הריון זו לא מחלה - חלק א׳

מפתיע ועצוב לגלות שישנם מעסיקים שרואים לנכון לעצור או למנוע קידומה של עובדת על אף כישוריה, יכולותיה, הצלחותיה המקצועיות ותרומתה למקום העבודה רק בגלל שהיא בהריון.

מאכזב להבין כי מעסיקים מתייחסים לקידום נשים בהריון כאל "הימור לא בטוח". הם פוחדים שיעילות העובדה תיפגע, שהעובדת תהיה עייפה ורגישה יותר, תיעדר מהעבודה לצורך בדיקות ולאחר שתלד תצא לחופשת לידה. למרות שישראל היא מדינה המעודדת פריון יותר מכל מדינה מערבית אחרת, נשים הרות לא רק שאינן מייחלות לקידום בהריון הן חוששות למשרתן.

גם אם החוק מגן עליהן מפני פיטורין בהריון, הרשויות ממעטות לאכוף אותו, שלא לדבר על כך ש-80% מפניות מעסיקים למשרד הכלכלה לפיטורי עובדות בהריון, נענות בחיוב.

אבל, זה לא מה שקרה לאסנת מדר, שאל שמחת ההריון הצטרפה שמחת קידום בעבודה. לפני שש שנים החלה אסנת, לעבוד כחשבת כספים בחברת "אבוט ישראל" יצרנית סימילאק. מדר, נשואה לארז ומתגוררת במושב בני דרום, היא בעלת תואר שני במינהל עסקים ומימון. בראשית דרכה כאם טריה לילד ראשון (איתי בן 7) היא היתה בטוחה שתיאלץ לבחור בין קריירה למשפחה ולהסתפק במשרה חלקית. "די מהר נשאבתי לתוך עולם מרתק. בסביבה בה 90% מהעובדות הן נשים, הריון הוא דבר טבעי ומעולם לא נתפס כמעכב קריירה", היא אומרת.

במהלך ההריון השני (עם מיכל, כיום בת 4), מנכ"לית החברה יעל רבהון סיפרה לאסנת על תפקיד משמעותי וגדול בארץ ומול מטה החברה בחו"ל שמחכה רק לה - דירקטורית הכספים של החברה.

איך הגבת?

"בהתרגשות גדולה. הבטן התהפכה לי. חשבתי על המשימות והמטלות שאצטרך להוביל ולהוכיח את עצמי ובתוך תוכי ידעתי שזה מה שאני רוצה".

לא היססת לרגע?

"כשם שאינך יכולה לנבא איך תהיה הלידה שלך, אי אפשר לדעת מה יהיה אחריה, איזה אופי יהיה לתינוק ואיך זה ישפיע עליך ועל המשפחה. אבל, האמנתי בעצמי, ביכולות ובניסיון שלי שצברתי כאמא וידעתי שאוכל לנהל את המהלך הכפול: הרחבת המשפחה עם תפקיד חדש ומאתגר בעבודה. תרמה להיענותי גם העובדה שהתברכתי במשפחה תומכת ובבן זוג שהוא שותף מלא".

על מה חשבת לפני שהשבת בחיוב?

"דאגתי איך אצליח לעשות הכל. חשוב היה לי להמשיך ולהצליח ושיהיו מרוצים ממני בעבודה. מצד שני, רציתי להיות אמא טובה, שהילדים ימשיכו להרגיש שאני נוכחת ושותפה בחייהם.

עם הזמן גיליתי שהסוד הוא באיזון. יש ימים בהם העבודה דורשת יותר התייחסות ויש ימים שבבית זקוקים לי יותר, אז אני ממשיכה לעבוד לאחר השכבת הילדים. אנחנו משפחה מסורתית, השבת מוקדשת לזמן משפחתי נטו בלי טלפונים, מחשב או טלוויזיה".

מדר לא ויתרה על חופשת הלידה. 3.5 חודשים אם לדייק, במהלכם התעדכנה על הקורה בחברה.

"כזאת אני, חייבת להיות בעניינים", היא מעידה על עצמה. "כשסיפרתי למנכ"לית שאני שוקלת לחלוק את חופשת הלידה עם בעלי כדי להקדים את חזרתי לעבודה, היא אמרה שעלי למצות את החופשה במלואה. הריונות ולידות מתקבלים בארגון שלנו בהתרגשות. מעצם טבעו הארגון פונה לנשים ואמהות ומעודד שילוב קריירה ומשפחה", היא אומרת.

וכשחזרת לעבודה...

"חזרתי לעבודה טעונה במוטיבציה, ובכוונה לצלול לתוך משימות רבות, להוכיח את עצמי ולהצליח. הייתי צריכה להתרגל לסדר יום חדש, שדרש יכולת תמרון ובהדרגה העניינים נכנסו למסלול. אמנם, אני עייפה יותר, נפגשת פחות עם חברות ובקושי יש לי זמן פנוי לעצמי, אבל זה מה שבחרתי. בחודש שעבר יצאנו בעלי ואני לסוף שבוע זוגי לאחר חודשים ארוכים של עבודה והתעסקות אינטנסיבית עם הילדים כולל מעבר דירה. היינו חייבים למלא מצברים.

"לא יכולתי לבקש יותר. אני קמה בבוקר עם חיוך. העבודה ממלאת אותי וכשאני מגיעה הביתה למשמרת שניה, הילדים ובעלי נותנים לי כוח ואנרגיות. גם כשיש ימים קשים עמוסים ולחוצים בעבודה ובבית הילדים לא הולכים לישון בזמן, עדיין לא הייתי משנה דבר"

מהו המסר שעובר מהגישה של מעסיקיך?

"נשים נכנסות להריון, יולדות וחוזרות לעבודה וזה חלק מהחיים ואין פה דרמה גדולה. כשם שגברים יוצאים למילואים ומצליחים לעשות קריירה, כך גם נשים. וכשמנהל/ת ישקול לקדם עובדת, הדבר היחידי שצריך לנגד עיניו אלה הן היכולות המקצועיות של האשה".