זיכרון עוטף - המיזם שמנציח את הנופים היפים של אזור עוטף עזה

מתי ומדוע חשבת על הרעיון של מיזם 'זכרון עוטף'?

השבת השחורה של 7.10.13 זעזעה אותי קשות וכמו כל עם ישראל, הייתי שרוי בים של עצב, תדהמה וכעס למול הטרגדיה הנוראית של האסון ולשטף המראות המחרידים. מראות הקיבוצים ההרוסים, פגשו אותי במקום מאד אישי, כמי שגדל בקיבוץ בית ניר שבדרום, ההזדהות עם מראות הבתים והשבילים השרופים הייתה מוחלטת. המחשבה שמכל היופי של העוטף בסוף מה שיזכרו זה את הבתים השרופים וההרס לא נתנה לי מנוח. 

כמאייר ומרצה לאיור אני מודע לכח המרכך, המרפא והאופטימי שיש באיור ועד כמה העין זקוקה לו בשעת משבר זו. אני בדרך כלל רואה במשברים הזדמנות, ולאורך הקריירה שלי עשיתי לא מעט מיזמים שנולדו ממצבי משבר, הבנתי שיש פה הזדמנות לעשות משהו בעל אימפקט, מעורר תקווה ושיכול לעזור לנפגעי האסון בעוטף.

למזלי אני עובד במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, עם המרצים הטובים ביותר לאיור, שיש כך שיכולתי לסמוך עליהם שיאירו ברגישות ובתבונה את נופי העוטף כפי שנראו לפני האסון. כתבתי את הרעיון במספר משפטים כללים ומיד קבלתי תגובות נלהבות ממאיירים בעלי שם עולמי כמו דוד פולונסקי, מישל קישקה, זאב אנגלמאיר ואחרים שהתנדבו בשמחה והתרגשות. מאז הצטרפו גם בוגרים וסטודנטים משנה ד' במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל וכיום לוקחים חלק במיזם קרוב ל-70 מאיירים.

כתבות נוספות ב-mood:

• דרום אדום - 3 מיזמים אומנותיים בהשראת כלניות
• ניצנים של תקווה: פריחות סתוויות ראשונות בנגב המערבי ובשאר הארץ
• להרגיש בבית: 3 יוזמות נשיות מחזירות למפונים את תחושת הבית החסרה

מה כולל המיזם ומה מטרתו?

המיזם כולל איורים שנוצרו בטכניקות שונות, אשר המשותף לכולם הוא תיאור היישובים (קיבוצים, מושבים וערים), הנופים, הטבע והפסטורליה של העוטף כפי שהיו לפני האסון, תוך דגש על סמלים ומבנים שמזוהים עם המרחב.

המטרה היא לגייס תרומות למען תושבי ותושבות העוטף שנפגעו מהאסון ובכך גם לעזור לשיקום העוטף כחובה לאומית וחברתית. תוך עשרה ימים בלבד מאז שהמיזם עלה לאוויר גייסנו כ-600 אלף ש"ח, המועברים ישירות לתושבי העוטף בעזרת עמותת קרן שורש שדואגת לצרכיהם המיידיים כמו ציוד חם לחורף, מזרנים, וכד. לשמחתי כבר ניתן להדפיס את האיורים בדפוס בארי שחזר לעבוד ובכך  לעזור גם לשיקומו של בית הדפוס.

הקישור לדפוס נעשה ישירות מאתר "זיכרון עוטף".

מה הייתה התגובה של קהילת המאיירים לרעיון?

התגובה הייתה מאד מרגשת. כשהרעיון רק עלה לי בראש כתבתי אותו בקבוצת הוואטסאפ הקבוצתית של המרצים לאיור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. עברו כמעט עשרים דק עד שראיתי תגובה, מה שגרם לי לחשוב שכנראה כולם עדיין בהלם ולא מסוגלים לצייר. אבל אחרי שהגעתי הביתה והצצתי בנייד הוצפתי בעשרות תגובות נלהבות ופניות רבות מחברי שתמכו ברעיון ומאז הוא רק עלה וגדל וכיום לוקחים בו חלק בהתנדבות. בדיעבד, התברר לי שהשתיקה בקבוצה נבעה מתקלה ברשת.

היום קרוב ל-70 מאיירים מהטובים שיש בארץ, בוגרי.ות המחלקה, סטודנטים.יות משנה ד' ומרצים.ות נוספים.ות שהצטרפו למיזם בהתנדבות מלאה. כולם נרגשים לקחת חלק ונפעמים מהאימפקט והתגובות הטובות שמגיעות מרחבי הארץ ואפילו מהעולם.

איזה איור אתה בחרת לאייר?

האיור שלי הוא חלק מצמד איורים המציגים זוג מהלך הלוך וחזור במדרכה בקיבוץ - פעם בלילה לאורו של הירח, ופעם ביום לאורה של השמש.

