רומני מבית טוב

רבים האנשים הסבורים, שכתיבת ביקורת מסעדות למגזין אוכל היא מלאכת חלומות נחשקת. פתאים שכמותם. אין הם יודעים כמה קשה לבשל כל חודש עשרים מתכונים חדשים, כמה עוגמת נפש נגרמת מזריקת מנות לא מוצלחות לפח, וכמה מעציבים הם פרצופי האורחים כשהם צריכים לאכול רפרפת קינואה, כי זה הקינוח בספר הטבעוני של החודש. כאשר הגיע לביתנו הספר הרומני החדש של מירי ליבוביץ' שרוסטר, עיינתי במתכונים וכתבתי לעורכת מכתב נרגש בזו הלשון: “קיבלתי את הספר ששלחתם. בעיניים דומעות ובלב נרגש הבעל ואני נופלים על ברכינו ומבקשים על נפשותינו – לא לעשות את הספר הרומני. הכל, הכל אנחנו מוכנים להקריב למען ‘על השולחן’, אבל רגל קרושה? ממליגה? מוח מטוגן? הגנטיקה שלי לא בנויה לזה. חוסי ורחמי עלינו.”

העורכת שלנו, שלא נולדה אתמול, מיהרה וענתה תשובה שאינה משתמעת לשתי פנים: “לידיעתך, אני חצי רומנייה. הספר נמצא כבר כמה שבועות ברשימת רבי המכר של ‘הארץ’, כך שלא מומלץ לזלזל בו. את לא חייבת לטגן מוח, אבל ממליגה זה נורא טעים, למרות שזה יותר סקסי כשקוראים לזה פולנטה. אני בטוחה שתמצאי שם דברים שאפילו הבעל יסכים לאכול".

"וחוץ מזה,” היא הוסיפה כשהתקשרתי, “נראה לי שאת סתם גזענית.” מול ההאשמות האלה, סתמתי את פי ופתחתי את דלת המטבח בפני הספר. והוא, יש לומר, אינו מסביר פנים במבט ראשון. העיצוב מיושן מאוד והצילומים חובבניים ולא מזמינים. הכתיבה עמוסת קלישאות, ורגעי החסד היחידים הם אלה שבו מספרת המחברת על ילדותה ועל המטבח של אמה.

שבדי, אוהב קרפלעך?

להתחלה בחרתי בכמה מתכונים שהם אמנם רומניים, אבל כבר עברו התאזרחות בארץ. את שאול וענת הזמנתי לארוחת ערב שהכנתי בה, בין השאר, סלט חצילים רומני (עמ’ 20) ובייגל תפוחי אדמה (עמ’ 27). סלט החצילים פשוט מאוד, עם שמן וסוכר — טעים ביותר. הבייגל הוא רולדת בצק עלים במילוי מחית תפוחי אדמה, שהיה להיט גדול. פר ועדי, ידידינו השבדים, אכלו למחרת את השאריות יחד עם מרק קרפלעך (עמ’ 63) ונהנו מאוד. בפרק המנות הראשונות יש עוד מתכונים כמו גפילטע פיש, רגל קרושה, כדורי גבינת שמנת הישר משנות השבעים וסלט דה בף. מהו סלט דה בף? ובכן, מדובר בסלט ביצים ותפוחי אדמה והמון מיונז, דחוס לצורת עוגה, שחותכים ממנו פרוסות משולשות. כוחי לא עמד לי לעשות אותו, אבל גור, הפרופסור מהמשרד ליד, שנשוי לרומנייה, נשבע לי שזה דווקא טעים. לקינוח אותה ארוחה, אגב, הכנתי עוגת שושנים רומנית — עוגת שמרים עם חמאה ואגוזים (עמ’ 150). ענת ושאול אהבו, אבל הבעל טען שהעוגה פשוטה מדי.

