נמאס לכם מגיבורי על שחוקים? כנראה שלא ראיתם את "לוגאן"

כבר מהמילה הראשונה ב"לוגאן" - "פאק" – אחת מתוך מלאי קללות שממלא את דפי התסריט, מובהר כי זה לא עוד סרט מבדר על איך הסופרהירוז מצילים את העולם. אחרי מפגשי פסגה כמו "הנוקמים" ו"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", שמעלים את סף הריגוש בדחיסת כמה שיותר גיבורי על יחד, כאילו היו חצילים במנת סביח, וסרטים רפלקסיביים וחצופים שמנערים מעליהם את החשיבות העצמית המנופחת לטובת פאן חכם ומודע לעצמו, כמו "שומרי הגלקסיה" ו"דדפול", מגיע ניסיון נוסף להראות משהו שיחרוג מהשבלונה המוכרת, ההולכת ונמאסת (סוף סוף), של ז'אנר גיבורי העל.

לפני כמה חודשים היה "ד"ר סטריינג'" שהציג עולם קודר ובוגר יותר, אבל "לוגאן", על השפה המלוכלכת, קילוחי הדם והתפיסה האסתטית שכאילו מתאמצת להיות "לא יפה" ונעה מלוקיישן עלוב במתכוון אחד למשנהו, מהמפעל הנטוש שבו מוחבא פרופסור אקס למלונית בדירוג כוכב אחד שבה מוחבאת הילדה, ממדבריות לבית קטן ומבודד בשולי מטע תירס, כאילו צועק "זו המציאות, ואפילו אצל מוטנטים עם יכולות מדהימות היא עדיין קשה ומייאשת".

לוגאן של הסרט, שכמובן לבוש בחליפה או בגופייה מחמיאה, ולא בתלבושת צבעונית צמודה, מגחך כשהוא מעלעל בחוברות קומיקס של "אקס-מן" וטוען שהן מופרכות ומוגזמות. זה סרט שמבוסס על דמות מקומיקס, שלא רוצה להיות "סרט קומיקס". לראיה, הנה חסכתי לכם כמה דקות מהחיים, אין אפילו סצנת אחרי-הכתוביות שהפכה לחלק מהנוסחה של סרטי מארוול. "לוגאן" של ג'יימס מנגולד (שכתב וביים סרטים מוצלחים כמו "קופלנד", "נערה בהפרעה", "הולך בדרכי" וגם את אחד הסרטים הקודמים על הדמות, "וולברין") אולי עוסק בדמות קומיקס, אבל הוא מותחן אקשן.

למה הפניית הגב כפוית הטובה הזו לז'אנר שהכניס לתאגיד סכומי עתק? יש שתי תשובות. אחת תגיד שכאמור, כל הז'אנר עובר לשלב של המצאה מחדש, וזו פשוט עוד תחבולה. גם ההצהרות של יו ג'קמן על כך שזהו סרטו האחרון בדמות, אחרי שמונה כאלה מאז שנת 2000, הן לאו דווקא צעד קריירה מחושב של שחקן רעב, כמו ששחקנים מזדקנים והופכים לפחות מתאימים, או פחות אטרקטיביים כגיבורי פעולה, גם אם עדיין יש שרירים תפוחים מתחת לפלומת שיער מכסיף. אבל יובהר שג'קמן כלל לא עבר את שיאו, ולפי ההופעה שלו כאן הוא יכול לנפק בכיף לפחות עוד פרק או שניים. תשובה נוספת תציע שמדובר בצלילה לתהומות ייאוש שאין בהן שום דבר פנטסטי, ולכן בהכרח יש צורך לפנות לריאליזם, עד כמה שאפשר בסיפור שבו לגיבור יש טפרים מסגסוגת. העלילה מתרחשת בשנת 2029, כלומר נבואה קרובה, ומגוללת עלילה שבה הדמויות האמריקנית דווקא חולמות להימלט אל מעבר לגבול, לברוח מה"מדינה הנפלאה ביותר בעולם" שרודפת באכזריות את מיעוטיה.

