חוזרים ללימודים: המלצות לסרטים וסדרות טלוויזיה באווירת התיכון

שומעים את הצלצול? זה אומר ש-1 בספטמבר כבר כאן, ושנת הלימודים נפתחת. אחרי שחיכיתם כל החופש, קניתם את הציוד הכי שווה, עטפתם את ספרי הלימוד, וחידדתם את העפרונות עד כדי כך שהמאבטח בשער של בית ספר לא יודע אם זה לגיטימי להיכנס איתם לחצר או לא, סוף סוף הגיע הזמן... להבריז מהשיעורים ולעשות בינג' של סדרות וסרטי תיכון שווים במיוחד. אספנו עבורכם כמה המלצות.

עוד ברשת תרבות ובידור:

מי האחים הכי גרועים במשחקי הכס?

המחזמר "היירספריי" מוכיח שאין דבר כזה מתוק מדי 

איך הסרט "טירת הזכוכית" הצליח לרגש אותנו עד דמעות?

סרטים:

מועדון ארוחת הבוקר
ספורטאי, פריקית, צפונבונית, ערס וחנון נפגשים בריתוק מקבלים עונש ריתוק ונאלצים להעביר את היום ביחד סגורים בספרייה. אין בה מצלמות ואחוזי רייטינג, או רק אחד ששורד. פשוט חבורת צעירים שלא חשבו בכלל לתקשר אחד עם השני עד שמצאו את עצמם בסיטואציה הזו. היום שלהם עומד להיות אחד היפים, המשעשעים והמשמעותיים שחוו. אי אפשר לדמיין התבגרות באייטיז בלי הסרטים של ג'ון יוז המנוח, שעשה את "בת 16 הייתי", "יפה בורוד", "שמתי ברז למורה", וגם את הסרט הזה, שיש שיבחרו בו כפסגה של סרטיו המצוינים. מי שמתגורר באזור ת"א, שימו לב להקרנת חוצות חינמית בגן הפסגה ביפו שתיערך ב27.9.

[youtube_embed youtube_id='u3mupIlFIYQ']

בריק
אחד הסרטים המבריקים והמשובחים ביותר במאה העשרים ואחת. הקולנוען ריאן ג'ונסון ("לופר" והפרק הבא ב"מלחמת הכוכבים") יוצר שילוב מושלם בין שני ז'אנרים שלכאורה רחוקים זה מזה כמרחק חדר המורים והמחששה  – סרט תיכון ופילם נואר. ג'וזף גורדון לויט יוצא לחקור את מותה המסתורי של חברתו לשעבר, בעלילה שכאילו יצאה מספר של ריימונד צ'נדלר. התוצאה היא חווית התבגרות אפלה (במובן של ז'אנר הפשע, לא של ילדי האימו) שבה כל הטיפוסים השכיחים מחצר בית הספר, אלה שאת הסטריאוטיפים שלהם סרטים כמו "מועדון ארוחת הבוקר" מפרקים, ממלאים את התפקידים השכיחים בחקירות בלשיות. סרט שנון ששומר לא להפוך לפרודיה. גם ברגע הגאוני שבו באמצע עימות עם ברון סמים אימא שלו נכנסת להגיש כיבוד ושתייה.

[youtube_embed youtube_id='4Zfw8__A7ps']
בין הקירות
ועכשיו בואו נסתכל על הכיתה מהזווית של מי שעומד עם הגב הלוח. פרנסואה באגודו היה מורה בשכונת מהגרים בפריז, והסרט הזה נעשה בהשראת חוויותיו האמיתיות, כשהוא אף מגלם את התפקיד הראשי. כשתלמידים שהוריהם בקושי מכירים את השפה שוברים שיניים על כללי הדקדוק הצרפתי, פתאום נדמה ששיעור הלשון הופך לסוג של שיעור אזרחות. אלה השנים שבהם הנערים והנערות יגבשו את זהותם, ובמקרה שלהם עולות שאלות גם בפן הלאומי. אלא שכאן המשקל שניתן לדילמות והחיבוטים של אנשי ההוראה אינו פחות מזה של תלמידיהם. ככה זה, גם מי שיש שכבר סיים את בחינות הבגרות לא יודע את כל התשובות.

