האם להתגרש למען המשפחה?

תופעת הגירושים נמצאת בעליה מתמדת, והשאלה אם להתגרש או לא מהווה ללא ספק שאלה כבדת משקל.

השינוי המשמעותי כל כך באורח החיים, אי הוודאות הנוגעת בחיים שלאחר הגירושים, תחושת הכישלון, החשש מבדידות ועוד- הופכים את ההחלטה לקשה ביותר. עם זאת, כאשר לבני הזוג אין ילדים, ברור שההחלטה קלה יותר. ההחלטה להיפרד משפיעה במקרה הזה רק על בני הזוג, וגם אם הפרידה נכפית על בן הזוג, הרי שנראה שהדבר הוא הדבר הנכון.

 

כאשר מדובר בגירושים של הורים, החשש הוא שההחלטה של ההורה היחיד תגרום לטלטלה קשה לילדים, שאולי תגרום להם לנזק בלתי הפיך או תביא לכעס גדול מצידם על יוזם הגירושים.

מובן שמדובר בהחלטה קשה מאחר שמצד אחד, מדובר באדם בוגר שרוצה לבחור את דרכו בחיים אך מנגד - ההורה רוצה להבטיח לילדיו חיים טובים ובריאים.

 

המצדדים בגירושים בכל מחיר, יציינו מספר גורמים לפיהם הגירושים נכונים גם במחיר של פירוק התא המשפחתי. בראש ובראשונה ניתן לציין את הערך של מימוש עצמי לפיו זה לא יהיה נכון שהורה יקריב את חייו למען ההורות. חיים עם אדם לא רצוי לאורך שנים, מהווים פגיעה של ממש באיכות החיים ולבטח אינם מבטיחים אושר וסיפוק.

הדבר לא נכון ברמה האישית, אך גם מעביר שיעור בעייתי לילדים, שקרוב לוודאי חשים שההורה אינו אוהב את בן הזוג ואינו נהנה לחיות לידו. יש כאן למעשה מסר  שההורה  חי בניגוד לרצונו ולמעשה חיי חיים של שקר לעצמו, לילדים או לבן זוגו.

 

ההנחה שבבית שבו ההורים לא חווים קירבה והנאה, תשרור אוירה של קור וניכור והילדים יספגו דגם מעוות של מערכות יחסים. יש כאן למעשה מסר שבגלל אילוצים שונים בני הזוג בוחרים לוותר על התשוקה והאינטימיות ובוחרים למעשה לחיות חיים ללא אהבה.

 

גורם נוסף קשור בתפיסה שכאשר ההורה חי בניגוד לאיך שהיה רוצה לחיות, הדבר יפגע בוודאות במצבו הרגשי ובשמחת חייו. אין זה סוד שהורה השרוי בתחושה של קורבן או בחוויה מרירה ודכאונית יתקשה להיות הורה טוב. הורה שאינו פנוי רגשית לא יהיה פנוי לילדיו, לא יוכל להאיר את הבית בשמחה, ולמעשה יגרום לכך שהילדים יגדלו על מסרים של פאסימיות וחוסר תקווה. על פי הגישה הזו, הורה שלא טוב לו הוא הורה שלא טוב לילדים.

 

מצדדי הגירושים גם יצביעו על כך שילדים גמישים וחזקים באופיים ויש להם יכולת להסתגל  לצורות חיים שונות. כשלהורה טוב, פחות משנה לילד מה קורה מסביב. הילדים מתפתחים בעיקר מהקשר עם הוריהם והקשר הבינאישי הוא החשוב ביותר. ואם הקשר עם ההורה טוב, פחות משנה לילדים מה המבנה המשפחתי.

 

על פי טענה זו, ילדים מתפתחים היטב במבנים משפחתיים מגוונים. ילד יכול לגדול היטב גם במשפחה חד הורית, גם במשפחה מרובת ילדים, גם במשפחה בה ההורים עובדים שעות רבות וגם במשפחות בהם ההורה נמצא בבית. מה שחשוב הוא טיב הקשר בין ההורה לילד, וזה מה שבאמת חשוב.

