"לב שקט מאד" בכיכובה של אניה בוקשטיין מעורר סימפטיה

הסופרת הפמיניסטית וירג'יניה וולף, מחברת "חדר משלך", כתבה כי שני התנאים הדרושים לעצמאותה של אישה הם "היכולת הכלכלית לפרנס את עצמה, וחדר עם מנעול". נעמי (אניה בוקשטיין), גיבורת הסרט "לב שקט מאוד", יוצאת לחפש את שניהם. היא פסנתרנית מחוננת שאיבדה את החשק לנגן, ואת הכיוון בחייה, אז היא מתנתקת מהכול ועוברת מבית ההורים בתל אביב לירושלים. שם היא מוצאת עבודה שתאפשר לה לשכור דירה משלה, אך למרות שהדלת נעולה נדמה שאף אחת מהדמויות בסרט לא מכבדת את פרטיותה. בעל הבית נכנס לבקר מתי שמתחשק לו, השכנה הדתייה מחליפה את המזוזה שעל הדלת, ובנה של השכנה, הילד שמחה (ליאור ליפשיץ), מתגנב בקביעות דרך חלון הדירה כדי לנגן בפסנתר שבתוכה, ועוד.

מכאן הסרט עובר לשני סיפורים משיקים. האחד מתאר את ההתנכלות שחווה נעמי, כמו שכנים חילונים אחרים בשכונת קריית יובל המתחרדת, מצד הקהילה הדתית המקומית. השני מתמקד במערכת היחסים שנרקמת בינה לבין נזיר במנזר שבו היא מבקרת, סביב העניין המשותף שלהם בעוגב העתיק שנמצא במקום. אף על פי שהוא גזר על עצמו להתנזר, ונעמי העדינה אינה בדיוק טורפת גברים שמחפשת אתגר, עפים ביניהם ניצוצות של משהו שלא ימומש.

הבמאי איתן ענר קצת מתקשה לאזן את הטון בין שני קווי העלילה. מה שנדמה בהתחלה כניסיון להציף בעיה חברתית תופס תפנית לכיוון מותחן בדיוני ההולך ונעשה קודר יותר ויותר, כשצצים חשדות לגבי האופן המסתורי שבו הדיירת הקודמת סיימה את חייה. ההטרדות והלחצים המופעלים על העלמה הצעירה, ותחושת חוסר הביטחון הגואה בה, אפילו מזכירה את הגיבורות בסרטי האימה של רומן פולנסקי. אך הנה, לכל אורך הסיפור הזה משתלבות סצנות הקשר המלבלב והבלתי אפשרי עם הנזיר פבריציו (השחקן האיטלקי ג'ורג'יו לופאנו) שהן בכלל מלודרמה רומנטית.

אך למרות זאת, בסך הכול הסרט הקטן מעורר סימפטיה. מעט אתרי הצילום נבחרו היטב, למשל הארכיון של תחנת הרדיו "קול המוזיקה" בו עובדת נעמי, מוקפת במדפים עמוסים בקופסאות קרטון ישנות, המנזר, וכמובן הבניין בו היא מתגוררת. זה רב קומות הנטוע במפלס נמוך יותר מפני הרחוב, כשמעין גשר מחבר בינו לבין הבניין השכן. גשר סמלי זה, המשמש את שמחה השכן להתגנבות מדירתו לחלון הסלון שלה, אף יחזור כשהסיפור יגיע לשיאו.

גם שחקני המשנה עירית קפלן ואורי גוטליב עושים עבודה טובה. היא, בתפקיד השכנה האלמנה, מצליחה לשטות בקהל, ולהפוך שוב ושוב מדמות מרתיעה של פולשת מאיימת לטיפוס אימהי שמנסה בדרכה לעזור. הוא בתפקיד הנבל של הסרט, שמרן אדוק וממורמר העובד כפקח חנייה (שמתם לב לחיבה שמגלים יוצרי הקולנוע בארצנו בשנים האחרונות לדימוי של פקח החנייה כפסיכופט? זו כבר כמעט קלישאה, הגיע הזמן למצוא דימוי חדש). מרענן לראות את גוטליב בדרמה, מגלם טיפוס שונה מדמות הנעבעך המזוהה איתו.

רק בחודש שעבר ראינו עלילה נוספת על מוזיקאית מתבגרת שמוצאת עצמה במרכזה של תעלומה, ב"החטאים" של אבי נשר. אפשר אולי לומר שאם הסרט ההוא היה הופעה של תזמורת בהיכל, כאן תמצאו רסיטל צנוע. לפעמים מתחשק גם כזה.

עוד ברשת סלבס:

תפריט ארוחת הערב שהכין אבי לוי לראש הממשלה נתניהו

תכירו את החברה החדשה של גל אמיתי

הפרויקט הסודי של שיר אלמליח וצביקה הדר

ליהיא גרינר מודה: "אני מרטשת את תמונות האינסטגרם שלי"