"אמרתי בביטחון - תצלמו בלעדיי": יוסי שטרית על ההיעדרות מהגמר וכל מה שקדם לכך

אחרי כמה חודשים מאתגרים בעונה לא פשוטה שצולמה בעיצומה של מלחמה, תחת מתקפת טילים והפסקות שכפו האזעקות, השף יוסי שטרית חיכה בכיליון עיניים לגמר הגדול של "משחקי השף" שישודר הערב (29.12) בערוץ 13. עם ייצוג מבטיח ומלא גאווה לנבחרת האפורה בדמותה של נעמי גיאת, זה היה אמור להיות הרגע המותח והמשמעותי ביותר של העונה.

אבל מאחורי הקלעים הימים שקדמו לגמר היו לא קלים. כשהמצלמות והאורות כבו בסוף כל יום צילום, מצא את עצמו השף הרחק מהמטבח ומאור הזרקורים, כשהוא ומשפחתו סועדים את דויד, אביו החולה, שבשבועות שקדמו לגמר מצבו הלך והידרדר. וכך, בין ימי צילום עמוסים ונסיעות תכופות לבית החולים, מצא את עצמו שטרית מלהטט בין המציאות הזוהרת לדרמה שמתחוללת בחיים האישיים, היכן שהלב נמצא ודואג וכואב.

"בערב שלפני הצילומים של גמר העונה, הייתי אצל אבא בבית חולים אחרי שהרופאים ביקשו לפגוש אותי. הוא כבר היה ממש באפיסת כוחות, וכנראה שרצה להיפרד ממני. אולי הוא הרגיש שזה הזמן, אבל לנו לא היה מושג", נזכר שטרית. "כשהגעתי הוא ממש חיבק אותי. בכינו אחד על השני, אני על הצוואר שלו והוא עלי, והוא קירב אותי אליו ואמר לי באוזן 'אני אוהב אותך, אתה הגאווה שלי'. אמרתי לו 'תהיה חזק, תהיה חזק', ואז הוא עשה לי עם הידיים סימנים של תלך, תלך. לא הבנתי למה הוא מתכוון, והוא סימן לי "לך תישן", ככה אני הבנתי את זה. אחותי נשארה איתו ואני נסעתי הביתה לישון קצת לפני הגמר. רק היום אני מבין שאבא בעצם סימן לי שהוא הולך לישון, לתמיד".

הנסיעה חזרה הביתה בלילה הייתה מהקשות שהוא ידע, וכשדיבר מהדרך עם אחותו שנשארה בבית החולים, ביקש ממנה לעדכן אותו במצב והבטיח שהוא חוזר ישר אחרי הצילומים שעתידים היו להתקיים בעוד כמה שעות.

לפנות בוקר, בשעה 04:50, קצת לפני ששטרית אמור היה להתעורר ולהתכונן לצילומים, צלצל הטלפון. "ישר כששמעתי את הטלפון, קפצתי ועניתי. אחותי הייתה על הקו ובגמגומים ובבכי קשה סיפרה שעושים לאבא החייאה. מצאתי את עצמי מנסה להרגיע אותה, ותוך כדי אני מתלבש מהר כדי לטוס לאוטו לנסוע לאבא. עוד לא הספקתי לגרוב גרביים אפילו, ואחותי התקשרה שוב פעם ואמרה 'זהו זה נגמר'. זה היה ב-29.2, תאריך שמתרחש רק בשנה מעוברת אחת לארבע שנים. אומרים שזה תאריך רוחני ללידה ולפטירה".

אתה בבית, אחותך בבית החולים ובעוד כמה שעות אמורים להתחיל הצילומים. מה עושים ברגע הזה?

"מצב ממש לא פשוט. נסעתי לבית חולים ובמקביל כתבתי הודעה למיכל אדלר, העורכת של משחקי השף, וסיפרתי שאבא שלי נפטר. בזמן שאני בבית החולים אני מקבל הודעות מאסף וממירי וממושיק. אני לא יכול לענות, כמובן, אבל שומע את הטלפון שלי מוצף בהודעות. זו נחמה קטנה שקצת עזרה בתוך העצב הגדול".

