשה ואינטנסיבית, במסגרתה נהרגו מאות אלפי בני אדם, תושבי המדינה יכלו לנשום לרווחה בזכות הפסקת האש הזמנית, שכאמור, לא הוארכה. באו"ם ובסעודיה האשימו את התנועה החות'ית, ארגון טרור שיעי-זיידי (הזיידים רואים בעצמם צאצאים של הנביא מחמד), שזוכה לתמיכה כלכלית, מדינית, פוליטית וצבאית של איראן. לדברי האו"ם והממלכה, החות'ים לא הסכימו לתנאי הארכת הפסקת האש ו"רצו" בחידוש הלחימה.

באיראן ובתימן רואים בחות'ים כחלק אינטגרלי מ"ציר ההתנגדות" וכמדינה בעלת חשיבות מכרעת להידוק "טבעת החנק" האיראנית מסביב לישראל. על כן, באיראן השקיעו והקצו משאבים רבים כדי לסייע לחות'ים לאורך שנות המלחמה. בתוך כך, הם הציבו בתימן את אנשי משמרות המהפכה, העבירו לחות'ים אמצעי לחימה מתקדמים וממשיכים לתמוך מדינית וכלכלית בתנועה. כמו כן, החות'ים נמנים משיתוף פעולה מלא עם חיזבאללה, חמאס וארגוני טרור נוספים שנתמים על ידי איראן.

מאז חודשה הלחימה בחודש שעבר, החות'ים שינו במקצת את מדיניותם הצבאית והטקטית. יש מי הטוען שהדבר נעשה בהוראת המשטר בטהרן. החות'ים, שנהגו לתקוף לעיתים מטרות עומק אסטרטגיות בסעודיה ולפעמים גם באיחוד האמירויות, חדלו, לפחות בינתיים, מהתקיפות בעומק הסעודי, וכעת מתמקדים בתקיפות בתוך שטח תימן, שגם אותן צמצמו.

תקיפות העבר, שגרמו לא פעם לנזקים אדירים לתשתיות קריטיות (מתקני נפט, מטות של משרדים, תקיפות במרכזי ערי הבירה ועוד) בעומק סעודיה והאמירויות, ואף הובילו למותם של כמה תושבים ואזרחים, בוצעו באמצעות טילי שיוט, טילים בליסטיים וכטב"מים מתאבדים בייצור חות'י-עצמאי בסיוע טכנולוגי איראני או לחלופין, באמצעות אמצעי לחימה שפותחו ויוצרו באיראן, והועברו לחות'ים. דוגמה טובה לכך היא כטב"מ ה"שאהד-136" האיראני, לו טווח מירבי של 2,200 ק"מ שאותר בשטח תימן. מדובר באותו כטב"מ שהאיראנים העבירו גם לצבא הרוסי, וזה עשה בו שימוש מסיבי במלחמתו באוקראינה.

[brightcove_iframe video_id='news-flash-part-2211162200' autoplay='0' credit='מתוך טוויטר' desc='התקיפה החות′ית באיחוד האמירויות. שני בני אדם קיפחו את חייהם' poster='https://media.reshet.tv/image/upload/t_app_16x9/v1668628780/uploads/2022/903325041.jpg' kid='1_z7cz58b1' duration='']

האידיאולוגיה והדמגוגיה האנטי ישראלית שאימצו לעצמם החות'ים, ההתעסקות הגוברת של התנועה ושל בכיריה הצבאיים והפוליטיים בחודשים האחרונים במדינת ישראל, נוסף על איומים רבים שהם השמיעו ועודם משמיעים נגד ישראל, עוררו לא פעם חשש במערכת הביטחון. השיא היה כשבתחילת חודש ינואר של השנה, צה"ל הציב סוללת כיפת ברזל באזור אילת, מתוך חשש למתקפה חות'ית נגד יעדים חשובים בעיר הדרומית. זאת, ימים אחדים לפני שתקפו החות'ים בבירת האמירויות אבו דאבי בעת שהנשיא הרצוג ביקר באמירות.

יכולותיה הצבאיות המרשימות של התנועה, מיקומה הגיאוגרפי המרוחק מישראל, והיותה זירה "חדשה" וזרה באופן יחסי, לא עשויים להוסיף לתחושת המוגנות הביטחונית בארץ מפניהם. למרות הרטוריקה החות'ית המאופיינת באנטי ישראליות ואנטישמיות קשה, עד כה, החות'ים נמנעו מתקיפה ישירה בשטח ישראל, וייתכן שכך יהיה גם בעתיד הקרוב. עם זאת, התפתחויות משמעותיות בסיום הלחימה בתימן, תרחיש של מלחמה ישראלית משמעותית מול החיזבאללה או שלוחה איראנית אחרת, או לחלופין, הוראה איראנית מפורשת, עשויה לשנות את ההחלטה החות'ית.