לוגאן חי מהיד לפה ומתפרנס כנהג מונית. הוא חולה, זקן, צולע ומסכן. הוולברין בעל יכולות הריפוי העצמי המופלאות, שבכיווץ שריר פולט קליעים מתוך גופו, סובל מפצעים שדורשים זמן רב עד לאיחוי, ואפילו נזקק פתאום למשקפי קריאה. הוא אולי מסוגל לגבור על נבלים מתוחכמים, אך לא חסין בפני פגעי הזמן. מילא הוא, אבל אפילו ד"ר צ'רלס אקסבייר (פטריק סטיוארט), "המוח העוצמתי ביותר בעולם" מפתח דמנציה. לוגאן סועד אותו, יחד עם מוטאנט בשם קאליבן (הקומיקאי הבריטי סטיבן מרצ'נט, החיוור באופן טבעי, באיפור כבד של לבקן).

המוטאנטים כבר כמעט ונכחדו מהעולם ולוגאן, אחד השרידים האחרונים, רק רוצה שיעזבו אותו בשקט עד שילך גם הוא בדרך כל בשר, לאו דווקא בשר אדם. הוא חולם על ההתבודדות המושלמת, לחיות ביאכטה בלב הים, אך אין לו מספיק כסף. אז מגיעה הצעה מפתה – עליו לעזור להבריח ילדה קטנה בשם לורה (דפני קין) לעבר הגבול בצד השני של ארה"ב, תמורת הסכום שיאפשר לו לצאת לפנסיה. העניינים יסתבכו כשהילדה תתגלה כגורת וולברין, שאחריה דולקים כמה אבות מרושעים.

ילדה שתקנית עם יכולות על שגודלה כניסוי בידי רופא שמשחק אותה אלוהים ופונה אליה במספר סידורי במקום בשם פרטי, רגע, זה לא בדיוק כמו אילבן מהסדרה "דברים מוזרים"? האמת שכן. ההבדל הוא שב"דברים מוזרים" המעולה מצליחים לשמור על אווירת סרט אימה גם ללא אלימות גראפית. ב"לוגאן" לורה מכסחת לבדה גדודי לוחמים. כבר ראינו את הגימיק אצל "היט-גירל" בסרטי "קיק אס" החוכמולוגיים והמתישים, אלא שכאן, כאמור, אין קריצות הומוריסטיות אלא רצינות כבדה, ולכן סצנות האלימות בכיכובה של לורה די דוחות. אוקי, הבנו את המסר הפמיניסטי, ילדה קטנה לא צריכה להמתין לגיבור על שיציל אותה ויכולה להיות אחת כזו בעצמה. אבל למי הוא מיועד? הרי ילדות, אפילו נערות, לא יורשו לקנות כרטיס לסרט שבו ראשים מתגלגלים על הרצפה. כך שהילדונת המתנפלת על לוחמים חסונים, משפדת אותם, ונחתכת בעצמה מוצגת כספקטקל לעיני קהל מבוגר וכל העסק הזה בווייב מאוד חסר טעם.

שאר הדמויות, לעומת זאת, סבבה. אל המשחק המצוין של ג'קמן וסטיוארט מצטרף זה של בויד הולברוק וריצ'רד אי. גרנט המבקשים לצוד את לורה. אלא שעם כל הכבוד להם, כפי שהסרט יחדד, האויב האמיתי של לוגאן הוא הוולברין עצמו.

הסרט "לוגאן" מתכתב עם המערבון הקלאסי "שיין" משנת 1953, באחת הסצנות הדמויות אף צופות בו, וכך ניתן להבין איך היוצרים תופסים את תפקידם וחשיבותם של גיבורי העל, שהחליפו את הקאובויז מהמערבונים כגיבורי המיינסטרים האהודים שמעצבים את המיתוסים של ארצות הברית. כך שאל תתבלבלו מהטון המייאש והפסימי, הצוות של מארוול מודע בדיוק לכובד האחריות שמוטל, לדעתו, על כתפיו. לגיבורי העל נכונו עוד משימות רבות בדרכם להציל את אמריקה.

עוד ברשת סלבס:

מי השחקנית הישראלית שהצטלמה עם ג'סטין ביבר?

הכירו: מי הכדורגלן החדש בחייה של שיר אלמליח?

הבילוי הלילי של אלכסה דול והמיליונר הפרטי שלה

אסון התאומות: הפרידה הדרמטית של האחיות מלול

קייטי פרי ואורלנדו בלום נפרדים