עם אווירה מפתיעה ותפריט מוצלח, המסעדה שמושיק רוט מוביל מעניקה חוויה יוצאת דופן

יש ניגודיות מאוד מעניינת ב"קומראן", המסעדה התל אביבית ששף מושיק רוט מוביל ומנהל את הקו הקולינרי שלה. מצד אחד, יש בה מנות מאוד אלגנטיות ומרשימות, כאלה שלא תופתעו שיצאו תחת ידיו של השופט האהוב מ"משחקי השף"; מצד שני – אותה "קלאסה" משנה כיוון מוחלט ככל שהערב מתקדם, והיא הופכת למסיבה של ממש.

הכניסה של המקום משדרת קו נקי וקלאסי, עם עיצוב בקווים נקיים וצבעי אדמה, מה שמעניק לסועדים תחושת שקט רגעי, כזו שבהמשך תשתנה. תפריט החורף החדש של המסעדה הוא הסיבה שלשמה התכנסנו, וכיאה לשף ששמו הולך לפניו (וגם כוכבי המישלן שלו), גם בתפריט הזה יש מנות שרק הקריאה עליהן גרמה לנו לרייר.

כתבות נוספות במדור יאמיז:

• התאהבנו ברגע: הכירו את מזללת אוכל הרחוב החדשה של השף הכי עסוק בחיפה

• השף התל אביבי שנלחם ביוקר המחיה - ומציע ארוחת טעימות ב-39 שקלים

• סקר האוכל הגדול: במי הישראלים בחרו לפלאפל הטוב בארץ?

אנחנו פתחנו את הארוחה שלנו עם סשימי דגים (165 שקלים), מנה שמגיעה עם חלקי דג אינטיאס צנונית מוחמצת, צנון יפני ונבטי אפונה – שילוב לא שגרתי, שכולו רכות ומתיקות במידה הנכונה, כזו שנמסה בפה ומראה כמה לא צריך להתאמץ כשיש לך חומרי גלם משובחים שאתה פשוט מחבר אותם בדרך הנכונה להם, בלי להתעסק בהם יותר מדי. סלט העלים שהגיע אחריו (96 שקלים) – עם עלי גינה ירוקים, רוטב אגסים ופירות העונה כמו ענבים – כלל שילוב נאה של מתיקות ומליחות (שגם הגיעה מגבינת הכמהין שהוסיפה לסלט עומק ארומטי), שאוזנו כראוי. זה היה כיוון מעניין מאוד לסלט, שהיה מכובד מאוד בגודלו, גם אם לא נפלנו מהכיסא בגללו.

לאחריו הגיע הקרפצ'יו בקר (179 שקלים), שבהחלט היה אחד מרגעי השיא של הארוחה כולה. הבשר היה איכותי, דקיק ורך כל כך, שיא הנימוחות. הוא הגיע עם פלפל חריף (שהיה פיקנטי קלות לכל היותר), שמן ירוקים וצנוברים קראנצ'יים וממכרים, כשמעל הכול היה איולי סלרי עשיר בטעמים שהעיף את כל המנה בכמה רמות. הלחם (48 שקלים), שיכולים ללכת קלאסי עם הקרפצ'יו, אמנם לא היו רעים, אבל לא הצליחו לעמוד ברמה של שאר מנות הפתיחה.

כמובן שבין ביס לבין לא יכולנו שלא לשתות גם קצת אלכוהול – בכל זאת, רצינו להכין את עצמנו להמשך הערב. שתינו קוקטייל בשם "רוזי" (93 שקלים) שכלל ג'ין, לימונדה, ליצ'י וחמוציות, והוא היה שילוב לא רע בכלל של מתקתקות עדינה עם מעט חמצמצות – העומק של הטעם היה מעניין, אבל לא כזה ששינה את חיינו. ה"ג'סמיני" (93 שקלים) – ג'יין, קמפרי, פסיפלורה ותפוזים – נטה לכיוון מריר-מתוק, אבל באופן מפתיע היה מרענן וקליל יותר מ"רוזי".

