איך הרגשתי כשצפיתי ב"שמים אדומים" ומה זה אומר עליי?
מנהל השירות לילדים ומתבגרים לאחר טראומה, כותב על הצורך באיזון בין רצון להתכנס פנימה לבין לצאת החוצה ולהתעניין בסביבה. הוא מסביר על הקשר בין חשיפה לאירוע טראומתי ליכולת שלך לשמור על עצמך, וגם: חושף מהם הגורמים שיכולים לעורר פצעים מהעבר?
עידן: "כשהתחלתי לראות את 'שמים אדומים' רציתי לכבות את הטלוויזיה, לשתות כמה שוטים וללכת לישון". נועם: "וואו, מה אתה אומר! לי זה דווקא עשה חשק לראות את ההמשך בפרקים הבאים. מיד חשבתי על עומר, שהיה אז בפיגוע, מעניין איך הוא מרגיש. מה אתה אומר, אולי נלך לבקר אותו?"
במהלך כל החיים, כל אחד מאתנו נע בין שני מצבים: במצב הראשון אנחנו מתכנסים פנימה, נצמדים למרחב הבטוח, לאזור הנוחות ולאנשים שמקנים לנו ביטחון. במצב השני אנחנו יוצאים החוצה ומתעניינים בסביבתנו, אנחנו פעילים ויוצרים קשרים חברתיים.
כדי שהחיים שלנו יהיו בריאים, חייב להתקיים איזון בין שני המצבים. מתוך רצף החיים שלי, כמה מהזמן אני נמצא במצב הראשון וכמה במצב השני? היחס בין שני המצבים הללו שונה אצל אנשים שונים. גורם מרכזי שמשפיע הן הנסיבות החיצוניות: האם אני חש סכנה או מרגיש ביטחון. אבל הנטייה האישית של כל אדם בנויה בעיקר משני דברים: המטען הגנטי שירשנו וחוויות החיים שעיצבו אותנו.
יש אנשים שנוטים לקצוות: יש כאלה שרוב הזמן מתקפלים פנימה וכמעט לא מצליחים להיות בפעילות בין אישית יוצרת וליהנות מהעולם. ויש כאלה שהדחף החוצה כל כך קיצוני שהם לעיתים קרובות מכניסים את עצמם לסכנה בלי לשים לב.
אם נחשפתי לאירועים טראומתיים (כגון פיגוע טרור או הטרדה מינית) ייתכן שחלק מהחוויות הקשות עדיין חי בתוכי, גורם לי לפרש את העולם כיותר מסוכן ממה שהוא ולהיות יותר מדי בתנועה פנימה. ומצד שני, ייתכן שהחוויה הטראומתית שיבשה אצלי את היכולת לשמור על עצמי ואני נוטה יותר מידי לתנועה החוצה, גם כשמסוכן. אם אני הורה, דפוס ההתנהגות שלי הוא מה שמשפיע על ילדיי (גם אם אני לא משתף אותם בחוויות הקשות שעברתי). כי זה נמצא שם, ברגשות שלי, בשפת הגוף שלי ובמבט שלי על ילדיי ועל העולם.
אירועים שמתרחשים סביבנו ואפילו סרטים או סדרות בטלוויזיה יכולים לעורר את הפצעים האלה מהעבר. אם נשים לב, נוכל לבדוק מה היחס שזה יוצר אצלנו בין שני המצבים הנ"ל. אם יש נטייה חזקה מדי לאחת הקצוות, אפשר לשפר את האיזון. אנשי בריאות הנפש שהתמחו בטיפול ממוקד-טראומה יכולים לעזור בהתמודדות. אם אתם/ן נערות או נערים שמרגישים שכדאי לעבוד על האיזון הזה, בואו להתייעץ! אם אתם הורים שרוצים לעבוד על צדדים כאלה בהורות שלכם, פנו אלינו או למטפלים אחרים שהתמחו בתחום!
הכותב הוא מנהל השירות לילדים ומתבגרים לאחר טראומה, המרכז הרפואי הדסה, ירושלים.