גל גדות היא "וונדר וומן" אמיתית הנוטפת אבק כוכבים

השחקנית הישראלית עושה קפיצת מדרגה משמעותית ומספקת רגעים בלתי נשכחים של עוצמה נשית מבורכת

זמן צפייה: 02:34
בשניות הראשונות של "וונדר וומן" מופיע על המסך דימוי של כדור הארץ, ונשמע קולה של מספרת השואפת להציל אותו. זה קול נשי, נעים אך מחוספס, נחוש, אבל רגע, מה זה המבטא הזה? במקום לשכור מאמן דיאלוגים שיעשה ממנה גברת נאווה, כל הסרט מיישר קו עם גל גדות הישראלית, שומר על הזרות שלה, ואף מבליט ומנצל אותה, לשמחת הצופים היותר פרובינציאלים בקהל שירגישו כי גדות נותרת "משלנו".
כל הסרט מיישר קו עם גל גדות הישראלית
וונדר וומן היא נסיכה בשם דיאנה מאי מיתולוגי בו כל האוכלוסייה נשית והיא הילדה היחידה. דיאנה לא באה לעולם באופן שהסבירה לכם אחות בית הספר, אלא ללא צורך בזרע, כשהאל זאוס הפיח חיים בדמות שפיסלה אמה. שבט האמזונות העשויות ללא חת שגרות באי אוחז כולו באותו מבטא ייחודי, וכך גם שחקנית כמו רובין רייט נאלצת להקריא את השורות בניגון שעלול לשבור לה שן, בתפקיד דודתה הגנרלית שמשמשת גם כמאמנת האישית של הילדה. עוד ברשת תרבות ובידור: זה רשמי: שלומית מלכה ויהודה לוי התחתנו השמועה אומרת ש: האם תהיה עונה נוספת של אחת שיודעת? באי הוסתר נשק מיוחד שמסוגל לחסל אל סורר, ולכן גבולותיו הערפיליים הסתירו את הממלכה מעיני העולם. עד שיום אחד מתרסק באקראי מטוסו של מרגל בריטי צעיר (כריס פיין הכריזמטי) דווקא על החוף. כמובן שהגבר הראשון שכף רגלו דרכה על החול מיד גורר עמו ריב ומדון, בדמות כוח גרמני שדולק אחריו ומפר את האידיליה. דיאנה, כעת בחורה, מבינה כי אל המלחמה ארס מחרחר את מלחמת העולם הראשונה, ויוצאת לעצור אותו.
עוצמתית. גדות כוונדר וומן
זהו סיפור מקורותיה של הדמות. אמנם גדות כבר צצה כאשת חיל ב"באטמן נגד סופרמן", אך כעת פותחים את מה שמסתמנת כסדרת סרטים בכיכובה, ולכן יש להתחיל כמתחייב בפרק שמניח את היסודות לעלילותיה. משום כך "וונדר וומן" הוא כולו פלאשבק שבו מגוללת דיאנה המודרנית, שכמובן נראית בדיוק אותו דבר, את תולדותיה מול תמונה נוסטלגית ששלחת לה ברוס וויין, הלא הוא באטמן. ככה מוסברת הקפיצה בזמן מעלילותיה עם בן אפלק והנרי קאוויל חזרה אל ראשית המאה העשרים.
העלילה מתגלגלת לראשית המאה ה-20
למבקרים ישראלים אולי קל להיסחף נוכח הסיפור על גיבורה שעברה טירונות והכשרה כלוחמת, מגיעה מטריטוריה קטנה ודתית, בה מוחבאת טכנולוגיה ייחודית עם עוצמה אדירה, יוצאת לעזרת המעצמות הגדולות, מביטה בעיניה הזרות על הצביעות והפגמים שלהם, עוזרת לתקנם, מצילה אותם ומכסחת גרמנים מרושעים. אך מי שיבחרו בקריאות שינסו לקשור את הסרט למה שאיננו, ויתעלמו מהאנכרוניזם, ומהביסוס על מסורת של קומיקס שהופיע לראשונה בראשית שנות הארבעים, חוטאות במחשבה שכל הכוכבים במערכת השמש, וכל גיבורי העל שמתעופפים עליהם, חגים סביבם במעגל.
