שחרור ניסו שחם: לא תקדים ולא מסמר שיער • דעה

איך קרה שוועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר נעתרה לבקשתו של ניצב בדימוס ניסו שחם שנידון ל-10 חודשי מאסר בגין עבירות מין שבצע כלפי כמה שוטרות תוך ניצול יחסי מרות – והסכימה לשחררו שחרור מוקדם בחלוף 4 חודשי מאסר בלבד?

למי שאינו בקיא בהתנהלותה של ועדת השחרורים, ייתכן וההחלטה לשחרור על תנאי של שחם ולנשיאת יתרת מאסרו בהיותו אסיר ברישיון, נראית תמוהה למדי ובלתי הגיונית. זאת, בוודאי לאחר הערותיו של בית-המשפט המחוזי בדבר חומרת המעשים. גם ההתייחסות הפופוליסטית בתקשורת להחלטות כגון זו של ועדת השחרורים תורמת להרמת הגבה הציבורית.

אך האמת היא, שמי שמכיר מקרוב את מנגנון ועדת השחרורים ואת הזכויות הבסיסיות המוקנות בחוק לכל אסיר – לא רק שאינו מופתע, אלא גם יכול לקבל את ההחלטה הסבירה הזאת בשוויון נפש. אסביר במה דברים אמורים.

למרבה הצער, הציבור בהובלת התקשורת נוטה לבלבל בין היוצרות, ולחשוב כי שחרור מוקדם הוא מעין פרס שאינו נתון לעבריינים המרצים עונש מאסר בגין עבירות חמורות. אולם המציאות המשפטית וכלליה שונים וזאת כדאי להכיר ולהפנים: הזכות להתייצב בפני ועדת השחרורים ולבקש שחרור מוקדם על תנאי מנשיאת עונש מאסר, היא זכות סטטוטורית הקנויה ככלל לכל אסיר ואסיר.

זאת ועוד,  ההחלטה האם להיעתר לבקשה כזו שמורה לוועדה מקצועית בראשות שופט, והיא מתקבלת רק לאחר דיון מעמיק בעניינו של האסיר ולאחר שהועדה מתרשמת מהתנהגותו של האסיר בתקופת המאסר, מקיומו או העדרו של מידע מודיעיני, מחוות דעת של גורמי מקצוע, משמיעת והתחשבות בעמדת נפגעי העבירה, ועוד. בדיוניה, לוקחת הועדה בחשבון נתונים אישיים אודות עברו של האסיר, ורק לאחר ששומעת את עמדת גורמי הטיפול והפרקליטות, היא קובעת בהחלטה מנומקת האם ראוי האסיר לאמון הועדה וכפועל יוצא לשחרור מוקדם.

עיננו הרואות, כי על-פי מה שמנחה המחוקק, חומרת המעשה הוא בהחלט אחד השיקולים שייבחנו על-ידי ועדת השחרורים המקצועית והמעמיקה, אך הוא לא המכריע שבהם והוא לבדו ודאי שלא יכול לשלול שחרור מוקדם על תנאי.

אז מהם אם כן, השיקולים המנחים את ועדת השחרורים בהחלטתה אם 'לקצר' את עונש המאסר? קודם כל ראוי לשבור את אחד המיתוסים הגדולים בהקשר זה. 'שחרור מוקדם' הוא ממש לא קיצור של עונש, המתקה או קריאת תיגר על גזר הדין של בית-המשפט. כל מה שעושה ועדת השחרורים, זה לקבוע האם ניתן בתום ריצוי שני שליש מתקופת המאסר, לבטוח באסיר ולהעניק לו "רישיון אסיר" המאפשר לו בעצם לרצות את יתרת המאסר מחוץ לכותלי הכלא.

מכאן, כי הוועדה בכלל לא צריכה להיכנס לשאלות האם ראוי לקצר עונש לאסיר מתוך כוונה למחול לו על מעשיו, אלא בעיקר להתמקד בשאלות כמו האם האסיר ראוי לשחרור מוקדם, מהם סיכויי השיקום ומה מידת המסוכנות הנשקפת מאותו אסיר, לו ישוחרר בשחרור מוקדם? הנה כמה שיקולים לדוגמה: האם שחרורו של אסיר יסכן את נפגעי העבירה? האם שחרורו יעמיד את הציבור בפני סכנת חיים כך במקרים בהם מסובך האסיר עד צוואר בארגוני פשיעה המבקשים לפגוע בו או להיפך?

הרציונל שבשחרור מוקדם על תנאי לאסיר שעומד בקריטריונים נועד אפוא כדי לעודד אסירים המרצים עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, להתמיד בהתנהגותם החיובית בתקופת מאסרם, לעבור הליכי שיקום ובסופו של יום וזהו העיקר להשיב אותם לדרך המלך, תוך שילובם מחדש, באופן הדרגתי ומפוקח בחברה. זה אינטרס ראשון במעלה לא רק של האסיר, אלא של החברה כולה.

ראינו, אם כך, כי המקרה של ניסו שחם אינו מיוחד אלא שגרתי ביותר. שחרורו המוקדם של ניצב שחם אינו שונה מכ-60% מכלל האסירים שזוכים לשחרור מוקדם על תנאי. אדרבא, במקרה של שחם ודאי ניתן למנות נקודות זכות רבות בזכות שירותו הארוך ותרומתו למדינה, והעובדה כי לא קיים חשש שהוא יבצע עבירות נוספות. הפרקליטות אמנם ערערה ושחם יצטרך לחכות להחלטת בית המשפט עד אז, אך ההערכה שלי היא ששחם ישוחרר.

עו"ד עידית רייכרט היא סנגורית פלילית ופרקליטה בכירה בעברה