מענג לראות את הבמאי של "בייבי דרייבר" בפעולה
סרט האקשן החדש בבימויו של אדגר רייט זוהר בזכות הוירטואזיות המרשימה של הבמאי והסאונד המקורי
אדגר רייט הוא בעיניי הבמאי הכי טוב בעולם כרגע. ברור, ענקים כמו סקורסזה, ספילברג ונוספים עדיין פועלים, ותידרש תקופת חיים שלמה כדי לגרד את ההישגים שלהם, אך אין ספק שהם מעבר לשיאם. ואילו מבין הבמאים של הדור הזה, אלה שמגדירים את התקופה ואת הסגנון העכשווי, רייט הבריטי הוא לדעתי הגאוני מכל. הבריטי בן הארבעים ושלוש יצר עד כה כמה מהקומדיות הטובות ביותר של המאה העשרים ואחת – הטרילוגיה שכללה את פרודיית הזומבים המצוינת "מת על המתים", קומדיית השוטרים המעולה "הוט פאזז" (הידועה גם בשם המביך "שוטרים לוהטים"), ו"סוף העולם", וכן את הקאלט הנהדר "סקוט פילגרים נגד העולם" (שנקרא פה גם "האקסים של החברה שלי"). למתקדמים שווה מאוד לראות אילו הברקות הוא הצליח לייצר אפילו בסדרת הטלוויזיה דלת התקציב "Spaced". רייט מבין קולנוע טוב יותר מכל אחד אחר. במקום דם זורם פילם בעורקיו. הוא סינפיל אדוק שמת על סרטים, צורך אותם בכמויות ענקיות, וכל פריים נקלט ונטמע היטב במוחו, שם הוא מאוחסן, מסונתז לרעיונות אחרים, ומעובד להגנבה המקורית הבאה שהוא ממציא בעצמו.
עוד ברשת תרבות ובידור:
מה חשבנו על ההופעה של בריטני ספירס בישראל?
מה הפרט החשוב שהשמיטו בסרט החדש של ספיידרמן?
לכן אין זה מפתיע שסרטו החדש "בייבי דרייבר" נפתח במרדף מכוניות שלא יישאר מאחור גם במרוץ מול "הקשר הצרפתי" או "מהיר ועצבני". גם לא מפתיע שמיד אחריו מגיעה סצנה בשוט וירטואוזי אחד שמפיקה המון מסתם הליכה שגרתית לאיסוף טייק אוויי מבית הקפה ברחוב עמוס. בשני המקרים, גם זה מרובה השוטים והחיתוכים בקצב גבוה, וגם זה בזמן אמת שבו המצלמה כמו מרקדת, הכול מסונכרן להפליא עם מוזיקה.
כי רייט הוא מסוג הבמאים שרואים בקולנוע מגרש שעשועים ענק, ומדגדג להם בידיים מרוב ציפייה לשחק בכל הצעצועים שיש לו להציע. משום כך הוא אינו מסתפק בפסקול כסתם אמצעי להשמיע לצופים את מה שהדמויות אומרות או שומעות. המוזיקה שהוא מנגן לא רק מכוונת ללחוץ על הרגש היכן שהתסריט לא מספק, או לחלוק עמכם את השיר ההוא שממש אהב בתיכון. לא, רייט מסתכל על ערוץ הסאונד וחושב "מה אני יכול לעשות איתו מבחינה אמנותית? איך אני משתמש בו הכי טוב? איך אני מפתיע, ומה עוד לא שמעתם"?
כך נוצר הסיפור על בייבי (אנסל אלגורט, "אשמת הכוכבים"), נהג השודים הכי טוב בעיר. בייבי הצעיר והקול מרכיב משקפי שמש, ממעט במילים, ותוקע אוזניות באוזניים (קצת כמו הגיבור של אופרת הרוק "טומי", שאוטם את עצמו לסביבה בעקבות טראומת ילדות, רק שבייבי מתפקד ומתקשר). כשהוא היה קטן הוא ניצל מתאונת דרכים שהותירה אותו מצולק וסובל מטנטון - צלצול מונוטוני מטריד שהוא שומע ללא הרף באוזניו. הדרך שמצא להתגבר על המטרד היא להטביע את הצפצוף במנגינות בלוז ורוקנ'רול, ולכן הוא הולך לכל מקום עם סט של נגני מוזיקה, או מפעיל את הרדיו ברכב בפול ווליום. העיקר לכסות ולהדחיק את הטנטון, ועל הדרך גם את הטראומה.