לחות'ים יש את היכולות, את הרצון, הם טוענים שיש להם גם "בנק מטרות ישראלי", והם נהנים מרוח גבית איראנית. למה הם עדיין לא תקפו בשטח ישראל? תחושת הרתעה אפשרית מפני צה"ל וממערכת הביטחון הישראלית, אולי אין להם אינטרס בתקיפה שכזו או שאולי הם מחכים לעיתוי הנכון והמתאים ביותר מבחינתם.

מומחים מעריכים כי "עיתוי נכון" לתנועה החות'ית, שחרטה על דגלה את הסיסמא: "מוות לאמריקה, מוות לישראל, קללה על היהודים", עשוי להתאפשר כאמור, בהינתן התפתחויות משמעותיות מבחינה. למשל, סיום המלחמה בתימן והגעה להסדר מדיני ארוך טווח שיאפשר קשב רב יותר לנעשה בישראל, יקל על צבירה ופיתוח של אמצעי לחימה רלוונטיים לתקיפה בישראל, וגם יאפשר לבצע תקיפה מבלי לפתוח "חזית" נוספת.

עוד הם טוענים כי עימות חזיתי ישיר בין איראן וישראל על רקע זה או אחר (סוריה, לבנון, תכנית הגרעין האיראנית ועוד), או לחלופין עימות משמעותי בין ישראל ואחת משלוחותיה של איראן באזור (חיזבאללה, חמאס והמיליציות בסוריה ועיראק) עלול לגרום גם הוא לתגובה חות'ית נגד ישראל. ההזדהות עם "ציר ההתנגדות" והרצון לסייע לחבריהם שבצרה – תדרוש מהם להגיב בהתאם. כמובן, היקף התקיפה והמוטיבציה לה תותאם להיקף העימות הישראלי-איראני במרחב, אם יתפתח אחד כזה.

עוד ברשימה הזו ניתן למנות: שיח פוליטי ישראלי על התנועה ועל פעולות הטרור שלה, וגם – איומים ואזהרות פומביים נגדה. גם אלו ככל הנראה יגבירו את המוטיבציה החות'ית לתקיפה בישראל. דרך אגב, תקיפה נגד ישראל לא מוכרחת להיות בשטח ישראל. החות'ים, שיושבים על המצר האסטרטגי "באב אלמנדב", דרכו עוברות אוניות ומכליות מזוהות ישראל מהמזרח לנמל אילת, עשויים לתקוף אותן. לא חסרות מטרות כאלו, והחות'ים כבר תקפו בעבר מכליות ואוניות נפט ומשא סעודיות, בריטיות ואחרות.

אין זה סוד שמאז נחתמו הסכמי הנורמליזציה עם איחוד האמירויות ובחריין, התעצם היקף הסחר הביטחוני בין המדיני, ונוכחות ישראלית מדינית וצבאית באותן המדינות גברה גם היא, באופן טבעי. החות'ים זיהו את הנוכחות הישראלית הזו, וחוששים שמא "הכובשים הציונים" ינצלו את נוכחותם באותן המדינות על מנת לבצע פעולות צבאיות ומודיעיניות נגד התנועה.

ככלל, עיקר האיומים החות'ים כלפי מדינת ישראל נוגעים בקשריה של ישראל עם מדינות ערב ובפעולות לכאורה שישראל מבצעת "נגד העם התימני", כלשון בכירי התנועה. נכון להיום, החות'ים "כאן" כדי להישאר, ולמרות שחשב שיוכל להכניע אותם בקלות, יורש העצר הסעודי מחמד בן סלמאן התבדה במהרה כי לא יוכל לעשות זאת, ומאז הוא וצבאו שוחים ב"בוץ התימני", ומתקשים לצאת ממנו.

נקודה מעניינת נוספת היא הגורל שחולקות סעודיה וישראל בהקשר הזה. שתי מדינות ריבוניות שנלחמות בארגוני טרור רצחניים השוכנים לדרום המדינות. בסעודיה, להבדיל מישראל, הצליחו למנף ולתעל את השיח התקשורתי והעולמי, ולהשיג קונצנזוס יחסית נרחב למרבית פעולותיה הצבאיות בתימן.