כבוד השופט, מר פייסבוק

לא צריך להיות מומחה להתנהגות המונים ולאינטרנט כדי להבין למה המכתב של יעל גרינשפן היכה גלים. אם לא הייתם סגורים במקלט בשבוע האחרון, אתם מן הסתם יודעים במה מדובר: גרינשפן פרסמה בפייסבוק ובאתר "עצומה" מכתב שבו היא מספרת על התאונה שבה נפגעה קשה אחותה, שחר, ועל העונש הקל - קל מדי, למראית עין לפחות - שהוטל על הנהג הפוגע.

זכות הצעקה

המכתב הפך לאחת התופעות הויראליות החזקות בתולדות הפייסבוק הישראלי, והעצומה קיבלה יותר מ- 60 אלף חתימות. אבל התופעה לא נשארה בתחומי האינטרנט בלבד לאורך זמן. בתחתית המכתב שהתחיל את הרעש כתבה גרינשפן, "אם המכתב הזה יגיע למישהו שיש בידו את הכוח לעשות משהו, אפילו לפרסם עבורנו כתבה קטנה, אשמח אם תצרו קשר". בדיעבד, המשפט הזה נראה אירוני, כיוון שבמקום "כתבה קטנה" הסיפור קיבל חשיפה אדירה בעמודים הראשונים של כל העתונים. המכתב פורסם כלשונו שוב ושוב, ולצידו פורסמו עשרות כתבות על המקרה, על המשפט ועל הנוגעים בדבר.

זאת ההוכחה המי יודע כמה לכוחה של האינטרנט בכלל והרשתות החברתיות בפרט, והדגמה לכך שנושאים יכולים להגיע לראש סדר היום הציבורי פשוט משום שאדם אחד כתב את מה שהיה לו על הלב. וזה נהדר.

האם מרק פטריק הוא השטן?

אבל בהתייצבות האוטומטית של העתונים לצידה של גרינשפן (שלמען הסר כל ספק, אין לנו שום טענות אליה) יש גם משהו מטריד. העתונים עשו הכל חוץ מלקרוא לצליבתו של מרק פטריק בכיכר העיר. מתיאור האירוע עולה אסוציאציה של רשע מרושע שאחרי שפגע בילדה סלסל בשפמו, צחק צחוק רועם ודהר משם לבית הבושת הקרוב כשהוא משאיר מאחוריו שובל של חתלתולים דרוסים. דווקא "גלובס", נדמה לי, הצליח להיות צהוב יותר מכל המתחרים כשניסה לזעזע את הקוראים באמצעות עדות מיד שניה של ילדה שטוענת שראתה את פטריק אוכל גלידה, לא פחות.

האם פטריק באמת כל כך גרוע? אולי. אולי לא. פטריק, למרות הכל, אינו רוצח. חייו של אדם נורמלי שפוגע קשות - בלי כוונת זדון, צריך להדגיש - באדם אחר, מסתיימים באותו רגע. כבר בראיה שטחית התבררו כמה פרטים שמסבכים את הסיפור: למשל, שפטריק היה נהג במקצועו, ולכן שלילת רישיון לשש שנים היא עונש חמור הרבה יותר מסתם קנס של אלף ש"ח, וההדגשה העצומה שהסכום הזה קיבל היא דמגוגיה לשמה. נכון, אין שום תירוץ לעליה על הכביש עם אלכוהול בדם. פטריק ביצע פשע ומגיע לו עונש, אבל לא קיבלנו שום בסיס להניח שמדובר במפלצת לא אנושית.

עכשיו בחנות העתונים: לקט מהפייסבוק של אתמול

אז האם מרק פטריק קיבל מבית המשפט את העונש שהגיע לו או לא? התשובה הנכונה היחידה היא: אנחנו לא יודעים. לא שמענו את כל הצדדים ואנחנו לא יודעים את כל הפרטים. בית המשפט הוא זה שתפקידו להחליט. אבל מי שהחליט על העונש האמיתי שלו היתה אומת פייסבוק, על בסיס עדות חד צדדית ומרגשת אחת. בעקבות הלינץ' התקשורתי בשבוע האחרון, ספק אם פטריק יכול היום לצאת מהבית. איומים ברצח הוא בוודאי כבר קיבל, נשאר רק לראות אם בהמשך הוא יקבל גם תקיפות פיזיות של ממש. לא היינו מהמרים על היכולת שלו לקבל משרה כלשהי בשנים הקרובות.

ושוב, אין מה לבוא בטענות לאלפים שהתרגשו מהסיפור, ובוודאי שלא ליעל גרינשפן. מצעירה שבורת לב שאחותה נפגעה קשה ושזועקת על כך באינטרנט אי אפשר לדרוש שתשמור על איזון ושתיתן את זכות התגובה לצד הנגדי.

אבל ברגע שהסיפור הגיע לכלי התקשורת הממוסדים, הוא היה צריך להשתנות. ההפצה הויראלית עבדה מכיוון שהסיפור פנה אל הלב; התקשורת הממוסדת אמורה להפעיל גם את הראש. דווקא בעידן שבו קל נורא לסיפור אמיתי או לא להגיע לתפוצה עצומה דרך הרשת, הם אלה שצריכים לבדוק, להשוות, לחקור ולהבדיל בין האמיתי ללא אמיתי ובין המבוסס לנתון בסימן שאלה. במקום זה, הם מעדיפים לקפוץ על העגלה ולדהור על מה שכבר סחף את ההמונים בפייסבוק.

ממילא נדמה שהעתונים לאחרונה מתפקדים כלקט ידיעות מתוך האינטרנט לאנשים ללא מחשב; אם גם שיקול הדעת יילך לאיבוד, כבר לא תהיה שום הצדקה לקיומם, ואפשר לסגור את מעריב וידיעות ולעבור לתקשורת באמצעות פייסבוק בלבד.