גם העוף צריך דיאטה

השנה הייתה 1968. פרנק פרדו (Perdue) נסע בטנדר שלו בדרכים הצדדיות של מרילנד וחשב על עוף. החווה שקיבל בירושה מאביו גידלה תרנגולות למאכל ולביצים ומכרה אותם לסוחרים בסביבה. התחרות היתה קשה. בסביבה פעלו עשרות חוות זהות זו לזו, וכדי לשרוד הן נאלצו להוריד את המחירים שוב ושוב.

פרדו החליט לשנות את המצב. הוא עבר בין כל הלקוחות שלו ושאל אותם מהו עוף החלומות שלהם. הוא למד שלושה דברים: אנשים רוצים עופות זהובים שמשחימים יפה בתנור, עם הרבה בשר ומעט נוצות מעצבנות שנשארות אחרי המריטה.

במשך חודשים של ניסוי וטעייה הוא שינה את תזונת העופות, כדי שיהיו זהובים, הכליא בין זנים כדי לקבל עופות דשנים יותר והמציא מבער מיוחד לניקוי שאריות הנוצות. הוא תמחר את העוף החדש ב-30% מעל מחיר השוק ויצא בפרסום אגרסיבי בטלוויזיה. בפרסומות הוא נראה מחייך, כשעל כתפו אפרוח ותחתיו המשפט שהפך למטבע לשון: It takes a tough man to make a tender chicken.

ארבעים שנה אחר כך “פרדו” היא אחת ממגדלות העופות הגדולות בארצות הברית, ופרנק פרדו הפך לאגדה. התהליך השיווקי המבריק שהוא הוביל נלמד בבתי ספר למנהל עסקים, ובית הספר למנהל עסקים ב-Salisbury עיר מולדתו נקרא על שמו.

אכן, עבודה קשה היתה לו לפרנק פרדו. דומה כי מכל החיות שנתן לנו הקדוש ברוך הוא למאכל, עוף הוא המשמים ביותר, והפיכתו למוצר נחשק היא באמת נס שיווקי. אנחנו מכירים קרניבורים, שייסעו מרחקים בעבור סטייק טוב, וחובבי פירות ים שיחכו השכם בבוקר לסקאלופס שנדוגו בחכה, אבל עוף? הוא התחליף הזול שנשאר בדרך כלל במטבח הביתי, יקירם של הילדים, החולים והדיאטניות.

מלך הדיאטה הוטבע במיונז

אני והבעל מעולם לא היינו חסידים של עוף. הבעל הוא טיפוס של בשר, ואני יותר בעניין של דגים. אל משק ביתנו הצנוע הגיע העוף בעקבות שני אירועים, אחד מצער ואחד משמח. המשמח הוא לידת הילדים, וילדים כידוע הולכים טוב עם עוף; והמצער הוא הדיאטה, והדיאטנית שלנו שהמליצה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים להפסיק עם השטויות ולשלב בתפריט חזה עוף.

בדיוק עבור אנשים כמונו הוציא בני סיידא ספר חדש, שמוקדש כולו לחזה עוף על צורותיו וגווניו, וכדי לנסות ולפתח מערכת יחסים עם חומר הגלם חסר ההדר הזה, הזמנתי את הספר להתארח במטבח שלי.

הספר פותח במתכוני סלט בסגנון “סלט ארוחה” החביב כל כך על בנות ארצנו. חומר הגלם לסלטים האלה הוא חזה עוף מבושל במעט מים, או כמו שאני מעדיפה אותו - בגריל. ביום צהריים קיצי הכנתי לי סלט חזה עוף עם פלפל קלוי ופטריות (עמ’ 18). האמת - היה די מוזר. הסלט מכיל שפע רב מדי של מרכיבים, שלא כולם מתחברים זה לזה, ויש בו כוס מיונז, מה שהופך אותו ללא דיאטטי בעליל.

