עם שחקנים אדירים ותסריט קורע מצחוק, זהו סרט שכולו תענוג ותחכום אחד גדול
סת' רוגן, פנלופה קרוז ואדוארד נורטון מככבים לצידה של אוליביה וויילד ב"ההזמנה", סרטה החדש כבמאית, העוקב אחר בני זוג שמזמינים לביתם את זוג השכנים שגרים מעליהם – שמנוגדים לאופי שלהם לחלוטין. וויילד יצרה סרט שכולו קרינג', במובן הכי מוצלח של המונח, ומילאה אותו בקומדיה רעננה וכיפית, שאף מבוימת בצורה נהדרת
בואו נתחיל מההתחלה: "ההזמנה", הקומדיה החדשה בבימויה ובכיכובה של אוליביה וויילד ("האוס", "חורשות את הלילה"), היא תענוג מסקרן, מתוחכם וקורע מצחוק. זהו סרט קרינג' טהור, במובן הכי טוב של המונח.
ועכשיו, לעלילה: יום אחד, באקט אימפולסיבי וללא הסבר ברור, מחליטה אנג'לה (וויילד) – אישה נוירוטית, מודחקת ולחוצה – להזמין את זוג השכנים שגרים בקומה מעליה ומעל בעלה לארוחת ערב. הבעל, ג'ו (זוכה האמי וגלובוס הזהב סת' רוגן), הוא מוזיקאי כושל שסובל מבעיות גב וממרמור יתר, שמופתע מאוד מהמהלך של אשתו, אליו הוא מתנגד בתוקף. ג'ו שונא את השכנים הללו מכמה סיבות, כשהעיקרית שבהן היא הרעש שהם עושים בזמן שהם מקיימים יחסי מין, שמפריע לו לישון. אך מכיוון שמאוחר מדי כדי לבטל, הוא נאלץ לזרום עם המתרחש.
במהרה, הזוג המדובר – פינה (זוכת האוסקר פנלופה קרוז), פסיכולוגית ומטפלת מינית ישירה ודומיננטית, והוק (המועמד לאוסקר אדוארד נורטון), כבאי בדימוס שיש לו בעיה קשה מאוד עם גבולות וכיבוד הפרטיות של אחרים – מגיעים לביתם של בני הזוג, ומשם העניינים מתחממים והולכים לכמה כיוונים מפתיעים.
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
הזוג המוזר הזה הוא כמובן האנטיתזה לג'ו ואנג'לה. ככל שאלה מודחקים – אלה משוחררים, ככל שאלה מסתירים – אלה מדברים בפתיחות יתרה. המפגש בין ארבע הדמויות הללו הוא המניע של מה שמתרחש בזמן אמת, כמו מחזה (והסיפור המקורי אכן התחיל כמחזה בימתי), מהרגע שהאורחים נכנסים לביתם של אנג'לה וג'ו ועד שהם עוזבים – אין קפיצות זמן, אנחנו איתם "באירוע", כאילו גם אנחנו נתקענו בסיטואציה המביכה שהם נקלעו אליה, שככל שהסרט מתקדם הופכת ליותר ויותר פרועה: סודות נחשפים, כמיהות סודיות עולות מעל לפני השטח, ג'ו ואנג'לה מוצאים את עצמם במצבים שלא חלמו להגיע אליהם, ומגלים דברים עמוקים על עצמם, וכמובן שגם זה על זו.
האלמנטים הבימתיים של הסרט מאוד מורגשים. הצופים נמצאים באותו לוקיישן לכל אורכו של הסרט, הוא מאוד "דיבורי" ומבוסס דיאלוג, ולמעשה הוא מתפקד כסצנה אחת ארוכה. גם כאשר הדמויות נמצאות בחדרים נפרדים, זה מרגיש כאילו הם פשוט בצדדים שונים של "הבמה". כל זה לא אומר שהסרט לא מעובד לקולנוע בצורה יוצאת מהכלל. וויילד מוציאה מתוך המגבלות הללו את המרב, ונהנית מאוד לשחק עם זוויות צילום וקומפוזיציה. בולט במיוחד השימוש שלה ב"מסגור פנימי", או "פריים בתוך פריים", כדי להדהד מוטיבים של תקיעות, פנים מול חוץ, וחשיבה מחוץ – ובתוך – המסגרת.
גם בתחום בימוי השחקנים, וויילד מצטיינת. הדיאלוג העמוס (שנכתב על ידי השחקנית-תסריטאית רשידה ג'ונס מתהילת "מחלקת גנים ונוף", וזוכה האוסקר וויל מקורמק) מוגש בצורה מהירה, אותנטית ומצחיקה ביותר. הדמויות עולות זו על זו, פולטות פאנצ'ים קורעים מצחוק בקצב שלעיתים קשה לעמוד בו, ועדיין מצליחות להיות אמינות ומעוררות הזדהות. מדובר בפארסה פרועה, אך כזאת שלא הופכת לרגע למגוחכת, ומצליחה להצחיק בדיוק בגלל הימצאותה על התפר בין ההזוי ובין המוכר לכולנו.
רביעיית השחקנים שבמרכז הסרט, שבמידה רבה הסרט נשען עליהם, נענים לאתגר, ומבצעים אותו בקלילות, בדיוק ובכישרון רב. הטיימינג הקומי שלהם מושחז, וגם ברגעים השקטים יותר (כן, יש גם קצת כאלה), הכישרון הדרמטי שלהם בולט. רוגן מתעל את כל הציניות שיש בתוכו, ואין ספק שדמות הגבר הנשוי הכנוע והמריר יושבת עליו בול. וויילד מצליחה באופן דומה לגייס את כל הנוירוזות והלחץ שלה, ובונה דמות שמנסה מאוד לשמור על פאסון, וזה מאוד לא מצליח לה. קרוז, בכנות, לא צריכה לעשות המון כדי להקרין אנרגיה מינית ומשוחררת, כי זה קצת הטייפ-קאסט שלה, ובכל זאת, היא כריזמטית כל כך שאי אפשר שלא להקשיב לה ולקחת ברצינות כל משפט שיוצא לה מהפה, ונורטון אמין ביותר בתור החייכן המרגיז שאף פעם לא ברור בדיוק כמה מתוך מה שהוא אומר הוא האמת.
עם זאת, חשוב לציין שהסרט לא נטול מגרעות: לעתים המעברים בין הרגעים המצחיקים והמהירים ובין הרגעים הרציניים והעמוקים יותר של הסרט מרגישים חדים מדי, ובסופו של דבר מדובר בעוד סיפור על נישואין במשבר שכמותו כבר ראינו פעמים רבות. "ההזמנה" כן פותח דיון מעניין לגבי סוגים שונים של מיניות ויחסיים זוגיים אלטרנטיביים, אך נמנע (אולי בכוונה) מלסגור אותו. אך מלבד הנקודות הקטנות הללו – מדובר בקומדיה רעננה וכיפית מאוד. היא מתוחכמת יותר מקומדיה אמריקאית ממוצעת, והיא ממש לא לאניני טעם בלבד. סרט שעושה המון עם מעט, וכל מי שאי פעם אירח זוג חברים יוכל למצוא בו משהו להזדהות איתו.
