"תיאטרון גאה זה כוח וחופש ביטוי שלא קיים במסגרות אחרות"

את נדב אילון נורא קשה להגדיר במילה אחת. הוא שחקן שמככב בימים כאלה בתפקיד הראשי במחזמר "האחד" של תיאטרון "המשולש", רקדן, לוליין, בובנאי, מתרגם ועובד כמפתח תוכנה ומעצב משחקי מחשב בחברת פאפאיה גיימינג, שהשנה מעניקה חסות לארגון הנוער הגאה (איגי) במצעד הגאווה.

על שינה שמעת?

מידי פעם. כשצריך.

 

כתבות נוספות בגאווה

• חלאס טרילילי טרללה: 10 שירי הגאווה שבאמת מגיעים לנו
• מסביב לעולם בצבעי הקשת: מאמסטרדם ועד תל אביב - 6 מצעדי גאווה שחייבים לבקר
• גאווה בסוואנה: יש אריות צמחוניים בקהל? מחזה חדש לילדים

 

נראה שאילון מאז ומתמיד שילב בין אומנות להייטק - שני העולמות שמבחוץ נראים רחוקים שנות אור אחד מהשני. הוא בוגר מצטיין של מגמת התאטרון בקריית החינוך הניסויית "דרור", למד תכנות בצה"ל ושירת 6 שנים בצבא. בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב, למד בלט ומחול מודרני, למד דיבוב, טרפז ומקצועות הקרקס.

למדת גם "טרפז". וואט? זה לא משהו ששומעים על הרבה אנשים.

כן (צוחק). תמיד הייתי מאוד תלותי (נאמר בציניות). כשעסקתי בתכנות, לא רציתי להזניח את הצד של הבמה, שאני איתו מבית ספר יסודי, אז התחלתי ללמוד בלט ומחול מודרני, ובשלב יותר מאוחר הגעתי ללמוד אקרובטיקה. זה לגמרי תפס אותי.

אז אתה אוהב להיות באוויר, הפוך ופחות על הקרקע? או שדווקא ההפך? יצאה לי שאלה קצת פילוסופית.

(צוחק). אתה יודע מה. אם אמשיך את הקו הפילוסופי, יש בזה משהו שהוא בדיוק שני העולמות. צריך משהו מאוד טכני, טכניקה מאוד חזקה, ואחיזה טובה בבר נגיד, ואז כשאתה משחרר, אתה צריך שליטה על הגוף אבל באיזשהו מקום הפיזיקה עושה את שלה, אין לך יותר מידי מה לעשות כשאתה באוויר. זה פשוט קורה.

אז מה אתה יותר? כלומר אם אתה צריך להציג את עצמך, מה הדבר הראשון שאתה אומר?

שאלה טובה. בשנה וקצת האחרונות הייתי בגם וגם. עכשיו אני שחקן ומפתח תוכנה.

 

"היום בהייטק יש הרבה יותר איזון בין עבודה לחיים"

 

 

מה משך אותך בלימודי עיצוב ופיתוח משחקים?

למדתי תכנות בצבא, והמשכתי להתעסק בזה כשהשתחררתי, תוך כדי לימודי משחק, אבל איכשהו נטשתי את זה לתקופה. בעקבות הקורונה, והדעיכה קצת של עולם התאטרון, חשבתי לחזור לעולם ההייטק וחשבתי מה יכול לעניין אותי. תמיד הייתי גם גיימר בין שאר הדברים, אני מאוד אוהב לשחק במחשב, אז חשבתי לעצמי למה לא ללמוד לפתח משחקים.

 

 

איזה סוג גיימר אתה?

אני אוהב בעיקר משחקים עם נרטיב מאוד חזק. קצת כמו להיכנס לסדרה או סרט.

זה מאוד מתחבר לעולם המשחק. אתה מחפש להיכנס לדמות.

כן, יש בזה משהו. להיכנס לדמות, לסיפור שכתוב טוב. יש משחקים גדולים שגם מדובבים על ידי שחקנים מאוד טובים. זה גם נחמד להיתקל בהם.

איך בדיוק משלבים את זה עם תאטרון? מבחוץ זה נשמע שהייטק עובדים מסביב לשעון.