 

העובדה שההורה הוא הדמות המשמעותית בחיי הילד, תביא לכך שהילד ישתכנע מהמסרים של ההורה. כאשר ההורה שלם עם הדרך החדשה הילדים יושפעו מתפיסת העולם ויסתגלו במהירה לשינוי. העובדה שהגירושים הפכו לתופעה מקובלת, יכולה להביא לכך שהילדים לא יראו את הגירושים כשבר, אלא כשלב שכיח שמאפיין משפחות רבות והם ירוויחו מחיים בבתים נפרדים בהם ההורים מאירי פנים ומסופקים מהחיים.

 

המתנגדים לגירושים

כנגד טיעונים אלה, יהיה מי שיתנגד לגירושים בשל הרצון להגן על הילדים ולהבטיח להם אורח חיים טוב יותר. אחת הטענות בעד ההישארות ביחד, כרוכה בראייה שהמבנה המשפחתי המוכר, מאפשר לילדים לגדול ביציבות ובתחושת רציפות. ילדים שנולדו לזוג הורים, חווים את המבנה הזוג כמודל הנכון המסמל את הבית. פרידה בין בני הזוג תחווה כמשבר וכהתפרקות המשפחה. מדובר בפגיעה קשה בתחושת הביטחון, המלווה בתחושת אובדן וכישלון, בזעזוע הכולל דאגה ואי ודאות ותחושה שההורים כופים על הילדים שינוי באורח חייהם. הגירושים מלווים בדרך כלל במעבר תכוף בין שני בתים, ירידה בזמינות הקשר עם שני ההורים, תחושה של מחנות ויריבות בתוך המשפחה וכדומה.

 

ההורים המצדדים בהישארות לטובת הילדים, יציינו שברית הנישואים וההחלטה להביא ילדים, מחייבת לקחת בחשבון את צרכי הילדים, ולהבטיח להם ליווי הורי לאורך כל המסלול ההתפתחותי. יש כאן את הראיה שההורה בהגדרה אמור לשים את צרכי הילדים בראש סדר העדיפויות. ויתרה מכך, המחויבות לתא המשפחתי גם תכתיב את המסלול הרגשי של ההורים. ניתן לבחור לאהוב את ההורה השני ולחוות תחושות של קירבה מעצם החוויה של מסגרת משפחתית. הדאגה לשלום הילדים והסיפוק מהתנאים הטובים של המשפחה יכולים לחזק את הקשר בין ההורים ואת הקשר הזוגי.

 

הורה שבחר להביא ילדים לוקח אחריות על חיי ילדיו ועליו להתחשב בהם בבחירות בחייו. התפקיד של ההורה לגלות התנהגות אחראית ובוגרת והוא לא יכול להתנהג כילד העושה ככל אשר עולה על רוחו. כשם שהוא לא יכול להחליט לעזוב הכל ולצאת לטיול סובב עולם, או להחליט שהוא מפסיק לעבוד או לא קם בבוקר, כך עליו לנהוג גם בנושא המשפחתי. קיימת טענה שגירושים עלולים להשאיר צלקות אצל הילדים לכל חייהם ואחריותו של ההורה להגן על ילדיו מפני נזקים שכאלה.

 

יש גם שיביאו כראיה את המשפחות המסורתיות והחתונה באמצעות שידוך. במשפחות אלה הקשר הרומנטי והאהבה הסוערת לא היוו את עמוד התווך של המשפחה. להיפך, המשפחתיות היא זו שמהווה ערך מוביל, והראיה שילדים רבים התפתחו בצורה יפה על אף שלא ראו אהבה רומנטית וסערות רגשיות. כבוד הדדי, נוכחות הורית ובית חם ומסודר, היוו את חומרי הגלם לצמיחתם של ילדים בריאים ומאוזנים.

 

גם ההורים שגדלו במסגרת הזו זכו לחיים טובים ולא שמו את כל יהבם על הקשר הזוגי. הסיפוק שבשייכות לתא משפחתי, הקשר עם הילדים והתרומה לבני המשפחה היוו את המענה הנכון לחיים טובים.

ניתן לראות שיש הגיון בטיעונים לכאן ולכאן אך בהחלט ניתן להציע עקרונות להורה לפיו יוכל לקבל החלטה עמה יהיה שלם בהמשך דרכו. נראה שדווקא בשל ההתנגשות בין טובת הפרט לטובת הילדים, חשוב לשקלל את שני המרכיבים בקבלת ההחלטה.

 

שלושה מודלים למשפחה

ניתן להציג שלושה מודלים למשפחה המשלבים בין האהבה הרומנטית לבין ההשלכה על מחלקת הילדים.

