"30 שנה חלפו מאז הדייט הראשון שלי, וכאילן הזמן עמד מלכת"

שרה פכטר, השדכנית האהובה מהתוכנית "ווארט", היא סופרת ובעלת משרד פרסום ויח"צ. לשרה יש ניסיון עשיר במציאת שידוך בחברה החרדית ולא מעט סיפורים על התהליך שכולם יכולים להזדהות איתם. למרות שהעונה של "ווארט" הסתיימה, אנחנו ממשיכים במסורת. "מיומנה של שדכנית" - הפרק הרביעי.

כתבות נוספות:

• לצפייה בכל פרקי "ווארט"
• "שיחת טלפון אחת גרמה לי לבקש סליחה מכל מי שניסיתי למצוא לו שידוך"
• "בשום פנים ואופן": מה גרם לאימא של הכלה לבטל את השידוך רגע לפני הווארט?
• "בחורות רבות וטובות יכולות לקנא במוסד השידוכים"

הלכתי לביקור נוסטלגי, במקום שאני עשיתי דייט – הלובי של מלון רמדה בירושלים.

מרגש לראות איך הזמן חולף ודברים שהם נכס צאן ברזל – נשארים. הלובי של מלון רמדה בירושלים, שלושים שנה אחרי, וכאילו הזמן עמד מלכת. הזוגות בלובי צעירים ממני בשלושים שנה, אבל אותה אווירה. כמו חיבור בין העבר להווה. הדבר היחיד שהשתנה הוא שהלובי השתדרג ושופץ מאז, הווילונות הוחלפו, גם הריהוט והתאורה, ושטיח מודרני נפרש.

אני מפלסת דרך בין זוגות שיושבים על הספות, רכונים קדימה. חלקם נינוחים, חלקם מתוחים, וחושבת לעצמי שהעובדה שרמדה גדושה בזוגות נפגשים בדייטים, היא סוג של עדות למסורת ולערכים שמתקיימים גם בעידן המודרני. יכול להיות שזו עדות ליציבות ולכוח של המסורות האלה, שהן מצליחות לשמור על זהותן ועל האותנטיות שלהן לאורך זמן.

בעולם המגזר החרדי, הלוֹבי הפך להיות סמל של לוקיישן חובה בעולם הדייטים וההכרויות. בעשורים האחרונים, המקום הבלתי רשמי הזה שימש כ"מרכז השידוכים" החרדי. שם כל דייט מתחיל במפגש שנראה לכאורה פשוט, אך מלא במשמעות, במיוחד אם מדובר בדייט ראשון.

המסורת מתחילה עם הבחירה הקלאסית: "קולה, מיץ תפוזים או מים?" ישאל הבחור את הבחורה. תראו לי מישהי שהעיזה לחרוג מהמסורת ולא לבחור במים. זוהי התחלת שיחה צנועה שמיועדת להוריד את מפלס הלחץ ולהפוך את האווירה לנינוחה יותר. מדובר בצעד ראשוני שמסמל את הרצון להכיר בצורה נינוחה ולא רשמית מדי. לאחר מכן, כשכימיה מתחילה להתפתח, המעבר הוא לקפה ועוגה – שלב שמאפשר שיחה ארוכה יותר והיכרות מעמיקה.

החיים החרדיים מאופיינים במסגרות חברתיות וציבוריות ברורות, והדייטים הם חלק מהתהליך שבו זוגות פוטנציאליים בוחנים את ההתאמה ביניהם. ההגעה לחגיגת ווארט בלובי של רמדה נחשבת לשלב מתקדם בתהליך, מה שמצביע על רצינות הקשר. כאשר המשפחה הופכת גדולה מדי עבור סלון משפחתי, הלוֹבי מספק פתרון אידיאלי – מקום עם אווירה חגיגית ונעימה שבה ניתן להכריז על סגירת השידוך במעמד מכובד.

לפעמים ההורים בוחרים בלובי של מלון, גם אם הם בעלי משפחה קטנה, כי נוח להם יותר להתארח במקום, מאשר להכין את הבית למעמד הווארט.

האינטימיות של המקום, יחד עם המסורת והפשטות, יוצרים סביבה אידיאלית להכרויות רומנטיות במגזר החרדי. הלוֹבי אינו רק שם של מקום, אלא גם חלק בלתי נפרד מהתרבות והמסורת. מקום שמחבר בין אנשים ומסייע להם למצוא את בני הזוג המתאימים להם.

אני מנסה לפצח את הסוד, איך קרה שדווקא רמדה הצליח להפוך למוקד שמספק מסגרת נעימה ומסודרת לדייטים ולהכרויות, ולהפוך לחלק בלתי נפרד מהתהליך החברתי של זוגות חרדיים. אולי סוציולוגים יחקרו יום אחד את התופעה.

אני מסתכלת מהצד ומנסה נחש, האם הזוג שיושב מולי ימשיך לפגישה נוספת?

הבחורה משדרת ביטחון עצמי, בעוד הבחור נבוך ועיניו מסתובבות בחוסר נינוחות. היא בטח לא תרצה להמשיך לדייט נוסף.

והנה זוג אחר מצד ימין. לו רק יכולתי הייתי מחליפה את הבחור שהיא נפגשת איתו, עם הבחור שיושב עם הבחורה הבהירה בקצה השני של הלובי.

ויש כאן זוג שאני מוכנה לחתום שהם עומדים לסגור ווארט!!

ויש זוג שהרגע נכנס נבוך, ומחפש אחר מקום ישיבה.

ויש זוג שהתיישב ב''כורסת המזל'' כמו שקוראים למקום בעולם הישיבות. הכורסא שמי שיושב עליה בפגישה, היא כמו סגולה לסגירת ווארט!

בעודי מפליגה על כנפי הדימיון וניתוח אופי הזוגות אני שומעת קול שמעיר אותי מהחוויה המרנינה: "תגידי, נכון שאת שדכנית, אז תשמעי..."