אני חושב שזו אולי סטיגמה שיצאה לעולם ההייטק, שיכול להיות שיש מקומות שהיא נכונה. בתור מי שהיה ביחידה טכנולוגית בצבא אני חושב שזה נובע הרבה מהתרבות הצבאית, שיש מקומות שמצפים ממך לעבוד אקסטרא וכל הזמן. דווקא בשנים האחרונות יש הרבה יותר איזון בין עבודה לחיים. גם בתחום הגיימינג, רוב מי שמגיע, החברות מבינות שהעבודה חשובה אבל לא עד כדי כך חשובה שהיא תשתלט לך על החיים.

אפרופו סטריאוטיפ, אבל אומנות והייטק נשמעים כמעט הפכים- צבעוני מול אפרורי, נשמה מול כסף, איך הם מתחברים בבן אדם אחד?

האמת, כשחזרתי לעולם ההייטק, וחיפשתי עבודה בתכנות, זה היה אחרי שהגעתי בעצמי למסקנה שזה אפשרי לשלב. אולי זה גם עניין דורי שיש לנו המילניאלז - להבין שאפשר גם וגם ולא תמיד צריך להתפשר. כשהגעתי לראיונות עבודה, באתי מראש עם העניין שאני גם משחק עם הצגות רצות. יש מקומות שזה מייד הוריד אותי מרשימת המגוייסים, אבל בפאפאיה מאוד מקבלים ותומכים בזה. הרבה חברים מהעבודה גם באו להצגות.

 

 

וואו. איך זה לראות את החברים מהעבודה בקהל?

זה קצת מלחיץ. מי שאני ביום יום במשרד, במיוחד כשרק התחלתי את העבודה, זה לא בהכרח תואם לאיך שאני על הבמה. במיוחד כשכרגע בהצגה "האחד" בתאטרון המשולש אני גם חלק נכבד מההצגה חשוף גם פיזית וגם מנטלית. זה היה מעניין. לקח לי זמן עד שאזרתי אומץ להזמין אנשים מהעבודה. אבל כל מי שבא בינתיים ממש מתלהב. הם רואים עוד צד שלי שעוזר לנו להתחבר.

זו ממש סוג של יציאה מהארון בעבודה.

לגמרי. כשהגעתי לפאפאיה הייתי גם הגיי הראשון שם בערך. זה קטע. לא הייתי באף חברה לפני כן, פעם ראשונה שאני שכיר. וכשהגעתי, ישר נכנסתי לאיזה ארון שלא רציתי שיתייגו אותי "ההומו של החברה" או משהו כזה. אז זה היה מאתגר בפני עצמו. אבל לאט לאט נפתחתי גם שם.

אתה משחק את אסף שיצא מהארון בגיל 16.5 אחרי שסבו נפטר. איך הייתה היציאה מהארון שלך?

לא היה כזה אירוע, שאני יכול להגדיר אותו כיציאה מהארון. אבל בוא נגיד שאני Late Bloomer, פעם ראשונה שהייתי בזוגיות הייתה רק בשנה ג' כשלמדתי בניסן, כשהייתי בן 26. לכן גם כל החשיפה שלי לקהילה הזו באה קצת מאוחר. אבל זה לא שבאתי מרקע שמרני, דווקא משפחה מאוד ליברלית, אבל משהו בי סירב לקבל את עצמי כמו שאני. זה היה תהליך ארוך מאוד, שגם לימודי המשחק היו חלק משמעותי. בסוף הגעתי לשם.

 

 

 

"הקהילה הגאה היא לא ישות אחת ואחידה, היא מורכבת מהמון רבדים"

 

 

המחזמר "האחד" שכתבו רום רזניק וכנען לבקוביץ מוצג בתיאטרון "המשולש" - התיאטרון הגאה של תל אביב בשיתוף המרכז הגאה ובאירוח של הבימה 4, שבא להציב את קהילת הלהט"ב בקדמת הבמה ולתת ביטוי לתרבות להט"בקית וליוצרים ויוצרות מהקשת הגאה. המחזמר מגולל את סיפורו של אסף, גיי תל אביבי בן 27, עם משרה טובה בהייטק, דירה מהממת במלצ'ט ובן זוג חתיך שביום בהיר אחד מחליט לעזוב אותו, ושולח את אסף לעולם הרווקות ההומואית התל אביבית.

הומו תל אביבי שעובד בהייטק. מי יותר מתאים ממך?

כן זה ההזוי. יש שם שורה גם שאומרת "אני עובד בתחום משחקי מחשב" וזה נכתב לפני שהגעתי בכלל לתחום. זה מיינד פאק כזה. כאילו כתבו את התפקיד בשבילי.