[youtube_embed youtube_id='GeQj4ErAe2k']

ללכת שבי אחריו
האמת, אנחנו נהיה הראשונים לטעון שהמלודרמה בסרט חורגת לגבולות השמאלץ, ושהוא כתוב כמו באופן "מחושב" מדי, של תלמיד חרשן בקורס תסריטאות, אבל כנראה שבדיוק את הנוסחתיות המשופשפת הזו חיפשה האקדמיה לקולנוע כשהעניקה לו את האוסקר לתסריט. ואכן, אי אפשר להתעלם ממנו כאחת הדוגמאות המובהקות בקולנוע לדמות המורה הסוחף ומעורר ההשראה. בטח ובטח כשאת המורה הלא קונבנציונלי לספרות מגלם רובין וויליאמס ז"ל. אם אף פעם לא הבנתם מה הקטע בשירה, וחשבתם שזו אמנות שצריכה לעבור מהעולם ולרדת במיקוד מבחינות הבגרות, לכו אחרי קפטן ("הו קפטן") וויליאמס, והוא ילמד אתכם להתרגש.

[youtube_embed youtube_id='wrBk780aOis']

באה בקלות
מ"מלכות הכיתה" ועד "ילדות רעות", לפעמים נדמה שלבנות פי אלף יותר קשה מלבנים. גם הקומדיה הזו, שמתכתבת עם הספר הקלאסי "אות השני", מוכיחה שהמקצוע החשוב ביותר לחיים שרוכשים בתיכון הוא יח"צ וניהול מוניטין. אמה סטון מסכימה לעשות טובה לידיד שחייב להוכיח את גבריותו, והם מתפשרים על "בוא לא, אבל נגיד שכן", אז הם גורמים לכולם לחשוב ששכבו, מבלי להוריד את המכנסיים. אלא שאז עוד כמה בנים מבקשים טובה דומה, ומוכנים להציע תמורות מפתות. האם הגיוני שתהפכי ל"מזרון של השכבה" גם אם את עדיין בתולה? ומה ההשלכות? הסרט אמנם לא ישן, אך הקדים בטיפה את התופעות ברשתות החברתיות שהפכו את המונח "שיימינג" לשגור בחיינו, וכעת רלוונטי מתמיד. הוא עוסק במין מבלי להיגרר לוולגריות שסרטי מתבגרים חרמנים נוטים לגלוש אליהם, אפילו שתמצאו כאן מורים ותלמידים שמדביקים זה את זה במחלות מין.

[youtube_embed youtube_id='KNbPnqyvItk']

סדרות:

סקינס:
מסוג הסדרות שגורמות להורים להתקין על הילדים שלהם שבב מעקב. חשיפת חיי המתבגרים במלוא הטינופת והכיעור. כל פרק מוקדש לדמות אחרת בחבורה, ואין סוגיה נפיצה שלא מהווה כאן חלק מהשגרה היומיומית של הגיבורים: סקס, סמים, אלימות, מחלות נפש, פשעים ועוד, כולם בתיאור הכי ריאליסטי. אבל הסדרה היא ממש לא תשדיר שירות מטעם יועצת בית הספר, ועם כל הקשיים שהיא מעמידה בפני הצעירים, לא שוכחת להציג גם את הכיף שבנעורים. אחרי הכול, זה הצ'אנס האחרון שלהם להתנהג בחוסר אחריות נוראי, רגע לפני שיהפכו למבוגרים ואז לא תהיה להם ברירה אלא להתאפס על עצמם. עדיף לצפות במקור הבריטי על פני העיבוד האמריקני.