המצב הראשון הוא בבחינת בית הגידול האידיאלי. בדומה לשאלה של מה עדיף להיות - בריא או עשיר? והתשובה כמובן - גם וגם.

 

בבית האידיאלי מתקיימת זוגיות טובה של ההורים לצד הורות טובה ומטבע הדברים הילדים יזכו לתנאים אופטימאליים, והשאלה אם להתגרש לא תעמוד על הפרק.

 

במצב השני, ניתן לראות בתים בהם הזוגיות בין ההורים לא במיטיבה, אך הקשיים הזוגיים לא זולגים לדרכי החינוך ולא פוגעים במענה לילד. במצבים אלה, ניתן לראות שילדים יכולים לחוות ילדות טובה גם כאשר האהבה הזוגית אינה פורחת, דבר המלמד שהרומנטיקה אינה בהכרח המרכיב העיקרי לבריאות הילדים. לגדול טוב עם שני הורים שחיים תחת קורת גג אחת בבית הכולל מאור פנים, רוגע ושמחה, הילד יוכל לחוות איכות חיים מספקת ובריאה.

הדגם השלישי של המשפחה, הוא הדגם השלילי. במשפחות אלה הזוגיות הבעייתית מתקיימת בעוצמה כזו, ההופכת למרכיב הדומיננטי בבית. במצבים בהם בני הזוג שונאים אחד את השני, השהיה המשותפת של בני הזוג גורמת לאווירה עכורה, עוינות וניכור, והילדים גדלים בתנאים מזיקים.

באווירה של מלחמה בין המחנה של אבא למחנה של אמא, הילד מוצא את עצמו כמי שנקרע בין שני הוריו, והוא יתקשה לראות את החלקים הטובים של הוריו. הוא גם עלול לחשוש להזדהות עם אחד ההורים, כדי שלא ייתפס כמי שלוקח צד במאבק המשפחתי. הדבר יעוות את יכולתו של הילד ליצור קשרים בריאים ומשוחררים עם הדמויות המשמעותיות בחייו, ועלול לחבל ביכולתו ליצור בעתיד קשרים משמעותיים עם דמויות נוספות.  הבית, המשמש כבית ספר לחיים, הופך למקום בלתי נסבל רגשית, והילד מקבל שיעור הרסני ליחסים. וכשהבית הופך לזירה מסוכנת של מאבקים או מלחמה, הילד עלול לאבד את כוחו ואת האמונה בעולם טוב  ובעתיד טוב.

 

למאבקים בבית ולמרירות ההורית יש השלכה נוספת על מצבו של הילד. מדובר בהשפעה הנובעת ממצבו הרגשי והנפשי של ההורה הנמצא במלחמה מבית. מאחר והקשר בין הילד להורה מהווה  מרכיב מכריע לבניית האישיות, יש להניח שהמגורים המשותפים של שני היריבים לא תורמים למצבם האישי של ההורים. וכשמצבו של ההורה לא טוב - גם מצבו של הילד אינו טוב. המשמעות היא שבמצבים בהם הקרבה בין בני הזוג מדרדרת את הזוגיות לרדת מתחת לקו האדום, הפרידה יכולה להציל את הילדים.

 

אז כן או לא להתגרש?

לסיכום, ניתן לראות שההחלטה אם להימנע מגירושים בשביל הילדים, קשורה בעוצמת השבר הזוגי ובמידת השפעתו על ההורה ועל האווירה המשפחתית. מצבים בהם הקשר אינו מושלם אך גם אינו נוראי, נראה שהורה שלוקח בחשבון את טובת ילדיו יוכל להרוויח משימור המבנה המשפחתי ומהידיעה שהוא ומשפחתו זוכים לתנאים טובים.  מנגד, אם הזוגיות הגיעה למצבים של שנאה ומלחמות, נראה שהמחיר האישי שההורה יחווה הוא גבוה מדי, אך לא פחות מכך - גם הילדים ניזוקים מהמשך החיים המשותפים. נראה שבתנאים שכאלה טובת הילדים שההורים יתרחקו זה מזה או יתגרשו. במצבים בהם העוינות בין בני הזוג קשה ובלתי ניתנת לתיקון, והעוינות הופכת לחזות הכול- מומלץ לחפש אלטרנטיבה להתנהלות המשפחתית.