איך הגעת לתפקיד הראשי?

רום (רזניק ד.א) עבד על ההצגה, יחד עם כנען (לבקוביץ ד.א) המוזיקאי וחיפשו מי שיוביל אותה, כי מי שהיה אמור לעשות את זה היה עמוס מידי. הוא הציע לי, זה היה בדיוק בתקופה שלא היה לי כל כך שום דבר בתיאטרון, וזה היה כבוד שמציעים לי תפקיד ראשי די מכובד, במחזמר. למרות שהיו לי הסתייגויות בהתחלה.

התחברת מיד לטקסט? כי הוא מאוד חשוף.

מאוד אהבתי את המחזה, אבל לא מייד התחברתי אליו, כי בתור שחקן יש איזה פחד להיות מתויג בתור דבר אחד. אבל הגעתי למקום עם עצמי, אולי עניין של בגרות אישית, שאמרתי לעצמי שאולי גם בסדר. עשינו קריאה, וזה התאים לשמחתי. אולי זה ישמע קצת קיטש אבל באיזשהו מקום, ההתעסקות בחומרים האלו, שלא הייתה לי קודם בכזה לבל, עזר לי להשלים עם מי שאני, עם החיים שאני חי, עם הנטייה שלי, להיות קצת יותר פתוח לכל העולם ולקהילה הזו.

המחזמר, שרץ כבר יותר משנה וחצי וזכה בפרס קיפוד הזהב בקטגוריית המוסיקה לשנת 2022, מציג דמות להט"בית ראשית שמחפשת זוגיות מונוגמית אמיתית. יש כזה דבר בקהילה הגאה, או שזו נורמה סטרייטית?

זה נורא אינדיבידואלי. אנחנו מדברים על קהילה כאילו זו ישות אחת ואחידה, אבל היא מורכבת מהמון דברים. אני מכיר הרבה זוגות גייז שמצאו את האחד שלהם והם חיים בזוגיות, ויש כאלה שמתאים להם לא להיכנס לזוגיות אף פעם, יש מכל הסוגים נראה לי. אבל יש זוגיות - אם מחפשים.

 

 

"אין מנוס מאפליקציות, אבל יש גם עולם בחוץ עם אנשים אמיתיים"

 

באחד הפוסטים שמקדמים את ההצגה, כתבו עליך שאתה "האסבנד מטיריאל". אתה מרגיש ככה?

כן. (צוחק) יש מצב, אני בזוגיות די ארוכה. אני אישית לא כל כך מתחבר לעולם החתונות, אבל אני מניח שכן. אתה יכול לשאול את בן הזוג שלי.

במחזמר יש נאמבר מעולה על אפליקציית "גריינדר". שיר שלדעתי הוא מאוד ביקורתי ואפילו מגחיך את הסיטואציה הזו. כמה היא רחוק מהמציאות שאתה חווית/אם חווית?

אני אולי אשמע נורא מרובע, אבל אני מודה שלפני הזוגיות שלי, לא הייתי באפליקציות, ולא יצא לי לחוות כל כך על בשרי. את שוק הבשר כמו שנקרא. זה גם תחום שלם שההצגה פתחה בפניי. אבל מההכרות שלי זה לא מאוד רחוק. כמובן שההצגה לוקחת טייק ספציפי על הדבר, ויש משפט שאסף אומר שיש אנשים שמצאו זוגיות בגריינדר, אני בטוח שיש כאלה.

אז איך מוצאים זוגיות בקהילה בימינו?

האמת שאת בן הזוג שלי הכרתי בטינדר, אבל הוא היה המאצ' הראשון שלי. ואז מחקתי את האפליקציה. כל מי שאני מספר לו את זה נורא מתעצבן.

זהו, אתה יודע שהמשפט הזה בלתי נסבל.

כן, זה נורא. אני מודע לזה. אבל כך קרה. (צוחק). אנחנו חיים בתקופה קשוחה, אין מה לומר. אני לא חושב שיש מנוס מאפליקציות, בסוף שם כולם נמצאים. אבל יש גם עולם בחוץ עם אנשים אמיתיים.

 

 

בהצגה משחקים גם אדיר שטיבלמן, איתמר אלבז, דניאל אביטל, שיר סייג ונדב ארטשיק דמויות להט"ביות שאמנם במבט ראשון נראות קלישאות להט"ביות, אבל המחזה מצליח לשבור אותן.