בספר יש כמה מתכוני מרק, כולל מגוון מתכוני צ’ורבה, אבל אני הכנתי מרק גריסי פנינה (עמ’ 58), כדי להאכיל בו את הצאצא. המטפלת הראשונה שלו היתה ממוצא רומני, ועד גיל שנתיים הילד תקשר עם העולם במבטא רומני קל. המרק הזה, בגלל קלות הכנתו, הפך להיות להיט בקפטריות ומטבחים צבאיים, אבל בגרסת הספר הוא טעים, אפילו בלי התוספת המומלצת של כף גדושה אבקת מרק.

ורומני? איזה אוכל הוא אוהב?

“טוב,” אמרתי לבעל, “בסך הכל מה שהכנו די טעים, אבל הגיע הזמן לצלול עמוק יותר. בוא נזמין את כל החברים הרומנים שלנו לארוחה רומנית הארד קור.” שכן עליכם לדעת, רומנים רבים מסתובבים בינינו, וכל אחד מכם מובטח לו שהוא מכיר כמה יוצאי רומניה. התחלנו להזמין, וכאן נתגלתה העדה במערומיה — אף אחד לא הסכים לבוא. ביקשנו, צלצלנו, התחננו, כל חברינו הרומנים נעלמו מהאופק. זה נסע לחו”ל, ההוא נתקף בשפעת קשה, והשלישי הפטיר בזעף שנקרא לו כשיהיה ספר על אוכל צרפתי. בצר לנו התכנסנו המשפחה המצומצמת (הבעל אני והילדים) לארוחה על פי הספר.

הכנתי ממליגה עם פטריות יער (עמ’ 39). לא קשה להכין ממליגה, וזה די טעים, אם כי מדובר ביציקה שנותנת אותותיה שעות ארוכות אחר כך. למנה העיקרית הכנתי קבב רומני — מיטיטיי (עמ’ 85). אין ספק, זוהי תרומת העדה לאנושות. המון שום והרבה סודה, שמתפיחים את הקבב ועושים אותו עסיסי בצורה לא רגילה. התינוק התלהב כל כך, שאכל שמונה קבבונים בשרשרת. קינחנו בתה עם עוגיות ירח לימון (עמ’ 178) שהיו טעימות.

החודש חלף עבר לו, ואנחנו נפנפנו לספר לשלום. בכנות, לא עשינו עימו צדק, כי המתכונים שניסינו הם בשוליים ולא ממש משקפים את מגוון המאכלים של העדה. ובאשר לאוכל רומני, אם יש בין קוראינו בשלנים רומנים, שרוצים להוכיח לנו שאוכל רומני אמיתי הוא לא “דווקא טעים” אלא באמת טעים, תבשלו ותודיעו לנו. אנחנו נגיע.

מתכון: בייגל במילוי תפוח אדמה. החמות טוענת שזה בכלל מאכל פולני שנקרא קניז’.

שיחת סיכום

אוכל רומני מבית טוב – מירי לייבוביץ' שרוסטר, צילומים: אדוארד שרוסטר, הוצאת “אורנית”, 98 שקל. כשר.
טעם: רומני. בני העדה יתלהבו.
מורכבות הכנה: בינונית.
דיוק: השמטות ופרטים עלומים (מי יודע מה זה דג אמור?).
מקוריות: הלא רומנים יופתעו.
זמינות חומרים: לא צריך לנסוע לטרנסילבניה.
עיצוב וצילומים: בוקרשט מתייפחת.
מתי לבשל: כשהדודים הרומנים מגיעים לביקור.
למי לקנות מתנה: לבני העדה.
למי לא לקנות מתנה: למי שלא גדל על ממליגה.
המטפלת אומרת: “היתה לי פעם שכנה רומנייה, דווקא נחמדה.”
הבעל אומר: “תכתבי לעיתון שאני לא מוכן יותר.”
מתכון מנצח: סלט חצילים רומני (עמ’ 20), בייגל במילוי תפוחי אדמה (עמ’ 27).
שורה תחתונה: לרומנים בלבד

מתוך גיליון 194 של על השולחן