סלט טעים יותר הוא סלט חזה עוף עם רימונים ותאנים (עמ’ 24). גם פה יש רשימה אינסופית של מרכיבים - באמת חייבים ברוטב גם תרכיז רימונים, גם חומץ רגיל וגם חומץ בלסמי, שמן תירס, שמן זית ודבש? הרי מדובר בסך הכל בסלט! דווקא המינימליזם, ששולט במתכונים כמו סלט חזה עוף עם תפוחי אדמה ולימון כבוש (עמ’ 28), מיטיב עימם, והסלט נאכל בשקיקה ותוך כדי מחמאות.

בני סיידא, זאת אנו יודעים, אוהב מאוד חציל קלוי, ובספר יש לא מעט מתכוני עוף שמשלבים אותו. לארוחת צהריים שלקחתי למשרד הכנתי חזה עוף ועגבניות מיובשות על חציל קלוי (עמ’ 106). העוף מושרה, מוקפץ קלות ומונח על חציל בליווי עגבניות מיובשות ובצל מטוגן. מדובר במנה טעימה מאוד, אידיאלית לארוחת משרד ולא מצריכה שום תוספת פחמימה, מה שממלא שמחה לב כל דיאטנית.

המנה המנצחת: צ'יקן טיקה

גם הצ’יקן טיקה (עמ’ 82) טעימה ודיאטטית מאוד. הנתחים מושרים ארוכות במשרה, שאמנם מכילה קצת שמן ושמנת, אבל רובה לא נכנס בסוף לתבשיל, ואז נצלים על מחבת לוהטת. חוץ מהמנות האלה ומעוד כמה הבלחות, אין לדיאטניות מה לשמוח בספר הזה.

סיידא ממשיך לדבוק בהתלהבות בתיאוריית “מה שיותר שמן - יותר טוב” ומרבה לטגן, להקפיץ ולזלף שמן על הנתח האומלל, עד שכל היתרונות הקלוריים שלו נעלמים בענני שומן. את רוב המתכונים שניסיתי היה צריך להעביר תהליכים של הורדת כמויות השמן והפיכתם כשרים למאכל לנערות חסודות.

דווקא הקציצות עומדות באתגר הזה בכבוד. יש בספר פרק קציצות שלם במגוון רטבים וצורות הגשה. כולן נימוחות וטעימות, ואם אופים אותן בגריל לפני הבישול ברוטב ולא מטגנים, מקבלים מטעמים דיאטטיים וטעימים. כך למשל לקחתי לנופש בצפון קציצות עוף ברוטב עגבניות, זיתים ולימון כבוש (עמ’ 118). אולה ובארי שהצטרפו לטיול בילו את כל היום בניסיון לנחש איזה תבלין הוספתי לרוטב - הלימון הכבוש מוסיף לכל העסק טעם וניחוח מיוחדים, ואני אימצתי את הפטנט בהתלהבות לכל רטבי העגבניות שלי.

שילוב מוצלח אחר הוא הקציצות עם עגבניות מיובשות על תבשיל במיה וחצילים (עמ’ 129). גם כאן אנחנו משתמשים בחצילים קלויים ועגבניות מיובשות, שבשילוב עם הבמיה יוצרים מנה מענגת במיוחד.

שיחת סיכום

הכל מחזה עוף - בני סיידא, צילומים: פיליפ מטראי, מודן, 85 שקל. כשר
טעם: שמנוני יחסית לציפיות.
מורכבות הכנה: קל.
דיוק: אין תלונות.
מקוריות: הרבה פחות ממוחזר מספרי בני סיידא אחרים.
זמינות חומרים: זמינים להפליא.
עיצוב וצילומים: כמו תמיד - שום ניסיון להפתיע.
מתי לבשל: לארוחת צהריים שלוקחים לעבודה.
למי לקנות מתנה: לחסכנים - חזה עוף זה לא יקר.
למי לא לקנות מתנה: למי שלא אוהב ספרים של חומר גלם אחד.
המטפלת אומרת: “תאמיני לי, הכי טוב זה שניצל.”
הבעל אומר: איך אפשר להשוות חזה עוף לפילה בקר?
מתכון מנצח: צ’יקן טיקה (עמ’ 82), קציצות עוף ברוטב עגבניות, זיתים ולימון כבוש (עמ’ 118).
שורה תחתונה: ספר בני סיידא חביב.