כתבות נוספות ביאמיז:

•  ילמד לקח? הסכום הענק שתובעת קרן קדוש מניב גלבוע 
• מצפון ועד דרום, 13 מסעדות מומלצות עם נוף מהמם לים
• מסעדת המישלן של מושיק רוט נפתחה בישראל, וזה מה שתאכלו בה

"ואז בום. וזה היה מוזר ובלתי נתפס"

האוכל של שטרית, גם בתצורות הכי מתוחכמות שלו, מעביר תחושה של בית, של משהו מוכר ומנחם. עם זאת, הבית הזה, לפחות מבחינת האוכל, היה של אימא. "אבא אף פעם לא היה בשלן", חולק שטרית ואפילו קצת צוחק כשאני שואלת אותו על הנושא, ואז מיד הוא מוסיף "אבל השם היבה הגיע דווקא ממנו".

הוא הביא את הרעיון?

"לא, זה לא שהוא אמר לי תקרא למסעדה היבה, אבל זו המילה שהוא תמיד תיאר אותי באמצעותה. היבה במרוקאית זו מן נעילה של הילה או קסם. הוא כל הזמן היה אומר לי שיש לי הרבה מאוד היבה. מאז שאני קטן הוא היה מסתכל עלי ואומר 'אנתי ליידק היבה'. אתה יש לך היבה. וגם כשפתחתי את המסעדה הוא זה שהתקין את המזוזה. אז יש במסעדה הזאת הרבה מאוד מאבא שלי ומההשפעה שלו עלי כבן אדם, על מה שאני בזכותו".

למרות שאביו של שטרית היה חולה בשנים האחרונות וסבל מבעיות לב וסוכר, אף אחד מבני המשפחה לא ידע שהפרידה תגיע כל כך מהר. במהלך העונה, תוך כדי הצילומים, מצבו של אביו הלך והידרדר, ורק אז גילו בני המשפחה שמדובר בסרטן. בצילומי הפרקים האחרונים החלה הידרדרות נוספת, ושטרית חילק את זמנו בית הבית, הצילומים ובית החולים בו היה מאושפז אביו.

חששת מה עלול לקרות ככל שהגמר התקרב?

"לא הייתי בכלל בכיוון של לחשוב את זה. ידעתי שאבא שלי לא מרגיש טוב, ולקחתי בחשבון שיש סיכוי שבאשפוז הזה זה עלול להיות הסוף. הייתי מאוד ריאלי, אבל לא חשבתי לרגע שזה יהיה מהיר, אפילו לא לרגע. אמרתי לעצמי 'טוב, אני הולך לצלם, אני מסיים וישר חוזר. ואז בום באותו בוקר, וזה היה מוזר ובלתי נתפס".

היה רגע של התלבטות מה עושים בכזה מצב, כשעוד כמה שעות גם הגמר וגם ההלוויה?

"היה איזה רגע באיזשהו שלב שמיכל אמרה לי 'תקשיב, אנחנו יכולים לדחות את הגמר ליום ראשון, אתה תבוא?'. לדחות יום צילום ובמיוחד של הגמר, זה סיפור של הרבה מאוד כסף, צוותים ועניינים ואופרציה בלתי נגמרת. אמרתי למיכל שאני נכנס לשבעה ולא יכול לקום מהשבעה לפני שהיא מסתיימת אז אין טעם לדחות. הם היו צריכים את ההסכמה שלי לצלם את הגמר בלעדי, ואמרתי לה בביטחון: 'כן ברור, חד משמעית. תצלמו את זה בלעדי'".

מסקרן אותי לראות איך ייראה הגמר בלעדי

בשעות הבאות, כששטרית ובני משפחתו נערכים להלוויה, החל להצטלם הגמר הגדול שלו חיכה כל העונה. כבר בפרק של חצי הגמר אפשר היה להבחין בהתרגשות של שטרית כשנעמי גיאת קיבלה את הכרטיס לחצי הגמר, היחידה מנבחרתו שהגיעה למעמד המכובד. שטרית שבור הלב שלח את ברכתו מרחוק לנעמי, ומעבר לזה לא ידע דבר על המשימה המכריעה של העונה ואפילו אילו מנות מתכוונת נעמי להכין. "סיקרן אותי לראות איך ייראה הגמר בלעדי. אמרתי לעצמי 'וואי אם נעמי זוכה, זה יהיה סיפור מאוד מאוד מאוד יפה וקצת מנחם בתוך כל הכאב הזה'".

כמה ימים לאחר מכן יגלה שבאולפן הצילומים שרר עצב גדול, לא רק של הקולגות והחברים הטובים אסף גרניט ומושיק רוט, אלא גם של המתמודדים ואנשי הצוות שלקחו חלק בגמר הכי מאתגר בתולדות התוכנית שחוגגת כבר שבע עונות. "אסף כל הזמן כתב לי ומירי ומושיק, והרגשתי שהם ניסו להעביר לי את ההרגשה שהם איתי ואני איתם גם אם אני לא שם. כמה ימים אחרי הגמר אסף אמר לי שזה הרגיש באותו יום כאילו ירדה על האולפן עננה של אבל, שכולם היו מאוד מאוד עצובים וגמורים, ושזה השפיע על כולם ממש, על המתמודדים ואנשי ההפקה וצוותי הצילום. מצד אחד זה מאוד מאוד ריגש אותי. מצד שני הייתי כמובן שמח שזה לא היה קורה".

