הסרט החדש בכיכובם של ראסל קרואו ואית'ן הוק שווה את משקלו בזהב
ב"משא כבד", סרט הביכורים של הבמאי פדריק מקינלי, שני השחקנים המוערכים יוצאים למסע הישרדות ביערות אורגון של שנות ה-30, עם מטילי זהב, דמויות מוצלחות, תסריט כתוב היטב ולא קלישאתי, ואפילו עם סאונד שממש אפשר להרגיש על גב הצופים. למרות שהוא אינו חף מבעיות, יש בו משהו שכבר לא רואים הרבה בקולנוע, דבר שבהחלט מצדיק את המסע שהצופים נלווים אליו
בכמה מובנים, "משא כבד" הוא לא הסרט האידיאלי, אך בשביל מה שהוא נוצר, הוא חוויה שלמה ביותר של כתיבה, דמויות ובעיקר סאונד. זו סיבה טובה מאוד לחבב אותו, אבל יותר מכך – להעריך אותו מאוד. זהו סרט שיודע בדיוק מאיזו מסורת קולנועית הוא מגיע, ומייצר מתוכה חוויית צפייה כמעט פיזית.
העובדה ידועה היא שראסל קרואו יכול לגלם כל דמות שירצה בביצוע מופתי היא כבר ידועה, וגם העובדה שאית'ן הוק יודע להיות חתיך טראגי בגיל 55 היא לא דבר חדש לאף חובב קולנוע, אבל המתווה העלילתי של הסרט, יחד עם קאסט מדויק של שחקנים ודמויות, אכן מוסיף טעם ייחודי לתבשיל הזה. מדובר על ציר, לא על תבלינים.
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
סרט הביכורים של הבמאי פדריק מקינלי הוא גם מסמך תקופתי לתקופה מעניינת במיוחד בהיסטוריה האמריקאית. העלילה מתרחשת בשנת 1933, בעיצומו של השפל הכלכלי הגדול, כשהנשיא דאז פרנקלין דלאנו רוזוולט החליט להגביל באופן דרמטי את ההחזקה הפרטית בזהב. לתוך המציאות הזאת נכנס סמואל מרפי (בגילומו של הוק), אלמן ואב לילדה קטנה, שמנסה לשרוד את המשבר הכלכלי באמצעות מכירת חפציו ומעבר לבית קטן וזול יותר. אלא שקטטה עם שוטר סמוי שולחת אותו למאסר ולעבודות כפייה, בזמן שבתו מועברת למשפחה אומנת.
קלנסי (אותו משחק קרואו), מנהל מחנה העבודה שאליו נשלח מרפי, מגלה בו אסיר ממושמע וכריזמטי, ומציע לו עסקה מפתה: לבחור שלושה אסירים שיצטרפו אליו למשימה סודית של הובלת מטילי זהב דרך יערות אורגון, כדי למנוע מהזהב להגיע לידי הממשל. בתמורה, תזכה החבורה לשחרור מוקדם ולמחיקת עברם הפלילי. אלא שהמסע והמשא המפרכים של מרפי הופכים במהרה לדרך כמעט בלתי אפשרית, אלימה ומדממת, מלאה בחשדנות ובמבחני נאמנות. בדרך מצטרפים לחבורה גם שני שומרים מהמכרה ואישה צעירה ממוצא ילידי.
אחד הדברים שאי אפשר להתעלם מהם בסרט, הוא צליל מטילי הזהב בתיקים. בכל צעד ושעל ביער אפשר לשמוע אותם קופצים ונחבטים זה בזה. זהו פרט קטן לכאורה, אבל הוא מעניק למסע תחושת כובד מוחשית כל כך, עד שכמעט אפשר להרגיש את משקל המטילים על גב הצופים. כאן גם טמון משחק המילים שבשם הסרט: המשלחת משנעת משא כבד פיזית, אבל גם גורלית. חייהם ועתידם של האסירים תלויים בהצלחת המשימה. באופן אירוני, אנשים שנשללה מהם חירותם נדרשים לשאת על גבם הון עצום של אנשים אחרים.
אבל מה יקרה כשהם יסיימו את המסע? למי יגיע הזהב ומה ייעשה בו? ואם המשא כל כך חשוב, מדוע שהם עצמם לא יקבלו נתח מהשלל? בזמן שהשאלות הללו מערערות את היחסים בין חברי המשלחת, היחיד שכמעט אינו מתבלבל הוא מרפי. לכאורה, מדובר בבעיה תסריטאית: כיצד אמור להשתנות גיבורו של סרט מסע אם הוא מתחיל אותו עם מצפן מוסרי ברור כל כך? אלא שהבחירה מעניינת יותר. הסרט בוחן כמה מכות צריך להנחית על אדם כדי שהמצפן שלו יפסיק לעבוד. מרפי נקרע בין הרצון לחזור לבתו ובין האחריות שהוא לוקח על האנשים שסביבו. הוא אולי אינו משנה את ערכיו, אבל נאלץ לשלם מחיר הולך וגדל כדי להישאר נאמן להם.
יש משהו מאוד קלינט איסטוודי ופול ניומני בדמותו של מרפי, וזה כנראה מכוון. מקינלי והוק סיפרו שהושפעו מגיבורי הקולנוע הקשוחים של שנות ה-60 וה-70, ובעיקר מדמויותיו של ניומן המנוח. קשה גם שלא להיזכר ב"האיש שנולד מחדש" של זוכה האוסקר אלחנדרו גונסאלס איניאריטו (שזיכה את לאונרדו דיקפריו באוסקר), ובמסע ההישרדות האכזרי שלו בטבע הצפון אמריקאי.
לעומת הגיבור הקלאסי, יש משהו מרענן ואפילו חדשני בכתיבת דמותה של אנה (ג'וליה ג'ונס), האישה הילידית שמצטרפת לחבורה. לא פעם ראינו בקולנוע האמריקאי התקופתי דמויות ילידיות שנדחקות לתפקידים סטריאוטיפיים, החל מהאויב המאיים ועד לקורבן חסר הישע – והנה מגיעה אנה, דמות נשית עם עומק, טוויסט ובעיקר רצון משלה. היא לא מסכנה, היא לא רעה, והיא בהחלט לא פראיירית. היא יודעת לבחור את המלחמות שלה ולא להפסיד בהן. אין ספק כי מדובר במחזה מרענן במיוחד בז'אנר הזה.
גם היחסים בין יתר הדמויות כתובים היטב, ולא מעט קלישאות מצליחות להישאר בחוץ. ובכל זאת, הסרט היה מרוויח מביקור נוסף בחדר העריכה. יש גבול לכמות סצנות ההליכה ביער שאפשר להעמיס גם על המסע המפרך ביותר, ובשלב מסוים תחושת הכובד המבורכת הופכת לכבדות של ממש, וזאת בנוסף לסיום הסרט, שאינו מספיק דיו את התמורה הדרמטית שהמסע הארוך מבטיח.
אבל למרות המגרעות שבו, "משא כבד" הוא סרט שקל מאוד להעריך. הוא עשוי מתוך אהבה לקולנוע הרפתקאות של פעם, עם שחקנים נהדרים, דמויות שיש להן מה להפסיד וסאונד שמצליח להפוך כמה מטילי זהב למעמסה של ממש. לפעמים המשא קצת כבד מדי גם בשביל הצופים, אבל בסופו של דבר, יש כאן מספיק זהב כדי להצדיק את המסע הזה.