[youtube_embed youtube_id='iSe2jfLskcc']

בוסטון פאבליק:
אם בימים אלה אתם טוחנים פרקים של "שקרים קטנים גדולים", הנה משהו מאותו בית יוצר. דיוויד אי. קלי, אשף הטלוויזיה שמאחורי להיטים כסדרת בית החולים "שיקגו הופ" והסדרה המשפטית "הפרקליטים", ניסה ליישם את הנוסחה של אנסמבל שחקנים המתמודד עם דרמות מקצועיות, כשהחיים האישיים מתערבבים לא פעם עם העיסוק, בזירה פחות שכיחה – בית ספר תיכון ציבורי בבוסטון. האופי הייחודי של העיר החביבה על קלי כמובן בא לידי ביטוי גם במערכת החינוך שלה. אצלנו מן הסתם יחבבו במיוחד את השיעורים של המורה להיסטוריה מר ליפשולץ, שגילם שחקן תיאטרון היידיש הוותיק פייבוש פינקל.

[youtube_embed youtube_id='BOpbp6JMies']

זרוקים ויורמים (פריקס אנד גיקס):
אף אחד בשכבה הזו, על המסך ומאחורי הקלעים, לא חלם לבחור באוסף המתבגרים הדחויים האלה כמלכי הנשף, או מי שיופיעו בעמוד "הכי הולכים להצליח בחיים" בספר המחזור. אבל סדרת הקאלט המוערכת וקצרת הימים הזו ערכה לרבים את ההיכרות הראשונה עם ג'יימס פרנקו, סת' רוגן, ג'ייסון סיגל והמפיק ג'אד אפאטו, שהיום עומדים בראש ליגת העל של הקומדיות בהוליווד. שני מחנות של "לא מקובלים", אח ואחות שמחברים ביניהם, ואווירת רטרו לראשית האייטיז.

[youtube_embed youtube_id='2WRaiBjSZ2k']

פרקר לואיס:
"סנכרנו שעונים"! לא, ברצינות, שימו לב בדיוק מה השעה והתאריך כי הסדרה הזו תעיף אתכם חזרה לניינטיז תוך שנייה. פרקר לואיס הוא הבחור הכי קול בעולם, אבל זה לא פשוט לשמור על החיוך והבלורית. סגנית המנהל המרושעת מיס מוסו, האחות הקטנה והמציקה שלי, והבריון הענק קוביאק עלולים לשבש לו את התוכניות. למרבה המזל, לצידו עומדים שני החברים הנאמנים מייקי הרוקר וג'רי החננה המחונן, שעוזרים לו לצאת מהכול בשלום. העלילות קלילות וחמודות, אבל הקסם של הסדרה הוא בסטייל הייחודי שלה. המבנה הקליפי, זוויות הצילום המשונות, והאפקטים המיוחדים עשו ריפרש לאיך שנראתה הטלוויזיה שלנו, וחיברה אותה לדור חדש של חובבי MTV, בימים שזה עוד היה ערוץ מוזיקה.

[youtube_embed youtube_id='hcJwmddvSPc']

דריה:
הזכרנו את MTV? אז הנה אחת מהפקת המקור הכי אהובות של הערוץ. הבחורה הכי חכמה בכיתה של ביוויס ובאטהד, שרק ספגה מהם בדיחות גסות על חשבונה, זכתה שהזרקור יופנה אליה בסדרת בת משלה. לא שבתיכון החדש החיים קלים יותר. כל שאר התלמידים – ספורטאים, מעודדות, חברות מועדון האופנה, אחותה הקטנה והמתלהבת – רדודים, סתומים, ולכן גם מאושרים. המורים עצבניים או נפוחים, וההורים היסטריים. דריה מביטה מהצד מבעד למשקפיים הגדולים שלה, מנסה לא להתחרפן עד לסיום הלימודים, ופורקת את התסכול בהערות ציניות שעוברות לכל הדבילים שסביבה מעל הראש. היום היא בטח הייתה מצייצת פוסטים קורעים בטוויטר.

[youtube_embed youtube_id='c1Mn3PC-IPY']