בעד ונגד: האם לתת טלפון נייד לקטנטנים?

בעד

 

"מאחר שאנחנו לא משתייכים לכת 'האמיש', איני מוצאת סיבה שבמאה ה-21 לא ניתן סטמארטפון לילדים. כן גם לילדים קטנים (5-7).

 

הסיבה העיקרית לתת לילד טלפון היא חברתית. כשחבריו מתקשרים ביניהם בוואטסאפ כיתתי, ורק הילד שלי/שלך לא שם, כי אמו החליטה שהוא צעיר מדי לטלפון, היא מונעת ממנו להיות בקשר עם חבריו. אין לי אלא להשוות את זה לחרם חברתי שמטילים על ילד, רק שבמקרה הזה אמו היא זו שעושה עליו חרם. זה לא מכבד, כמעט לא שפוי שהורה ינהג כך.

 

יש הורים שמצאו דרך ביניים: הם מעבירים את הוואטסאפ הכיתתי לטלפון שלהם, והילד מתכתב דרכו. לי זה מזכיר את ימי הטלפון הקווי, כשאמא היתה מצותת לשיחה ממכשיר אחר בבית.

 

לשתלטנות יתר וכוחניות מצד ההורה יש מחיר. גם אם הילד מקבל את ההחלטה הכפויה, הוא לא באמת שלם איתה. בהמשך, הוא עלול להגיב בחוצפה, בנקמנות ובחוסר שיתוף פעולה.

ולא, אני לא מתעלמת מהסכנות שיש בסטמאטפון, כמו חשיפה לתכנים בעיתיים, התמכרות, הימנעות חברתית ועוד. זוהי אחת ההתמודדויות הקשות ביותר של הורים בימינו.

 

אבל, זהו תפקידו של ההורה להסביר לילד מה מפריע וכואב לו כשהוא רואה אותו תקוע שעות מול המסך, אינו מכין שיעורי בית, ולא נפגש עם חברים. אבל במקום כפיה וענישה שרירותית (כמו ניתוק ה-Wifi מהטלפון) על ההורה לדאוג לפעילויות שיעסיקו את הילד, כמו ספורט, חוגים, מפגש עם חברים ועוד.

 

יש לקבוע כללים לשימוש בטלפון: להגביל את השימוש לשעה ביום, לכבות את הטלפון בערב, כדי להספיק להתקלח, לאכול ארוחת ערב להכין ילקוט למחר. לכבות טלפונים בחופשות משפחתיות או בביקורי אצל סבתא.

יש להוציא את הטלפון מחדר השינה גם כדי לצמצם קרינה ולקבוע בבית פינה יעודית להטענת הטלפונים של בני המשפחה, מצב המאפשר להורה לקיים בקרה על האתרים והתכנים שהילד צורך.

 

את ההחלטות האלה צריך לקבל ביחד עם הילד ולא לקבוע: "אנחנו החלטתי". המטרה היא שהכללים יעבדו ולא יגרום להורה 'לעבוד' בלצעוק על הילד שעושה מה שהוא רוצה.

בעניין ההוצאה הכלכלית. כידוע, ילדים עלולים לשכוח, לאבד, או לשבור את הטלפון, כך שאין סיבה לקנות טלפון באלפי שקלים. ילד בן 6-7 יסתפק בטלפון זול שניתן להוריד לו אפליקציות בסיסיות. אני קניתי לבני טלפון שעלה 400 שקלים. כמובן, אפשר להעביר לילד טלפון של בן משפחה ששידרג לטלפון חדיש יותר.

 

ההורים צריכים להפנים את העובדה שהעולם השתנה. וכפי שבכל בית כמעט יש אינטרנט ומזגן, כך לא ניתן למנוע מהילד טלפון אישי".

 

***הכותבת היא טלי פלג, 45, מנחת קבוצות הורים, נשואה ואמא לשני בנים, 16, 13

 

נגד

 

"בני מאד רוצה שאקנה לו אייפון, אבל אני לא רואה סיבה לכך בגילו הצעיר. הוא רק בכיתה א'. עד לאחרונה הוא היה בן יחיד, כך שאני לא משאירה אותו לבד בבית, לוקחת ומחזירה מבית הספר, מחברים, ומחוגים.

אני יודעת תמיד היכן הוא, מה שמייתר את הצורך בטלפון בשלב זה.

יש לי הרבה חששות מהמכשיר הזה שמא הבן שלי ייחשף לתכנים שאינם מתאימים לגילו, שיעשו לו או לאחרים שיימיניג בקבוצות הוואטסאפ והוא לא יידע להתמודד ויספוג מסרים פוגעניים וגזעניים.

 

אני לא רוצה שהוא יתמכר לטלפון הנייד. אפשר לראות אצלו סימני ההתמכרות. יש לו אייפד. אלמלא הגבלתי אותו הוא היה צמוד אליו כל היממה.

אני מרשה לו לצפות בתוכניות שעה אחת המפוזרת על פני היום. פה עשר דקות, שם רבע שעה, מה שנותן לי שליטה על התוכניות שהוא צופה בהן ועל זמן המסך היומי שלו.

אני רואה מה עשתה ההתמכרות לטלפון הנייד לאחותי הצעירה בת ה-13. היא מחוברת יום ולילה. כל הזמן בוואטסאפ, לא מפספסת אף הודעה או אתראה. התמכרות שבאה על חשבון הלימודים ושעות שינה.

 

הבטחתי לאורן שלא אקפח אותו וכשיהיה גדול יותר אקנה לו טלפון. בינתיים, הוא מתקשר לחבריו דרך הטלפון שלי.

לשמחתי, קל לי יותר להתמודד עם היעדר הטלפון בחייו, מאחר שבבית הספר שלו, המנהלת אוסרת על הילדים להכניס טלפונים לכיתה. ילדים שבכל זאת מגיעים לבית הספר עם טלפון נדרשים להשאירם למשמורת בחדר המורים עד סוף יום הלימודים

.

גם הקרינה מהטלפונים הסלולארים מדאיגה ומסוכנת. קשה לי לדמיין כיתה בת 40 ילדים שכל היום מטעינים את הטלפונים. איזו קרינה מטורפת בחדר כל כך קטן.

אני רואה מסביבי ילדים בכל הגילאים מכורים לטלפונים, העיניים שלהם תקועות כל הזמן במסך, מה שפוגע בחיי החברה שלהם, ואפילו כשבא אליהם חבר הם תקועים יחד כל אחד בטלפון שלו".

 

***הכותבת היא איילת דסקל מקרית אתא, אמא לאורן, 7.5 ואוראל בן 3.5 חודשים. בחופשת לידה