בעולם שבו ייצוג ככ חשוב, אתה מרגיש שהקהילה מקבלת ביטוי נכון לעצמה בתרבות, קולנוע, תיאטרון וכדומה?

אני לא בטוח. בטח לא בארץ הקטנה והשמרנית שלנו. אבל זו אחת הסיבות שרום נמרוד ויובל הקימו את תיאטרון המשולש, כדי שיהיה מקום ובמה לייצוג הזה, לשחקנים מהקשת הלהט"בית, ליוצרים, מחזאים, במאים. זה מרגש. התאטרון חוגג שנתיים.

אולי זו שאלה קשה, אבל "תיאטרון גאה" לא מנציח את ההפרדה? למה צריך תיאטרון גאה?

זו שאלה שגם אני שואל את עצמי, אבל אפשר לשאול את זה לא רק על תיאטרון, זה שיש קהילה גאה, ודגל - זה יוצר הפרדה. אבל יש בזה גם משהו שנותן כוח וחופש להתבטא. זה חופש ביטוי שלא קיים במסגרות אחרות שהוא מאוד חשוב. ככל שעובר הזמן אנחנו גם רואים מהצד שמגיעים קולות חדשים לתאטרון ומתחילים להישמע.

המחזמר מציג את תרבות הגייז בתל אביב ממש במערומיה, באופן מאוד חשוף וביקורתי בעיני. כמה אתה שותף לביקורת?

אני דווקא לא מרגיש שזה מחזה ביקורתי כל כך. אני מרגיש שהוא מציג גם את הצדדים, אולי נגיד, השליליים, או היותר קשים שבחוויה ההומואית התל אביבית, אבל הוא גם מציג זוגיות, ושואף להגיע לשם, יש גם חברות טובה. אני לא חושב שהביקורת זה הכל.

 

 

נכון, היא אופטימית בשורה תחתונה, אבל יש לא מעט עוקצנות.

נכון. (צוחק) זה חלק מהתרבות.

מה אתה מרגיש שעוזר לך לבטא את עצמך יותר - משחק, מחול, שירה או בכלל העיצוב?

תכלס, השילוב. כדי להופיע בתפקיד ראשי במחזמר צריך להיות שחקן, רקדן, זמר. תמיד היה לי חלום ברודווי, שהפך לחלום ווסט אנד עד שהגיע ל"הבימה 4".

חכה, שירי מימון עשתה את שיקגו - זה יכול להיות אתה.

עד שאהיה שירי (צוחק).

 

 

אז מה מחכה לנו בחודש הגאווה בתיאטרון הגאה?

זו השנה השנייה ברציפות שמתרחש פסטיבל "דרמה קווין" בתאטרון הגאה בשיתוף המרכז הגאה והבימה, שמביא המון תכנים להט"בים מקוריים ומתורגמים. יש כמה ערבים של קריאה מבויימת של מחזות חדשים, ערב שירי נשים, הצגת ילדים "גאווה בסוואנה", מחזות קצרים שנקראים "קוויקי" וכמובן יש את המחזות הרצים של "המשולש", ביניהם כמובן "האחד, שבקרוב תהיה הצגה חגיגית יתארח יניב ביטון החמוד מאוד.

כלומר דמות נוספת? מי שראה צריך לבוא שוב.

כן, דמות חדשה, או אפילו שתיים. בדיוק. הפתעה. חד פעמית.

אז מה החלום הבא? אילו עוד טייטלים היית רוצה להוסיף לקורות החיים?

אני לא יודע אם זה עוד טייטל, אבל החלום שלי זה פשוט להמשיך להצליח בשילוב הזה בין שתי הקריירות במקביל. מקווה שיהיו עוד הזדמנויות משחקיות, ולהמשיך להתפתח בעולם הגיימינג.

אפרופו גיימינג. מה לגבי דמות גאה בפאפאיה?

כרגע המשחקים בפאפאיה הם בלי דמויות, אבל נראה אולי נעשה איזה נרטיב למשחק חדש.

 

*חברת פאפאיה גיימינג מעניקה חסות לארגון הנוער הגאה (איגי) במצעד הגאווה ותורמת לטובת מכללת מרשה, פרויקט הדגל של איגי, שהוקמה לפני כשנתיים על ידי איגי, המספקת מרחב בטוח ומוגן לחברי וחברות הקהילה המתקשות לזכות בהשכלה גבוהה ומאפשרת להן ללמוד מגוון רחב של תחומים ומקצועות.