כקיבוצניק לשעבר, בחרתי להמחיש את חווית ההליכה במדרכות הקיבוץ, הליכה נונשלנטית ורגועה שהופרה משלוותה בשבת השחורה של השביעי באוקטובר. כאופטימסט מטבעי אני רוצה להאמין שבדיוק כמו שהשמש והירח נעים קבוע על צירם, כך גם חברי הקיבוץ ישובו להלך בשקט אל ביתם. האיור מתבסס על צילום מקיבוץ בארי ומוקדש לכל הקיבוצים שנפגעו באסון.

מה התגובות שאתם מקבלים מתושבי העוטף?

המיזם מתקבל בצורה מדהימה ומפתיעה בציבור, אבל, כפי ששאלת, התגובות שהכי נוגעות ללב הן של תושבי העוטף עצמו. תושבת אחת מיישובי העוטף כתבה: "עברנו על כל היצירות, לכל אחד מאיתנו הייתה יצירה אחרת שהאירה והרחיבה את הלב ואחרת שכיווצה בגלל זיכרון העולם והבית שלנו שלא יחזרו שוב. תודה על המיזם החשוב הזה". 

תגובה אחרת היא של החייל אורי גוברמן מקיבוץ ניר עוז, שמשרת היום כלוחם בעזה. אורי שלח לי ציוריו וביקש להכניס גם למיזם. ציוריו האותנטיים מנציחים את יופיו של הנוף הקיבוצי, ולמרבה האירוניה, הצילומים ששלח אלי היו הזיכרון היחיד שנותר לו מציוריו שנשרפו כליל כאשר ביתו הוצת באותה שבת שחורה.

כמה איורים כולל המיזם והיכן ניתן לראותם/לרכשם?

נכון לשעה זו ניתן למצוא באתר המיזם קרוב ל-70 איורים. האיורים כולם מופיעים לצד סכום אחיד לתרומה של 100 ש"ח, ובפורמט אחיד של A4 באיכות הדפסה.

קובץ באיכות הגבוהה ביותר של הציור שנבחר ישלח ישירות לכתובת המייל של התורם. לשמחתי כיום ניתן להדפיס גם בדפוס בארי שנפתח מחדש. ניתן לשלוח את האיור הנבחר להדפסה שם דרך האתר עצמו.

מה השלב הבא?

השלב הראשון עסק בזום אאוט על האסון ובו בעיקר איירנו את הישובים והנופים של יישובי העוטף, בשלב הבא, שמושלם בימים אלו ממש, נפנה לנפגעי האסון עצמם בבקשה לאייר את זכרונם הפרטי במידה וירצו בכך. כחלק מהמיזם, האיורים יודפסו ויוענקו ללא עלות בליווי חתימת המאייר.ת לנפגעים.

בנוסף לכך, השאיפה היא להגיע לקהל בחו"ל שכבר מגלה עניין רב במיזם. קיבלנו פניות רבות מהקהילות היהודיות ושגרירויות בעולם.

אני מאמין שמיזם כזה יכול להגיע לציבור עצום ולעזור בהסברה החיובית לה אנחנו זקוקים. מיזם זה מנציח את כוחו של האיור להדהד בשפה אוניברסלית חפה מפוליטיקה המובנת לכולם.

4 סיפורים מאחורי האיורים:

מ

שדה כלניות - דור כהן

המאייר דור כהן, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, מאייר וקומיקסאי,  ביסס את האיור שלו על פריחת הכלניות בנגב ופסטיבל ״דרום אדום״ - "היום השם הזה מקבל משמעות מצמררת. את שדות הכלניות אני מכיר מקרוב מילדותי בכרמיאל, שפרח הכלנית מסמל את סמל העיר".

לימור שנורמכר - פריחה בניר יצחק

לימור שנורמכר, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ומנהלת את השלוחה החרדית של המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, התחברה למרבדי הנוריות של ניר יצחק - "כשחושבים על איזור העוטף עולים צבעי הירוק והאדום של הכלניות, אבל דווקא הצבעוניות החזקה של גידולי הפרחים בניר יצחק תפסו אותי". לצד שדות הפרחים היא הוסיפה גם דמות עם עפיפון – ברוח העפיפוניאדה מכפר עזה המסמלת תקווה וימים טובים שהיו ויחזרו.

יובל יצחק - אופקים

יובל יצחק, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, מאיירת, אמנית קומיקס ומעצבת גרפית, בחרה לאייר את המרחב העירוני של העוטף, את העיר אופקים "אופקים היא עיר מלאה בחום רוחני ופיזי כאחד. העבודות מביאות את החום הזה בנוף, בדימויים, ומודגשות על ידי צבעי הפסטל הגסים. אופקים היא אינה חברה אוטופית, אינה רעיון אידיאלי של אף אחד. אבל יש בה יופי, אמת ואותנטיות. היא בעיקר פשוט שם. וגם אותה חשוב לזכור".

יובל שביט - כלניות וכיסופים

יובל שביט, סטודנטית שנה ד׳ במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל , יצרה איור דיגיטלי של הנופים הפסטורליים והארץ-ישראליים שמרכיבים את קיבוץ כיסופים "נופים מזוהים ופשוטים שמעוררים כמיהה והשתוקקות למקום בטוח, פורח ומשגשג שבו נוכל לראות כלניות ולטייל בין פרדסים, לנו ולדורות הבאים".