בעד ונגד - האם לבקש סליחה מהילדים?
מצד אחד כשהורה מבקש סליחה מהילד שלו הוא לוקח אחריות ומראה דוגמא אישית. מצד שני, אולי התנצלות בפני הילד גורמת דווקא לערעור הסמכות ההורית?
בעד
"הורים אינם מושלמים. לפעמים גם הם טועים, גם הם עלולים לפגוע בילדיהם ואז להצטער ולהתחרט על תגובתם הפוגענית. כשהורים מבקשים סליחה מהילדים הם מלמדים אותם שאבא ואמא אינם מושלמים, דבר המפחית חרדה ומרגיע את הילדים, שמגלים שלא רק הם טועים, מעליבים ופוגעים באח או חבר.
הורה המבקש סליחה מילדו נותן לו דוגמא אישית והרי ידוע שילדים לומדים באמצעות חיקוי. לעתים כשהילד פוגע באחר מתוך קנאה, אכזבה, או חוסר יכולת לדחות סיפוקים, ההתנהגות של הוריו, שידעו לבקש סליחה משמשת לו דוגמא אישית ומודל לחיקוי. לא פחות חשוב היא נותנת לילד לגיטימציה להודות בטעותו ולבקש סליחה.
יש הסבורים שבקשת סליחה מהילד פוגעת בסמכות ההורית ולא כך. לא רק שהיא אינה מערערת את הסמכות ההורית, היא מעבירה לילד מסר מוצק שהוריו מספיק בטוחים בסמכותם ובמעמדם ההורי, עד שהם אינם חוששים להודות בטעות ולבקש ממנו סליחה.
בבקשת סליחה יש משום לקיחת אחריות. ההורה מסמן לילד שהוא עומד מאחורי מעשיו, וכשהוא מתנצל על הפגיעה בו, הוא עושה זאת ממקום בטוח ומכבד כמי שמסוגל להודות בטעות מתוך עוצמה, ולא מתוך חולשה. כשהורה מתנצל ומבקש סליחה, הוא גם תורם לחינוכו של הילד לערכים של שיוויון, כבוד, אנושיות, אהבת הזולת, אכפתיות, רגישות וחרטה ומלמד אותו גם מיומנות חברתית אנושית וחשובה בחיים - לדעת לבקש סליחה ממי שהעלבת או פגעת.
בקשת סליחה צריכה להתרחש בסמוך לאירוע. על ההורה להבהיר לילד מה גרם לו להצטער ועל מה הוא מבקש את סליחתו. על ההורה לשמוע מהילד מה הוא חושב ומרגיש ולדעת לקבל מצב בו הילד לא יקבל את ההתנצלות ההורית באופן אוטומטי.
להורים שמתלבטים האם לבקש סליחה מהילד, אני ממליצה לדמיין אירוע מסויים שהותיר את הילד האהוב כועס, פגוע או נעלב בגללם. כשההורה ניגש אל הילד ויורד אליו לגובה העיניים ומבקש ממנו סליחה מכל הלב, זו חוויה מכוננת ביחסי הורה וילד, שתטיב עם מערכת היחסים ביניהם".
הכותבת הינה מיכל שביב, מנחת קבוצות הורים ומשפחה בכירה מהמרכז להורות ומשפחה של מכללת סמינר הקיבוצים
נגד
"בקשת סליחה של הורים מילדיהם אינה התנהגות פסולה. זהו מעשה כן ואנושי. אלא מה? פעמים רבות התנצלות ובקשת סליחה של הורים מילדיהם הופכות לקו חינוכי עקבי. התנצלויות חוזרות ונשנות של האם או האב בעקבות התרסה או מחאה של הילדים, בהקשר לציפיות, הנחיות משימות וכללים שההורים דורשים מהילדים שגוררת בעקבותיהן עימותים - זוהי גישה לא רצויה ולעתים מזיקה.
הכוונה, בין היתר, לאחריות הילד למשימות שונות בבית, הגבלת שעות השימוש של הילדים במסכים (טלוויזיה מחשב אייפון), ועוד. מצבים שגורמים לעתים לערעור של הילד על הוראות ההורים ועל סמכותם. פעמים רבות הדבר מתקשר לצורך של הילדים לבחון גבולות או לנהל מו"מ על הקו החינוכי של ההורים, לערער עליו ולהציע במקומו קו חלופי.
ואכן, פעמים רבות ההורה מתערער, ואז מרבה לכעוס, לשגר פקודות והוראות, להתפרץ על הילד ואחר כך להצטער על תגובתו, להתנצל ולבקש את סליחתו. הורים שנוהגים כך, משדרים לילד ספקות באשר ל'אני מאמין' החינוכי שלהם. הסמכות ההורית שלהם נפגעת מאד, מאחר שהילד סופג - הן מתוכן הדברים והן מהאופן בו הם נמסרים לו - תחושה ותובנה שהסמכות ההורית הופכת לסמכות ילדית.
וכך, במקום להעצים את הילד, לגרום לו למתוח את יכולותיו ולהגביר את תחושת המסוגלות העצמית שלו, לדעת להתמודד גם עם 'לא' - הילד לומד לנהל מאבקי כוח ולגרום להורה להתגמש ולהתנצל בפניו שוב ושוב. אגב, לא אחת ההתנצלות ובקשת סליחה מהילדים, מקורה ברגשות אשמה של הורים עסוקים, על שלא בילו מספיק זמן עם הילדים ורצון לפצותם. לפיכך הם משתדלים להימנע מעימותים, ובמקום להציב גבולות ולממש את הסמכות ההורית - הם נסוגים ומתנצלים.
ואולם הילד עלול לחקות ולהעתיק את הסגנון המתנצל למערכות יחסים נוספות בחייו, עם חברים, מורים, מפקדים, בוסים ועוד. לדעתי, הימנעות מהתנצלות חשובה לשני הצדדים כאנשים מתפתחים. ההורה מבסס את מקומו כמבוגר האחראי בעל הסמכות. המנהיג של ילדיו שנותן להם דוגמא אישית, ומשקף בהירות רעיונית ומימושה.
הילד לומד שלא כל רצונותיו מתגשמים, שעליו לדעת להתמודד עם 'לא' כתשובה. במקום לחוש אבוד, מבולבל וחסר ביטחון עצמי, הוא ילמד לחפש אחר דרכים יעילות, פוריות וסולידאריות להשגת רצונותיו. ואם לא ישיגן - גם זאת למידה".
הכותבת הינה ד"ר יפעת אושרת, ראשת התכנית להכשרת מורים במסלול היסודי במכללת "אורנים"
לעוד כתבות: