מג'נונה מג'נונה - אבל מלכה אמיתית: מופע העשור של עדן בן זקן היה מועבט של ממש

מבלי ששמנו לב, כבר עשר שנים חלפו מאז שעדן בן זקן נכנסה לחיינו בסערה עם אוברול מטריף שעלה לה רק 30 שקל. עשר שנים שהזמרת - שאפילו לא חגגה 30 עדיין - מלווה אותנו ברגעים שמחים וגם בזמני משבר קשים. יש תחושה שהיא תמיד שם בשבילנו, או אם לדייק: אחת משלנו. הקסם האישי שלה גורם לנו להרגיש שעדן היא כמו חברה טובה אליה הולכים בשביל כתף תומכת.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• דנה אינטרנשיונל חושפת: "החיים שלי הם לא מסיבה אחת גדולה"
• זואי 101 - האיחוד: נחשף הטריילר לסרט המבוסס על הסדרה המצליחה
• שלישיית הפופ-אופרה האיטלקית "איל וולו" תגיע להופעה אחת בישראל

אמש (שלישי) היא חגגה עשר שנים לקריירה שלה במופע ענק בהיכל מנורה. כבר בכניסה חולקו לנו צמידי אור אלקטרוניים, וכשהגענו למושבים חיכתה לכל אחד מאיתנו מגבת לבנה. וואלה, הסתקרנו מה הקשר למגבות וכיצד הן ישתלבו בהופעה.

ב-45 הדקות שהמתנו שכבודה תעלה על הבמה (מה יהיה עם האיחורים בהופעות?) סרקנו את הקהל שסביבנו, וגילינו שבדיוק כמו רפרוטאר השירים המגוון של עדן - כך גם הקהל שלה: צעירות, צעירים, אימהות וילדים, זוגות וחבורות של בנות שבאו להרים. היה שם פשוט הכול מהכול.

ואז החגיגה התחילה: 20 נגנים התפרסו לאורך הבמה, כשעל גבי המסכים מוקרן האודישן הראשון שלה ל"אקס פקטור ישראל". וכמו אז, ששרה מול שירי מימון ועברי לידר ההמומים, היא פתחה בביצוע ל-"Hurt" שלא היה מבייש את כריסטינה אגילרה (ואנחנו שואלים: האם יהיה דואט בלייב פארק? אמן שכן). קצת קיוויתי שעדן תעלה על הבמה עם איזה אוברול מנומר, אבל היא בחרה דווקא באאוטפיט אחר.

אלו היו שעתיים של מנעד רגשות עוצמתי: לאורך כל הערב עדן ג'ינגלה היטב בין השירים הרגועים שמרסקים לנו את הלב לבין הלהיטים לצליליהם אנחנו רוקדים בחתונות. בגזרת השקטים, עדן שרה את "מנגינה", "כינורות" ו"הייתי חוזרת", ובהמשך דאגה לא לאכזב את המעריצים השרופים כשביצעה מחרוזת שירים מהאלבומים הראשונים שלה עם "פיסה מזכרוני", "אגרוף" ו"תאמין לי".

שעות לפני שהחל המופע התרחש הפיגוע המזעזע בתחנת הדלק בעלי, שבו נרצחו ארבעה בני אדם. בן זקן שלחה את תנחומיה למשפחות והבהירה שאסור לתת לטרור לנצח. היא, הקהל, וכל מי שהיו באולם כאן בשביל להוכיח לטרור: עם ישראל חי.

ואז, כשהגיע הזמן להרים - ומי אם לא עדן היא זו שתרים - התחילה חפלה של ממש: רקדנים, קונפטי, זיקוקים ולהבות אש שעשו לנו חםםם. "תזיזו", "מועבט" ו"אנא מג'נונה". כאן, קיבלנו גם הסבר למגבות שהמתינו לנו בתחילת הערב: ב"אין פזמון, תרקדו" - הקהל התבקש לנופף אותן באוויר (אה, אז לא יתיזו עלינו מים?).

ומה חשבתם? שהופעה כל כך גדולה גדולה ומתוקשרת לא תהיה מלווה באורחים מפתיעים? אפילו לורין (ציפורניים) מנצחת האירוויזיון חשבה לקפוץ לאיזה דואט (בסוף לא קרה. לא נורא). אז הראשון שבא לתת כבוד הוא עדן חסון, שביצע יחד עם בן זקן את "פילטרים יפים". אחריו היה זה סטטיק שעלה לביצוע מטריף ל"הפשע המושלם" שלו ושל עדן, שאחר כך שרה את "ימים מאושרים" עם נתן גושן. אחרון חביב היה אייל גולן, שמלבד היותו חבר טוב הוא משמש לעדן כמעין מנטור, וביצע איתה את "צליל מיתר" ו"אלף כוכבים".

פסקה של כבוד נקדיש לבנה מישל, שעלה איתה לבמה בזמן שביצעה את "חיים שלי", ונופף לקהל במתיקות שיא. הרגע הזה חדר לנו ישר ללב (הערת העורכת שצפתה ברגע הזה רק דרך הסטורי: גם לי. ליטרלי מצאתי את עצמי דומעת מול המסך).

מה שהכי קנה אותנו בהופעה אלו לא רק הלהיטים, התאורה, הווידאו-ארט והווקאליות המהפנטת של עדן. האותנטיות שלה היא שגרמה לנו ללכת שבי אחריה, בהופעה ולאורך כל הקריירה שלה. מתחילת הערב ועד לסוף המופע היא נתנה את כל הלב שלה על הבמה וזה הורגש.

כשכל כך הרבה גימיקים חולשים על הרשתות שלנו, כיף לראות זמרת מקצוענית שפועלת כל כך הרבה שנים ויודעת להתאים ולחדש את עצמה בכל פעם מחדש. להיט אחר להיט, עדן לא הפסיקה לסחוף אותנו יחד איתה ולתת לנו תזכורת מי מלכת השושנים של השכונה.