אם יש מישהי שיכולה לחסל גרמנים מרושעים זאת היא
לא שחסרות סיבות לנפח את החזה ב"גאווה ישראלית" מול הסרט הזה, בהנחה שאתם סבורים כי הישגיה של גדות הם הישגיה של מדינתה. אז כן, גדות מדהימה. היא עושה קפיצה אדירה בהשוואה לכל תפקיד הוליוודי שקיבלה קודם, ואת הניתור הזה היא עושה בריחוף של גיבורת על. כמה חן יש בה. היא לא מחווירה לצד אף אחד משורת שחקני האופי המנוסים שמופיעים בתפקידי משנה, אלא יוצרת איתם חיבורים מעניינים. נכון, זה עדיין סרט קומיקס, ויותר מדי מורכבות רגשית אין כאן, אך הוונדר וומן שלה לא באה להיות פלקט. בכל זאת, אי אפשר להתאפק ולא לציין גם את יופייה הנודע של מלכת היופי במיל', שהופך כל קלוז אפ שלה למענג, ומזין את ה"סטאר קוולטי" שהוביל אותה לליגה של הגדולות.
לא מחווירה מול שאר השחקנים ההוליוודים
גם אם "וונדר וומן" אינו מבריק או חדשני במיוחד בהשוואה לסרטי גיבורי העל של מארוול (אלה עם איירון מן, קפטן אמריקה ושות', שנמצאת כרגע בשלב "הנוקמים 504" או משהו כזה), הוא ודאי הצלחה בהשוואה למפלות האחרונות שרשמה המתחרה DC, שצברה מוניטין כמי שמפגרת מאחורי מארוול עם יקום גיבורי העל הקולנועי שלה. לכן יותר מכל האלמנטים הפמיניסטיים שמשולבים בתוך העלילה, עצם העובדה שהבמאית פטי ג'נקינס ("מונסטר") מובילה הפקה של בלוקבסטר שמתבסס על מותג נשי, בכיכובה של שחקנית מתחילה, ומציגה תוצאה שמתעלה על התוצרים המביכים שסיפקו במאי על עתירי מוניטין כזאק סניידר ("באטמן נגד סופרמן") ודיוויד אייר ("יחידת המתאבדים") היא ההוכחה הטובה ביותר ליכולותיהן של בנות המין היפה.
מספר רבדים בסרט הופכים אותו להוכחה של כוח נשי
המגע הנשי ניכר ב"וונדר וומן", למרות שכתבו אותו גברים (אולי משום שהתסריטאי הדומיננטי ביותר הוא אלן היינברג, בוגר סדרות כ"סקס והעיר הגדולה","בנות גילמור", ו"האנטומיה של גריי", שלא תמצאו יותר מדי טסטוסטרון במועדוני המעריצים שלהן). למשל, המרגל האמיץ סטיב טרבור, שמשלים את משימתו ונמלט לבד במטוס, עדיין זקוק לוונדר וומן שתציל את חייו ותמשה אותו מן המים כשהוא מתרסק. כשיתאושש באמבט ימצא עצמו עומד ערום מול דיאנה הלבושה, בלונג שוט שמאפשר לצופות לבחון בתאווה את מלוא גופו החשוף, באופן שבדרך כלל נוטים לצלם נשים ולא גברים. נכון, גם השיריון-מחוך שדיאנה לובשת אינו בדיוק בגד שאפשר להסתובב איתו בבני ברק, אבל היא לא מוצאת עצמה כמושא למבט כה נוקב, בעוד שסטיב נאלץ להתמודד עם רמיזות על גודל הנכסים שלו.
גירל פאוור
בשוחות באירופה דיאנה אמנם תוקף בחבורת גברים (ספאד מטריינספוטינג, ערבי חלקלק ואינדיאני), אולם באי שהתנהל על פי החוקים שלה הייתה מוקפת לוחמות. יש נבלים כמפקד גרמני עם חיבה להסנפת פופרס והשמדת העולם (דני יוסטון, חביב ככל שיהיה, לא יכולתם למצוא גרמני?), או אציל בריטי (דיוויד ת'יוליס, המככב בימים אלה בעונה השלישית של פארגו, ומזכיר שהוא מסוגל להפחיד גם בלי שיניים רקובות), אבל גם כימאית מבריקה ושטנית, עם פנים מכוסים במסיכת חרסינה כמו "פנטום האופרה", הסדוקה מבפנים ומבחוץ (אלנה אניה הספרדיה, שאינה נופלת מהם). לכך מתווספים סצנת מדידת שמלות בכלבו לונדוני, בדיחות על כמה שגברים מיותרים, ואמונה בכוחה של האהבה שמרדדת מאוד את היומרה לעיסוק במקורות המלחמה ויצר הכיבוש והמוות. מכל אלה מתקבל מפגן גירל פאוור. "וונדר וומן" מעצים נשים עד כדי כך שהן הופכות לגיבורות על, על המסך ומאחורי הקלעים, וגם זה הישג מרענן ולא מבוטל לכשעצמו.