בלב תעשיית התקשורת: המסעדה שמעירה לחיים את אזור התעשייה האפרורי בתל אביב

שכונת רמת החייל התל אביבית תפסה לעצמה מוניטין של אזור עמוס משרדים, בו בעיקר יוצרים טלוויזיה ופרסומות גדולות. אולי זו הסיבה שהופתעתי מאוד לגלות את "POMO", הפנינה האיטלקית ששוכנת בלב תעשיית התקשורת הישראלית.

את הערב התחלתי על הבר של המקום, ששידר אווירה חורפית וחמימה במיוחד. אולי הגשם שירד בחוץ עזר למוטיב החורף החלומי, אבל אולי זה גם בזכות תפריט החורף החדש של המקום, שכלל, ובכן, הרבה. נתחיל מהדגים הנאים, שהיו חוויה באמת מענגת, במיוחד ברוסקטת הטונה שהפתיעה עם קיק חזק של צלפים ואיולי. לאחר מכן, המשכנו עם טרטר דג ים אבוקדו שהגיע עם פריקה קריספי. אתם אכלתם פעם פריקה קריספי? גם אני לא, וכן, מסתבר שהוא ממש חשוב במנה, כי כל ביס ממנה הרגיש כמו הרפתקת אקסטרים בפה.

בגזרת הסלטים, הירוקים בטאבון סיפקו את העבודה, אולי בעיקר בגלל שמדובר באחת המנות הגדולות ביותר שיצא לי לאכול בשנים האחרונות. אני לא מגזים, זה הרגיש כמו יער שלם וקראנצ'י על צלחת, ואני בעד יערות.

במלחמה בין פיצה לפסטה, אני מעדיף להיות כן מראש ולומר שאני לנצח אהיה ב-Team Pasta, אבל מה לעשות שמדובר בשפע של פסטות באמת טובות? מעל כולן (ויש הרבה מוצלחות), ניצחה מנה אחת - מנת ספגטי הסרטנים הנהדרת שכללה שרימפס, חמאה, צ'ילי, פטרוזיליה וניחוח לימוני, מהסוג שגורם לך לקחת ביס, ואז עוד אחד, ואז עוד אחד, ופתאום הצלחת ריקה למרות שלא ברור לך איך זה קרה, כי לקחת רק כמה ביסים בודדים.

מעל הכל, נראה שב-"POMO" מנסים לשדר בעיקר קו מאוד ברור - לא הכי גרנדיוזי, לא הכי חדשני, אבל כן הכי איכותי. כל המנות שיצאו אלינו היו מאוזנות בטעמים שלהן, מעוררות תיאבון ולא משחקות משחקים. האווירה הייתה מוקפדת אבל לא מדי, והשירות האדיב היה בדיוק בהתאם לווייב הזה.

"POMO", הברזל 11 (רמת החייל), תל אביב