זה הקורבן החדש של ניב גלבוע, והפעם מדובר בעסק שכונתי קטן וותיק במיוחד
הדרמות מבית היוצר של ניב גלבוע ממשיכות, ואחרי מכתב ההתראה שקיבל מקרן קדוש, המגיש הביקורתי מתביית על עסק קטן ושכונתי שמצליח לשרוד כבר 28 שנה ולשמח את תושבי האזור
שמו של ניב גלבוע לא יורד מהכותרות. אחרי שכינה בתוכניתו "מדד גלבוע" את "קפה קדוש" בירושלים "המאפיה שתשדוד אתכם" ו"גנבים", ואף קיבל לפני מספר ימים מבעלי בית הקפה מכתב ההתראה לפני תביעה, נראה שהמגיש הביקורתי עדיין לא מבין את כוחן של המילים שלו.
והנה, כמה ימים אחרי קבלת מכתב ההתראה ובו דרישה לפיצוי של עד 100,000 שקלים לקרן ואיציק קדוש, הדרמות ממשיכות, והפעם בחר המגיש לתקוף בחריפות עסק שכונתי קטן וותיק שמשמח כבר שנים את תושבי נחלת יצחק וגבעתיים.
>> ילמד לקח? הסכום הענק שתובעת קרן קדוש מניב גלבוע
הקורבן התורני הוא "בבט" מוסד קולינרי ותיק שהחל את דרכו כבר ופלים קטן ואייקוני בירושלים לפני 28 שנה, וב-2006 עבר לשכונת נחלת יצחק בתל אביב. גולת הכותרת של המקום הקטן הוא הוופל הבלגי המסורתי שמכינים במקום בעת ההזמנה בעבודת יד החל משלב הבלילה ועד לאפייה במכשיר ייעודי. לצד הוופלים, לב ליבו של המקום הוא השוקו שמכינה במקום נילי מירון, הבעלים, משוקולד אמיתי וחלב, כמיטב המסורת הצרפתית.
השוקו האייקוני שמאופיין במתיקות מאוזנת ומרקם סמיך ועשיר, עשה לו עדר מעריצים עוד בירושלים ונחשב למצרך חובה בערבים ירושלמים קרירים, וכשעבר בית העסק לנחלת יצחק, הפך בין רגע לאחד המוצרים המבוקשים, ונמכר בשני גדלים: בקבוק אישי ב-18 שקלים ובקבוק משפחתי של 1.5 ליטר ב-105 שקלים.
את אותו שוקו בדיוק מעלה גלבוע על המוקד בתוכניתו "מדד גלבוע" בערוץ i24NEWS ואף מכנה אותו "השוקו היקר ביותר בעולם". באייטם שנפתח במשפט "לא תאמינו כמה תשלמו בתל אביב על ליטר וחצי שוקו", מצרף גלבוע צילום של מחיר השוקו מתוך אפליקציית וולט, וממשיך משם לשיחה מוקלטת עם נילי מירון הבעלים, במטרה להבין את תמחור השוקו.
מרום מספרת על השוקו, תמחורו, וגם עליות המחירים שמשפיעות על המחיר וימשיכו לטפס בקרוב: "הוא יקר כי הוא עשוי משוקולד איכותי ומחלב, ובקרוב הוא לדאבוני הרב יצטרך לעלות. כבר היו 2 עליות חריפות במחירי השוקולד, וזה מצער אותי מאוד כי מדובר בחצי מהמוצרים שלי: יש לי ופל בלגי ושוקו, והמחירים של השוקולד הולכים להיות כמו בדובאי או בתחנת סקי בדאבוס".
View this post on Instagram
עד כאן - עיתונאות חוקרת במיטבה. אך בתום השיחה המוקלטת שנקטעה לפני סופה, מכריז גלבוע על פעולה שיזמו הוא וחברי המערכת: הצבת דוכן טעימה עיוורת של השוקו המדובר של בבט שעולה 105 שקלים לליטר וחצי, (70 שקלים לליטר) אל מול שוקו יטבתה מהסופר שעולה 12 שקלים לליטר.
למרות רצונו הטוב של גלבוע להילחם במחירים הגבוהים, מדובר בהשוואה מוטעית ובעייתית מכמה סיבות: שוקו מהסופר מיוצר באופן תעשייתי, עם חומרים כמו אבקת קקאו מתועשת, סוכר וחלב רגיל, בעוד השוקו של בבט עשוי מחומרי גלם איכותיים יותר כמו שוקולד אמיתי, שמנת או חלב מלא.
בנוסף, שוקו מהסופר מיוצר במפעל בכמויות גדולות ובפס ייצור תעשייתי, מה שמוזיל את עלויות הייצור, בעוד השוקו של של בבט מוכן בעבודת יד במקום, בכמויות קטנות ונמכר בשיא טריותו, ללא שימוש במשמרים או חומרי טעם וריח.
את האייטם סיים גלבוע באולפן, כשהוא טועם בעצמו את השוקו של בבט ומציין שהוא לא היה משלם יותר מ-13 שקלים לשוקו הזה, ומסכם: "עצם זה שבישראל מרשים לעצמם בכלל לעשות דבר כזה ולקחת מחיר כזה (תופס את הראש)... ומי שקונה את השוקו הזה, אז לא לבכות אחר כך "כמה יקר בישראל! אל תקנו את הדברים האלה!"
הסערה סביב התנהלותו של ניב גלבוע, מעלה שוב את השאלה על גבולות הביקורת הקולינרית מול האחריות הציבורית. בעוד שגלבוע מציג את עצמו כלוחם ביוקר המחיה, השוואות לא מדויקות כמו זו שביצע, בין מוצר תעשייתי לשוקו איכותי בעבודת יד, פוגעות לא רק בעסקים קטנים, אלא גם בהערכה למלאכתם של יצרנים מקומיים.
הצבת דוכן טעימות עיוור, ניתוחי מחירים פשטניים והתבטאויות דרמטיות אולי מייצרות כותרות ואייטמים מדוברים, אך הן מפספסות את התמונה המלאה: מחירים נקבעים על פי איכות חומרי הגלם, אופי הייצור, החוויה והערך המוסף שהם מציעים לצרכן. בימים בהם עסקים קטנים נאבקים לשרוד מול התייקרויות מחירים ותעשיות גדולות, חשוב לצפות באייטמים כמו אלו של גלבוע בעיניים ביקורתיות, ולזכור שהזול הוא לא תמיד המשתלם, ושמאחורי מוצרים יקרים יותר, עומדת השקעה של ידע, מסירות ושימוש בחומרי גלם איכותיים יותר.