המשכנו משם לרביולי ראגו מפורק וכבד אווז (298 שקלים), מנה נעימה שהבשר בה עשוי היטב, כשהירקות המצורפים לו –כמו המנגולד והתרד – החמיאו מאוד. הרביולי היה קליל ומצוין, אך הכבד – לב ליבה של המנות – לא הצליח להרשים אותנו במיוחד. למזלה של המנה, היא לוותה ברוטב מעט מלוח, שאיכשהו הצליח ליצור מנה מהנה וכיפית. הניוקי בר ים כמהין (192 שקלים) הצליח להוציא מפילה הדג את המיטב שאפשר להוציא במנה כזו, בניגוד לרוטב שהיה כבד מעט ולכן גם פחות מוצלח (כן, יש דבר כזה יותר מדי כמהין), אך כשהדגש הוא על הניוקי והדג שבמרכזו, שכל נגיסה בו הרגישה כמו ביס של עננים, האיזון היה דווקא לא רע.

ככל שהערב התקדם, לא רק שהמנות היו מרשימות יותר ויותר, אלא גם האווירה ב"קומראן" השתנתה. ממסעדה מעונבת עם תחושה מאוד "פורמלית", לקראת השעה 23:00 היא הפכה בהדרגה למקום שבהחלט אפשר לדמיין בו מסיבה. המוזיקה הרגישה כמו יציאה למועדון, רקדנית בטן עברה בין הסועדים – אפילו קטעי לוליינות ומופע אש קצרצר – והחוויה כולה שינתה את עצמה ב-180 מעלות, והעלתה הילוך במהירות. חאפלה על מלא. חשוב לציין שהאווירה לא מתאימה לכל אחד ואחת, אבל מי שאוהב את הסגנון המקפיץ הזה ימצא את עצמו נהנה בטירוף, עם ההרמות הכי גבוהות שככל הנראה נראו במסעדה בישראל מזה המון זמן.

בהמשך, הגיע ההיי-לייט של הערב: פריים ריב (105 שקלים ל-100 גרם), שהיה גדול, מפנק ומעלה ניחוחות שכאילו נלקחו מהחלומות הבשריים הכי רטובים שלנו. התיבול שלו היה עדין, טעים ולא מתנשא, השומן שהיה על העצם הוסיף עומק וטעמים למנה. יחד עם תפוח אדמה מדורה ואספרגוס, הם היוו אחלה תוספת למנה נהדרת, שהוכנה לא רק במידת עשייה מדויקת, אלא גם בצניעות טעימה וממכרת. אם איכשהו לא שבעתם עד הנקודה הזו, פה תהיה הנקודה שבה תישברו.

כשכבר הרגשנו שאנחנו עומדים להתפוצץ, הגענו לשלב הקינוחים – ולקינוחים, כידוע, יש קיבה נפרדת, אז הכול בסדר, לא נתפוצץ. כך או כך, המלבי הציג גלידת וניל עדינה עם קדאיף קראנצ'י. הטעמים היו קלאסיים וטובים, אבל רוטב הפיסטוק היה חזק מדי ודומיננטי, ברמה שהשתלט על רוך הקינוח, כך שהוא קצת הוריד לו. והקדאיף? היה קראנצ'י מדי ביחס למרקמו העדין.

את הערס סיימנו עם משהו שהרגיש יותר כמו שיא נוסף של הערב. בזמן שהמוזיקה מתגברת, הקצב עולה והווייב מתחמם, הגיע אלינו סופלה השוקולד, שהציג גלידה חמה וכיפית עם פירורים שהוסיפו פריכות מהנה. הסופלה עצמו היה מעט כבד ודחוס מדי, אבל השוס האמיתי שלו היה "אצטרובל" שוקולד, מין גרסה קשיחה של שוקולד, שהיה לא רק מרשים, אלא טעים וממכר. היינו יכולים לאכול רק אותו למשך תקופה, ולא להתגעגע אפילו קצת.

לסיכומו של דבר, "קומראן" היא חאפלה קולינרית מהודקת, כזו שלא מתאימה לכל אחד, אבל יכולה להתאים במיוחד לכאלו שאין להם בעיה לערב מלווה בהמון אנרגיות, וגם שיכולים לעמוד במחירים הלא הכי זולים שלה. זו הייתה חוויה שמתחילה בארוחה שגרתית אך בסך הכול נהדרת, שמסתיימת במסיבה מתפרצת – וממש כמו מועדוני מסיבות, גם פה החוויה כולה הייתה מעניינת וטובה עד כדי כך שאנחנו כבר מצפים לחזור אליה.