יצא לך לדבר אחרי הזכייה עם מי שזכה או זכתה?

"זה היה יום אחרי הלוויה. הייתי מאוד מסוקרן לדעת את התוצאות. אחרי הכל זו עונה שאתה מאוד משקיע בה, ואתה רוצה לדעת את התוצאות ואם הסוף הוא מתוק ומה בדיוק היה שם. כשסיפרו לי, ברור שישר דיברתי ובירכתי ושמחתי בשמחת הזוכה. אני חלק מהתוכנית, ולא משנה מה קורה לי בחיים האישיים, אני תמיד חלק מהתוכנית הזאת".

זה מדהים לראות שגם אחרי כל כך הרבה שנים, אתה עדיין מושקע בתוכנית

"אמנם זו תוכנית ריאליטי, אבל היא עושה כל כך הרבה טוב למתמודדים. כל המתמודדים מקבלים מאיתנו הרבה, וזה לא משנה אם אתה המנטור הישיר שלהם או לא. בכל התקופה הזו הם מקבלים מאיתנו כל כך הרבה למידה ועצות, וחשוב לנו גם שיצליחו בחיים בכלל. ואז אתה רואה אותם משגשגים ומצליחים בחיים הפרטיים שלהם ופותחים מסעדות וזה כל כך משמח . אני יודע שאולי זה נשמע לא אמיתי כי אני חלק מהתוכנית, אבל בעיני זו תוכנית שהיא באמת באמת מלמדת ומלאה ערכים של חיוביות".

כל לילה כשאני הולך לישון אני חושב "יום אחד גם אני אמות"

מאז הפטירה התחיל שטרית מה שהוא מכנה "חיים חדשים". חיים של התמודדות ועצב, וניסיון לעכל את מה שקרה. "אלו חיים חדשים ואחרים שאני לא הכרתי לפני זה," הוא חולק, "חיים עם הרבה מאוד געגוע וכאב, אבל גם עם הרבה מאוד השלמה, כי הקלוזר הזה ברגע שאבא חיבק אותי ונפרד ממני, כנראה שלח אותי למקום של הבנה שהוא מאוד רוצה שאני שאני לא אהיה עצוב.

תמיד אמרתי שאבא שלי היה הדבר הכי יקר לי בעולם, ותמיד מאוד מאוד פחדתי מהרגע הזה שאני אהיה בלי אבא, ובכל העשרה חודשים האחרונים אני מאוד מתגעגע אליו, מאוד מאוד מאוד, אבל אני לא הולך למקום של העצב ושל דיכאון וכאלה. הקלוזר הזה עוזר לי לצלוח את התקופה הקשה הזו, וזה מפליא וגדול".

איך אתה מסביר את החוזק הזה אחרי כזאת מכה?

"כל יום, עם כל הקשיים, אני מרגיש חזק מאוד את המסר שלו: 'אל תהיה עצוב בשבילי. תתגעגע, אני אוהב אותך ואני גאה בך'. וכשאבא אומר לך אני אוהב אותך, אני גאה בך - זה לגמרי הכל".

צידה לדרך לכל החיים משפט כזה

"אנחנו תמיד יודעים שלכולם יש סוף, אבל כשזה קרה לי, הבנתי שלכולם באמת יש סוף. מאז שאבא שלי נפטר, כל לילה אני הולך לישון ואומר לעצמי 'יום אחד גם אני אמות'. בלוויה אני זוכר שהסתכלתי על כולם ואמרתי לעצמי 'מה אנחנו מתרברבים על החיים, יש לי אוטו כזה ואני כזה? בסוף כולנו נמות, כולם, כל מי שנמצא כאן ימות. וזה מסכם את החיים בצורה של 'מצד אחד תהיה אחראי ותבנה את עצמך יפה וטוב כי זה מאוד חשוב. מצד שני הכל כאן נגמר בסוף, אז תנצל כל רגע. וזה לא בהכרח רק לחגוג. לנצל כל רגע בעיני זה להיות בן אדם טוב, מכבד, ראוי. זה לנצל כל רגע בצורה המשמעותית ביותר".