ברגע שאנשים פוחדים להביע את דעתם, מה זה אם לא דיקטטורה? • דעה

בחודשים האחרונים אני נמנעת כמעט מלכתוב את דעתי ברשתות החברתיות. אני בעיקר צופה שקטה מהצד. לפני כמה ימים נתקלתי בפוסט של מכרה, אוצרת אמנות. היא רשמה ואני קצת מקצרת: "בימים האחרונים הגבתי פה בחריפות בפייסבוק לכל מיני דעות חשוכות ומלאות שנאה נגד ליברליים... בעקבות זאת, תקפו אותי אנשים זרים בעמוד שלי. התגובות שלהם לא נגעו בפוליטיקה. הם כתבו שאני צ'חלה פריבילגית (מה זה?) שבלי הכיס העמוק של בעלי אני מקסימום יכולה לאצור תערוכה בלוד (מה רע בלאצור תערוכה במתנ"ס בלוד? אני אשמח), שאני נובורשית עם טעם רע ומשהי אפילו כתבה – תחזירי את הכסף שאת חייבת לי. משהי שאני לא מכירה כמובן...הרגשתי אגרוף בבטן. הרגשתי שלרוע אין גבולות. הרגשתי שאני באמת לא רוצה להשאיר יותר חתימה פוליטית ברשתות".

 

כתבות נוספות מאת גייל זאבי ציבלין

• הסיפור של הילה צור מוכיח שלא רק לפדופיל אין פרופיל, אלא גם לקורבנות
• אפקט בספלוב: האם נשים הן פשוט קנאיות?
• שום דבר הוא לא סימן לשום דבר - אין כזה דבר גורל • דעה

 

קל מאד היה לכתוב תגובה לאותה מכרה שלא תיקח ללב, שתתעלם, שאנשים שכותבים דברים כל כך מרושעים וגם שקריים לא שווים התייחסות. הם שווים רק חסימה בפייס. אבל, מנסיוני אני יודעת, שלמי שיש לב, שיש רגשות, קשה להתעלם מהודעות שטנה שכאלו. לא פעם ולא פעמיים חטפתי בגדול גם אני. למרות שניסיתי לדייק את המילים שלי, להביע את דעתי ולשמור על הפוליטקלי קורקט כמה שניתן, לחשוב אלף פעמים לפני שאני עושה "שלח", לנסות לנחש את מי אני עלולה להעליב, למחוק ולכתוב מחדש... למרות זאת, רציתי לומר את דעתי על נושאים מגוונים. אין לכם מושג מה חטפתי עם כל הזהירות שלי. כינו אותי בשמות, איימו עלי, קיללו אותי וכל זה למה? כי לא התחברו לכתיבה הסופר מתונה ושקולה שלי.

וזה בסדר לא להסכים. זה בסדר לחשוב ההפך. מה שלא בסדר, זה איך הפכנו להיות כאלו קלים על המקלדת? בעקבות כמה אירועים כאלו הרגשתי שזה לא שווה את זה. לא נעים לי... לא בא לי לענות לאנשים החשוכים והאלימים האלו, אבל קשה לי גם להתעלם. זה משפיע עלי.

זה השפיע עלי, בדיוק כמו שזה משפיע על המכרה שלי, בחורה נורמטיבית, שרק כתבה תגובות לפוסטים בצורה מנומסת ועניינית. התוצאה היא שהם ניצחו. אני אבדתי את החשק להביע את דעתי בגלוי, היא גם. לאט לאט הם משתיקים אותנו. אני כבר לא מגיבה גם לאחרים וגם הרבה פחות נמצאת שם, ברשתות החברתיות. לא יכולה לסבול את השפה האלימה והדוחה.

כשאנחנו מדברים על הפחד מלהפוך לדיקטטורה, זה לא רק על ראשו של ביבי או דרעי או קשור רק לחוקים החדשים שעומדים לערער את היסודות שלנו – זה קשור גם אלינו, לאזרחים הקטנים, שלא מסוגלים להקשיב אחד לשני, לנהל שיח מכבד, להסכים לא להסכים וברגע שאנשים פוחדים להביע את דעתם, מה זה אם לא דיקטטורה?