בעולם מזויף, "אנטומיה של נפילה" בא לברר את האמת. זה מרתק יותר ממה שזה נשמע

בעולם שכולו "פייק-ניוז", פלורליזם באקסטרים, הנדסת תודעה ומאבקי כוח, לא קיים השופט שיגדיר מי צודק. כל דבר נהיה אמיתי ברגע שאתה בוחר להאמין בו. ועם זאת, אנחנו עדיין מנסחים חוקים במטרה לשמור על סדר חברתי כלשהו ועדיין נשענים על הסברה שבמלחמה יש מנצחים, למרות שהמציאות הרבה יותר מורכבת וכאוטית מזה. את הקונפליקט הזה, הסרט "אנטומיה של נפילה" מיטב לפרק ולתאר.

הסרט מגולל את סיפורה של סופרת מצליחה שמתגוררת יחד עם בן זוגה הכותב ובנם הצעיר בבקתה מבודדת בגרנובל שבאלפים הצרפתים. כאשר הגבר מוצא את מותו בנפילה מחלון הבית, החקירה שוללת את האפשרות שזו תאונה, ובוחנת את שתי האפשרויות שנותרו: או שהוא התאבד או שזוגתו רצחה אותו.

כאשר המקרה נחקר בין כתלי בית המשפט, החתירה לאמת ולצדק פורמת את תפרי הקשר הזוגי של השניים וחושפת את המתיחויות, הטינה והכעס שהיו ביניהם, ובאופן עמוק יותר את הפוטנציאל הטראגי הגלום בכל זוגיות והורות. מאחר והעד היחיד שהיה נוכח באותו יום הוא בנם שסובל מליקוי ראייה, באופן סימבולי עליו לראות את המציאות באופן הבהיר ביותר ולקיים בחירה חד משמעית.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• "גודזילה X קונג" - גם למי שאינו מחובבי הז'אנר
• שחקנים בריטים ימכרו פעילויות איתם - ויתרמו את ההכנסות לעזה
• "ברלין בלוז" היא קומדיה מקסימה אך בעיקר עצובה. חשנו מועקה קלה

הסרט מתחיל בסצנה שבה סטודנטית (קמיל רתפורד) מנסה לראיין את סנדרה וויטר (סנדרה הולר) על יצירותיה. סנדרה שואלת אותה "מה את רוצה לדעת?", ובכך המשפט הראשון מגלם בתוכו את כל המהות של הסרט.

בעלה הבלתי נראה של סנדרה, סמואל (סמואל תייס), שנמצא בקומת הגג, משמיע מהרמקולים גרסה אינסטרומנטלית של השיר P.I.M.P של 50 סנט בפול ווליום ובלופים (הבחירה בשיר המיזוגני עצמו, יכולה להתפרש כאקט אגרסיבי ומחאתי שבה סמואל מנכיח את עצמו) והדבר לא מאפשר לנשים להמשיך את קיום הריאיון. לאחר שהסטודנטית יוצאת מביתם, בנם בן ה-11, דניאל (מילו מצ'אדו-גרנר) יוצא לטיול עם כלב הנחייה שלו, וכשהם חוזרים הכלב רץ אל גופתו המדממת של סמואל, ששרועה על הקרח.

מדובר בפתיחה מלאת אירוניה ומתח שכולה בוקס בבטן.

אנטומיה של נפילה בנוי כמו דרמת בית משפט משויפת, חודרנית ופוצעת ששולחת את הקהל למסע של התבוננות עצמית ושאלות כמעט פילוסופיות. במהלך החקירה מובאות הסיבות האפשריות להתאבדותו של סמואל, והעיקרית שבהן היא האשמה שהוא סוחב על כך שבנו התעוור בעקבות תאונה שקרתה בזמן שהוא היה באחריותו. סמואל, ששקע בדיכאון, החל ללמד את בנו בלימודי בית כדי לבלות עמו זמן וזנח את הכתיבה ואת הרומן שאינו מצליח לסיים, בעוד שסנדרה פיתחה קריירה משגשגת וכתבה ספרים סמי-אוטוביוגרפיים.

גם ספריה של של סנדרה מובאים כאן כראייה, כמו גם הקלטת ריב קשה בינה לבין סמואל, שמעלה לנו, הצופים, שאלות על הקרבה, הורות, אחריות, בגידה ותלות. האם גזלייטינג הוא סובייקטיבי או אובייקטיבי? האם אדם חף מפשע, שבטוח בחפותו, יסתיר מעט מהאמת בשל החשש להצטייר כאשם על כל מקרה?

הולר ("אזור העניין", "טוני ארדמן") הייתה מועמדת לפרס האוסקר עבור התפקיד הזה, והיא בהחלט ראויה לתשבוחות. היא אניגמטית, קרה, הגיונית ואכזרית. יש לציין גם את מצ׳אדו-גרנר, כבנה, שמציג פה גם תצוגת משחק מרשימה, עמוקה ושוברת לב.

"אנטומיה של נפילה" הוא סרטה של הבמאית הצרפתייה ז׳וסטין טרייה, עליו זכתה בפרס האוסקר בקטגוריית התסריט הטוב ביותר וכן בפרס דקל הזהב היוקרתי. היא כתבה את התסריט יחד עם בן זוגה, הקולנוען ארתור הררי, ואפשר רק להניח שמדובר בתהליך חושפני ומורכב שהביא אותם ליצור כזה תסריט מופתי אשר מותח רעיונות אכזריים על זוגיות, כתיבה, הורות ומוות באופן כה עמוק ומרתק. תוך שימוש במדיום הקולנועי באופן חכם ומקיף, היא מנסה לבחון את השאלה המעניינת מכל: מהי אמת?

באחת  מהסצנות, למשל, היא משלבת צילומים שלקוחים מהעולמות הדוקומטריים, תמונות ישנות של בני הזוג ודיווחים חדשותיים. כשסנדרה נדרשת לשחזר את השיחה האחרונה שהיא קיימה עם סמואל, ובנה דניאל מתבקש לשחזר מה הוא שמע והיכן בדיוק נכח, ביתם הופך לסוג של סט קולנועי עם במאי, תסריט וצלמים שמביימים אותם לדייק את הטרגדיה של חייהם ומבקשים מהם לא לזייף.