"הייתי שפחת המין שלו": השוטרת שהתלוננה נגד מפקדה מדברת

על הזוועות שחוותה בתחנת המשטרה מאיה (שם בדוי) כבר ניסתה לספר ואף אחד לא רצה להקשיב. לא חבריה למשטרה, לא בדרגים הגבוהים ולא במחלקה לחקירות שוטרים. בפעם הראשונה, היא אוזרת אומץ, וכשהיא על מדים היא מספרת הערב (שלישי) במהדורה המרכזית על המפקד שהתעלל בה מינית במשך שלוש שנים.

"משפט שאני לא אשכח שהוא אמר לי: 'תמיד תזכרי שמי שלא נותנת - לא מתקדמת'", היא מספרת, "להגיד לך שרציתי להאמין שהמשפט הזה מתכוון למשהו אחר - רציתי. הוא דוחף אותי לתוך החדר ומתחיל לעשות מה שהוא רוצה. הייתי שפחת מין. הייתי בובה. הייתי הזונה שלו".

לטענתה, "בהתחלה - הוחמאתי. לא היו זריקות ממש מיניות. היו זריקות של 'את תהיי שוטרת טובה. איזה תותחית את. את יפה'. אתה יודע, שוטרת חדשה וחסרת ביטחון רוצה להוכיח לאבא, שהיא הולכת להיות השוטרת הכי טובה - מחמיא קצת לא?". אבל מההתחלה, ההרגשה הייתה שמשהו לא תקין מתרחש שם: "'כל הסיירים חרמנים עלייך, ואני הכי הרבה. את יפה. הביאו לנו מוקש לתחנה', כאלה הודעות. אני מתכנסת בתוך עצמי ואני מבינה שהוא המפקד שלי ואני לא יכולה להרשום לו 'אתה מגעיל. מה קורה לך?'".

"אם אני הולכת להגיד למישהו - שוטרת אחרי שבוע-שבועיים בתחנה, מי יאמין לי? מי אני?". האווירה הזו וההודעות הקשות הפכו למציאות היומיומית שלה. פעם אחר פעם היא מספרת כיצד נדרשה להיענות לגחמותיו של הקצין: "ואז מגיע המפגש הראשון, במשמרת לילה. הוא היה הקצין התורן באותו הלילה והוא מבקש מראש המשמרת לעלות אותי למשרדים של הפיקוד".

"אני בראש שלי רוצה להאמין שזה לא מה שאני חושבת, אבל אני עולה כי המפקד ביקש. כשאני מגיעה למעלה, לקומה הרביעית הוא מחכה לי בתחתונים. הוא דוחף אותי לתוך החדר, ואני לא זזה, אני לא אומרת כלום. באותם רגעים, גם אם הייתי צועקת - אף אחד לא היה שומע אותי. זה מקום נפרד, והברירה שהייתה לי זה לשלוף את הנשק ולירות בו, אבל אפילו את זה לא יכלתי", הוסיפה.

"הוא הצמיד אותי לקיר, והוא עושה בי מה שהוא רוצה. הוא לא שואל. לאחר מכן, אני יורדת למטה. אני רצה לשירותים ופשוט לוקחת כמויות של סבון, משפשפת את הפנים. אם היה שם כלור הייתי עושה את זה עם כלור". לדבריה, המעשים המשיכו בכל מקום ובכל שעה: "זה קורה שאני יושבת ביומנאי, והוא יושב צמוד אליי כאילו הוא עוזר לי וחופף אותי, ותוך כדי הוא מכניס אצבעות בין לבין. בתחנה, בשירותים, בניידות".

"אני מקבלת הודעה, 'תגיעי עם מדים מינימליים עכשיו, מיד לחדר כושר'". זו התקופה בה הגיעו המשברים: מאיה החלה לרדת המשקל, לצרוך אלכוהול בצורה מופרזת והיא מתכנסת בתוך עצמה. הפסיכאטרית שראתה אותה קבעה שהיא צריכה טיפול, אבל זה היה מעט מידי ולא מספיק. "אותי הרסו, אותי רצחו. הוא רצח אותי בנשמה שלי. הוא רצח אותי וכל יום שאני חיה זו מלחמה. מלחמה יומיומית", הוסיפה.

