שיר-לי עצמאות

העורך של ג'נענע כל שני וחמישי
מתקשר אליי עם הצעה טיפשית:
"אולי תראייני סוס פוני יתום?"
"אולי תוסיפי תמונות בעירום?"
"אולי תכתבי כתבה במעלית?"
"אולי תלטפיני בתנועה מעגלית?"
רק לפעמים יש לו רעיונות סבירים
כמו הרעיון הזה – לכתוב שירים.
אולי אתם חושבים שהרעיון רע
כי זה אאוט בימינו לקרוא שירה
אך כשמשלמים לי יותר על כתיבה כה קצרה
תצטרכו להתרגל. אין לכם ברירה.

שיר לכבוד החג

דגלי ישראל ספוגים בעשן
ואני רוטנת "איזה יום מחורבן".
מתחשק לי לומר לפעמים "יאללה ביי!
יום העצמאות הבא יהיה 4th אוף ג'וליי!"
אבל ברור שאהיה פה גם עוד שנה,
כי למרות הבעסה, אני דלוקה על המדינה.
מנגל, ושמש, כל זה נחמד.
אבל למה רק יום חופש אחד?
ואסיים את השיר בהמון אהבה
לחיילים שסוגרים את החג בצבא.

מחרוזת שירי הייקו

הקדמה:
היפנים המציאו הרבה דברים מטופשים. ביניהם – מלא דרכים להתאבד גם כשאין לך סיבה טובה לעשות את זה, סרטים מצוירים בהם הדמות הראשית נאנסת על ידי חייזרים, ושירת הייקו. ההייקו היא שירה מסורתית בעלת חוקים נוקשים. על כל שיר להיות בן 3 שורות, כשבשורה הראשונה ובשורה השלישית חמש הברות, ובשורה השניה שבע הברות. להשגת האפקט המרבי, יש לקרוא באיטיות, בטון מהורהר ורציני מאוד.
בימים פוסט-פוסט-פוסט מודרניים אלה, אנשים שחושבים את עצמם משוררים רק בגלל שהם יודעים להשתמש במקלדת, מבזים את שירת ההייקו העתיקה כשהם משתמשים בה בחוסר אחריות. כמוני. הנה כמה דוגמאות:

הלו בובה, את
באה לפה הרבה? -כן,
אני גרה פה.

***

ילדתי, טרם
יבש חלב משפתייך.
-זה אינו חלב.

***

כבר בת שש עשרה?
אה, אז מותר להביא
כמה חברים.

***

לקבלת בת
המפקד, המסדר
ימתח לדום.

חג שמח משירלי

הנה עוד כמה טורים של שירלי, הפעם בלי שירים:
באה לפה הרבה? - איך לא להתחיל איתי
בגרויות, היכון צא! - כל החוקים לבגרות
ופה תמצאו שירים שנועה אנג'ל כתבה