את אהבת המוזיקה ירש בייבי מאמו הזמרת, שנהרגה באותה תאונה. כך נוצרת זהות מעניינת עם בלוקבסטר של במאי אחר שהוא גיק גדול ואחד המגניבים של זמננו, "שומרי הגלקסיה" של ג'יימס גאן, שגם בו משמש הפסקול תחליף לאמו החסרה של הגיבור, שזכרה מגולם בקלטת אודיו ארכאית. אלא שבעוד גאן מפגיז ברצף להיטי אולדיז שיגרמו לחובבי FM88 לצאת להפגין נגד ה"גלגלציות" שלו, רייט בוחר שירים שנדמה שרובם פחות שגורים בפלייליסט, לפחות בארץ.
בייבי נושא בחוב היסטורי כלפי דוק (קווין ספייסי), בוס מקושר ורב השפעה שיוזם מבצעי שוד מתוחכמים, ולכן הוא נאלץ לשמש כנהג האחראי של חבורות פסיכופטים. בין היתר, הוא משתף פעולה עם זוג השמופים המאוהבים בעל הכינויים המתקתקים באדי ודארלינג (ג'ון האם ואייזה גונזלס) ועם באטס הקשוח והאלים (ג'יימי פוקס). כל השחקנים עושים עבודה טובה בצביעת גלריית הטיפוסים, שרייט מעצב טיפ טופ מבפנים ומבחוץ, עם לוק מובחן ותלבושות בסטייל הולם כך שחבורות תיכוניסטים לא יתקשו להתחפש לקאסט בפורים. כשבייבי יפגוש את דברה המלצרית (לילי ג'יימס, "סינדרלה") הוא יתחיל לשמוע צלילים אחרים ויבין שהגיע הזמן להחליף תקליט.
כך "בייבי דרייבר" מתרחש כמעט כולו בקצב המוזיקה. זה לא מחזמר. זה סרט אקשן. אבל סרט אקשן מוזיקלי. זה הרגע לערוך עם המעריצים של רייט תיאום ציפיות. על אף שהיו שפע רגעי פעולה גם בקומדיות שלו, הן עדיין היו קודם כל קומדיות, בהן ההומור מעל הכול. הפעם זה משתנה. "בייבי דרייבר", למרות שמכיל רגעים מצחיקים ושורות שנונות, הוא לחלוטין סרט אקשן. זה שינוי כיוון מסרטיו הקודמים, ולא בהכרח חיובי. כי בשנים האחרונות סרטי אקשן יש לנו בשפע, בעוד שרייט היה בין הבודדים שהציעו קומדיות איכותיות שגם קורעות מצחוק וגם לא מעליבות את האינטליגנציה ומתפלשות בהפרשות.
בכל סרט של במאי כמו רייט מסתתרות שפע מחוות וקריצות לקלאסיקות קולנועיות, אך נדמה לי שהסרט שרוחו מרחפת מעל "בייבי דרייבר" יותר מכול הוא "האחים בלוז" המופתי. גם הוא כזכור סרט מוזיקלי עם גיבורים חמושים במשקפיים כהים, שדואגים לאב מאמץ שחור (אצל בייבי זה השחקן החירש סי.ג'יי ג'ונס), דוהרים במרחב אורבאני, ומסתבכים בשפע מרדפי מכוניות פרועים בדרכם אל כפרה וגאולה.
אז גם אם רוב סרטיו הקודמים של אדגר רייט היו טובים יותר מ"בייבי דרייבר", עדיין מענג לצפות בו מביים, ולהתפעל מהמיומנות שבה הוא מנווט את הסרט. רק ממש בפינאלה הוא מחליק קצת, בעימות הסופי שמתרחש בחניון מהגיהינום לצלילי "ברייטון רוק" של קווין, וגולש להיות אלים מדי, באופן שמעיב על הפאן. יש לקוות שרייט יעשה פניית פרסה חזרה אל הצחוקים. אבל בכל מקרה, תמיד טוב שההגה בידיים שלו.