בכל הזמן הזה, היא משותקת מפחד ולא מעזה להתלונן, שמא תיפגע או תפוטר מהמשטרה: "הוא תמיד אמר לי: 'זה או פיטורים, או הערכות טובות, או שאני לא אגן עלייך יותר'". אחרי שלוש שנים, כשאזרה אומץ וביקשה שלא לעבוד עם הקצין, היא הוגלתה עד למחוז דרום, הרחק מהבית - דבר שדרדר את מצבה הנפשי עוד יותר.

"ישבנו פעם בפינת עישון, והיה שם מישהו שלא מכיר את הסיפור שלי, והוא לעג לי. אמר לי 'למה את תמיד נראית כזאת מוזנחת?. למה הנעליים שלך כאלה קרועות?. את תמיד נראית מסריחה'. אני לא אשכח את זה בחיים. ארבעה ימים לא הפסקתי לבכות".

אחרי שהגישה תלונה במחלקה לחקירות שוטרים והתחרטה, היא התייצבה שם באקטובר האחרון והגישה תלונה על אונס, מעשים מגונים, תקיפה ואיומים ועוד. שם, היא הייתה בטוחה שהסיוט שלה ייגמר, אבל מתברר לה - שהוא רק התחיל. הקצין טען כי לא כפה את עצמו על מאיה וכי הכל היה בהסכמה. לאחר השהייה של כמה חודשים מהתפקיד, הקצין חזר לעבוד רגיל. מנגד, במח"ש התקשרו למאיה והודיעו לה שהם סוגרים את התיק, וזאת מבלי שהשתמשו בעדויות שרשמה ביומן שלה, ומבלי לגבות עדות מחברה טובה שלה, שידעה על כל הסיפור בזמן אמת.

"יש תיקים של מה בכך, שהם מתעקשים להגיש כתבי אישום פליליים נגד שוטרים, ויש מקרים שהלסת נשמטת כשאתה שומע אותם - ושם דווקא, אתה רואה שהתיקים נסגרים בחוסר אשמה ובחוסר ראיות. במקרה שלנו, זה שאני מטפל בו כרגע, זה אחד מהמקרים שנעשתה פה לדעתי, עבודה לא מקצועית מספיק ולא יסודית", כך אמר עו"ד שמעון בוחבוט, סנגורה של השוטרת.

אבל את המכה האחרונה בסיפור, מאיה קיבלה מהגוף שכל כך אהבה - המשטרה עצמה. בעקבות מצבה הנפשי שנפגע בעקבות האירוע, חלה ירידה בתפקוד שלה והיא כבר לא יכלה לעבוד עוד בתפקיד שוטרת סיור. במשך שנה וחצי לא מצאו במשטרה תפקיד הולם למאיה, והיום היא זומנה על ידי אגף משאבי אנוש במשטרה לוועדת התאמה לפני פיטורין.

למרות האומץ שלה להתצייב מול המצלמות, והחשיבות שהיא רואה בדברים שהיא אומרת, דווקא כשהיא על מדים, יש לה מסקנה אחת ברורה מכל הסיפור. "אם היית מחזיר אותי אחורה, לא הייתי מתלוננת בחיים. זה יישמע רע לכל מי שיושבת בבית. לא שווה היום להתלונן, הקורבן בסוף אשם. כל יום רוצחים את הקורבן", גרסה מאיה.

מהיחידה לחקירת שוטרים נמסר כי "עם קבלת התלונה נפתחה חקירה ובוצעו פעולות חקירה מרובות, ובהן חקירת השוטר החשוד באזהרה, גביית עדויות רבות ואיסוף ראיות ממקורות שונים. לאחר בחינה ושקלול כלל הראיות שנאספו בתיק הוחלט על סגירת התיק בהיעדר ראיות מספיקות. המתלוננת הגישה ערר והוא מטופל בימים אלו על ידי מחלקת עררים".