מסיבה גדולה הלילה: אתניקס חוגגים בהופעה אנרגטית על טהרת הלהיטים

"המסיבה של אתניקס", זעקו מודעות הפרסום להופעה של הלהקה אמש בהיכל התרבות בתל אביב. לקהל הובטחה הופעה שכל כולה על טהרת הלהיטים, מסיבה שלא תשאיר אף אחד לשבת. ובכן חברים, אמת בפרסום.

זאב נחמה ושות' הגיעו מוכנים למסיבת הלהיטים המובטחת ונחושים לעמוד במצופה מהם, גם אם מדובר במופע ישיבה בהיכל התרבות, אל מול קהל תשוש מהפקקים, מההפגנה הסמוכה בכיכר הבימה, ומחיפוש חניה לאחר סגירתו של חניון "התרבות" הסמוך.

עוד ברשת תרבות ובידור:

10 שאלות שלא נענו עם סיום העונה ה-7 של משחקי הכס

שוב מאוהב: אסף אבידן בסינגל חדש: My Old Pain

חוזרים ללימודים: המלצות לסרטים וסדרות טלוויזיה באווירת התיכון

השלב הראשון בהופעה, אמור היה להיות השלב הרגוע יותר שלה. הלהקה פתחה ב"קטורנה מסאלה" כזריקת אנרגיה ראשונית, אך לאחריה המשיכה עם "בטוח" מהאלבום החדש, ועם "כתם הפרי" המוכר והטוב, שהרים חלק מהקהל על רגליו. "התמונות שבאלבום" שכתב נחמה עבור חיים משה הרגיע את האווירה לטובת פטפטת ברקע, מפנה מקום לרגעים מלהיבים יותר, כדוגמת "מחר אני בבית" המרגש.

לאחר ביצוע נהדר של "במכונית" הקדיש נחמה שיר העצמה לכל הנשים החזקות שבקהל ("תישארו חזקות לנצח") – "כוכבי אניס", גם הוא מתוך האלבום החדש ולכן מוכר הרבה פחות. ניכר היה שנחמה חש ירידה בקשב הקהל, שכן הוא כמעט התנצל בפניו על ביצוע שיר שאינו להיט ואמר שיש ללהקה מחויבות לבצע שירים מסוג זה.

"שלב ב' של ההופעה" כפי שהגדיר אותו נחמה, הגביר את ההילוך של מכונת הלהיטים עם "היא לא תשוב" הנהדר שאי אפשר לטעות איתו. אחד השיאים המפתיעים של ההופעה, לעניות דעתי לפחות, הגיע עם "כמו אלים", שאפשר ללהקה פשוט "לתת בראש" וגם לחובבת רוק שכמותי להניע ראש עד לכדי הדבאנג. נחמה, שנשמע נפלא כמו לפני שניים ושלושה עשורים, התגלה גם כרוקסטאר לא קטן.

"כי החיים כל כך יפים" החביב התחלף ב"תביא קצת דינרוס" הקצבי יותר שחימם עוד את האווירה. אחריו, הזכירו אתניקס לכל מי ששכח במקרה את שיתוף הפעולה שלהם עם ריטה ב"אגדת השמש והירח".

מכאן ואילך, הפך שלטון הלהיטים לטוטליטארי, ועל ראשינו הונחתו, אחד האחרי השני, המנוני פופ היסטריים מהארסנל האדיר של הלהקה. הקהל התקדם לכיוון הבמה והמסיבה, רשמית, התחילה. אני, שחשבתי לעצמי שמופע בהיכל התרבות הוא הזדמנות מצוינת להתרווח במושב וליהנות מהצפייה, הבנתי שבאתי לעבוד ונעמדתי על רגליי, מאושרת שהחלטתי לנעול סניקרס.

"ציפור מדבר" הגאוני נפתח עם סימפול גאוני באותה המידה של "אינתא עומרי" שעשה כל כך טוב לאוזן. "שיר ישן" ו"BMW שחורה" המשיכו את מפגן הכוח, כשנחמה הבטיח לנו שאתניקס תהיה כאן עוד 20 שנה. ואם כבר דיברנו על מפגן כוח, אתניקס לא יתנו לכם לשכוח מי הביא לכם את אייל גולן עם "לקנות לך יהלום" ו"צאי אל החלון" הישנים אך האלמותיים.

"יש אלוהים" הנפלא רק הפך את המסיבה לאינטנסיבית יותר, כשאחריו הגיע מהטובים שבשירי הלהקה בכל הזמנים (וחביב עלי באופן אישי): "ג'סיקה", שהרקיד גם את הלהקה וזמרות הליווי שעל הבמה, ומי שנשאר ישוב קצת פספס את הפואנטה ולא ראה כלום. "מתי לחזור" המשיך את הקו הלהיטי לקראת סיום עם שיר השיא הצפוי אך המספק, "תותים", שכיאה ללהיט היסטרי במעמדו גרם לטירוף מוחלט בקהל. הלהקה ביצעה במהלכו טעימה קטנה מ"מקדש האהבה", שאחריה המשיך האור לעלות מן המזרח.

ההדרן עמד במשימה והיה מהותי לא פחות – נחמה, שהודיע לקהל "אנחנו חוסכים לכם את כל הבירוקרטיה", המשיך ישר לשירי ההדרן מבלי לרדת מהבמה והודה לכולם עם נאמנותם במשך 30 שנות קריירה עם "אישה נאמנה" הנפלא. השיר כמובן נכתב עבור ישי לוי, אבל בביצוע הלהקה, קל מאוד להבין עד כמה הוא "אתניקסי" ובקלות יכול היה להיות גם שלהם.

לפני השיר האחרון בהחלט, נחמה התייחס לסכסוך המתוקשר של הלהקה, שהגיע לבית המשפט, עם אחד ממקימיה והקלידן לשעבר, תמיר קליסקי: "עברה על הלהקה שנה לא קלה" הוא חלק עם הקהל והוסיף שמי שנמצא על הבמה כרגע עושה זאת מתוך חברות, והלהקה סיימה ב"רק האהבה תנצח" האפי.

ללא ספק מדובר בלהקה ששרדה עשורים בלב המיינסטרים הישראלי, ובצדק רב – היכל התרבות התמלא אמש בבני גיל הזהב לצד בני עשרה, כולם צועקים את מילות הלהיטים כצבא חסר גיל. היו רגעים חלשים יותר במופע - אותם השירים החדשים והלא-להיטיים שגרמו לקהל לאבד קשב. אבל מצד שני, מדובר בלהקה ש-99 אחוזים משיריה הם המנוני פופ, עם ארסנל עצום של להיטים היסטריים וחסרי זמן, שמה שנקרא, מסודרים אצלם במחסנית אחד אחד ונורים אל עבר הקהל בקצב מסחרר.

אז כשהם חוגגים 30 שנות קריירה, עם סוללת שירים אלמותיים, הופעות אנרגטיות ומלהיבות וסולן כריזמטי שעדיין נשמע מעולה, אין ספק – כשהוא מבטיח להיות פה גם עוד 20 שנה, לא נותר  לנו אלא להאמין.