ארון ממתקים זה באמת רע?

 

לשנים הראשונות בחיי הילדים יש חשיבות בפיתוח שליטה ומודעות ביחס לאוכל. איך לעשות את זה נכון? מרב מילר מראיינת את דני עמית בנושא.

 

אוכל הוא בסיסי וחיוני. אבל בחברת השפע שלנו אנחנו אוכלים לא רק כדי לחיות. האוכל הפך לפינוק, בילוי ולפעמים גם לנחמה. איך מסגלים הרגלי אכילה תקינים כבר מילדות כדי לא לשלם את המחיר בעתיד?

דני עמית: "אוכל ללא ספק מהווה גורם מרכזי בחיינו. 'הצבא צועד על קיבתו, 'אין לחם אין תורה'-  אלו דוגמאות לביטויים על חשיבותו של האוכל בחיינו. בגלל שמדובר בצורך בסיסי, הוא כרוך גם בחשש ממחסור. החרדה שלא יהיה מספיק אוכל, או שהילד לא יאכל מספיק כדי צרכו. זה כמובן מתעצם בתקופות של מחסור וצנע. היום הדברים נראים אחרת והחשש התהפך. בגלל השפע, צריך לוודא שלא נאכל יותר מדי.

 

"כהורים, אין לנו שליטה מוחלטת על הפה של הילד מרגע שהוא כבר לא תינוק חסר אונים. אבל יש לנו את היכולת ללמד אותו וליצור אצלו הרגלים נכונים. הרגלים שיהיו תקפים גם לשנים בהם לא נוכל לשלוט בו או להשפיע עליו.

גם לאכול צריך לדעת, בעיקר בחברת שפע כמו שלנו. בטבע, למשל, חיה לא תתאמץ לצוד ולא תסכן את עצמה, אם היא לא רעבה. ההשקעה והמאמץ בהשגת מזון, גם מאזנים את פעולת האכילה. בחברה שלנו האוכל זמין ומגוון מאד, ולכן צריך ללמוד לווסת את האכילה. מה, כמה ומתי לאכול? ולא פחות חשוב: מתי להפסיק."

 

איך כהורים, אנחנו יכולים לחנך לאכילה נכונה, בריאה וכמובן לא להגזים?

"ללא ספק תפקיד ההורה ללמד אכילה נכונה באמצעות הסברים מילוליים, דוגמה אישית והצבת גבולות.  האכילה נובעת בדרך כלל ממנגנון טבעי: כשרעבים רוצים לאכול. הבעיה שהמנגנון הזה משתבש לעיתים. לא תמיד אוכלים מתוך רעב. לפעמים סתם כי טעים, או כי זה כבר מונח לידי, ואפילו משעמום. חשוב לעזור לילדים לפתח מודעות לאכילה. למה אני אוכל? כמה? מתי ואיך? הבית הוא לגמרי דוגמה לכך.

 

"יש משפחות שבזמן בילוי אוכלות כל מה שמוגש להם. בטח ובטח אם זה בחינם, לא לפספס ביס. למשל במזנון בופה או בנופש הכל כלול. אוכלים מעל ומעבר למה שצריכים. יש כאלה שיש להם מה שמכונה 'עיניים גדולות', כל מה שיש או שאחרים אוכלים, הם רוצים. ויש כמובן משפחות שאצלן אסור לזרוק אוכל וחייבים לסיים את כל מה שנשאר כתוצאה אולי ממצוקות וימים קשים בעבר.

 

"חשוב לנסות ולזהות את הדחף לאכילה: רעב, שעמום, או סתם בשביל הכיף. אם הפרזנו באכילה והגענו למשקל יתר, נחוש רעב גם כשהגוף לא באמת זקוק לתוספת מזון ואז נאכל שוב שלא לצורך ונחמיר את המצב.

הדת, למשל, מחייבת אנשים לשים לב לאוכל. כשר/לא כשר, חלבי/בשרי, החובה לשמור על פער זמנים וכך גורמת למאמינים כבר מגיל צעיר לתרגל גבולות באכילה, מודעות וריסון.

 

יש לך רעיונות איך ללמד ילדים לאכילה בריאה הלכה למעשה, כשצריך להודות, מה שמעניין אותם זה החטיף הבא ולא לספור קלוריות כמובן?

"בדיוק כמו שלמבוגרים נוח לך לקבל ביקורת או הערה על התנהגות ממקום מכבד, הגיוני, שרוצה בטובתך ומאפשר לך בחירה, כך גם מול הילדים. צריך להעיר ולהסביר שחשוב לשמור על אכילה נכונה ומה דעתנו או עצתנו לאמץ כזו.

למשל, להגיד לו, "חמוד, בחטיף הזה יש המון שומן. זה לא מזין, לא בריא וגורם להשמנה. לא כדאי לך לאכול מזה יותר מדי'. תנו לו דוגמה אישית, למשל, לספר לו על ניסיון שלכם להוריד במשקל, כמה זמן זה לקח ושלא היה פשוט לתקן תוצאות של אכילה מופרזת.

 

"שיח מכבד, רגוע, מסביר, שאין בו ביקורת וכפייה ומציע חלופה טובה יותר, יהיה אפקטיבי יותר.

תסבירו להם שאוכל זו בהחלט הנאה וכן שידעו להעריך אוכל איכותי. כמובן כדאי להתאים את סוג האוכל כך שיהיה בריא, אבל גם בהתאם לטעמים ולהעדפות של כל ילד. תשתפו אותם, תשאלו על העדפות אישיות, מה לטעמם. כהורה תמליצו על מאכלים בריאים אבל גם על מאכלים אהובים. לפתח מודעות לטעם האישי שמסייעת בוויסות האכילה.

 

"אפשר להזכיר את פירמידת המזון, שלומדים עליה גם בבית הספר, לדבר על כמויות. אולי באמצעות השוואה לכסף וחסכון בבנק רק שהפעם זה הפוך. משתדלים לאזן בין הכנסות והוצאות, ולמי שסובל מעודף - צריך להוציא יותר ממה שמכניס.

 

"המומחים מסבירים שרצוי לא לאכול בעמידה או כשהדעת מוסחת (מול טלוויזיה, מסכים או כשמדברים בטלפון), אז להציג זאת וליישם זאת בבית. ואל תשכחו את הדוגמה האישית. תאמצו אכילה משותפת, כמו ארוחות ביתיות ביחד. אלו הוכחו מחקרית כמסייעות לשמור על משקל תקין."

 

ישנם בתים שבהם יש מגירה או ארון מלאים ממתקים בהישג יד כל הזמן. הרעיון הוא שאם זה נגיש ו"נון-אישיו" זה כבר לא כל כך מפתה. מה דעתך?

"ילד שפיתח הרגלי אכילה טובים, כך או כך הממתקים לא יחשבו כקסם עבורו. מנגד, אם הארון מהווה פיתוי חזק, בולט מידי, לא כדאי לאתגר אותו בקושי. אני בעד שממתקים יהיו במקום שבו צריך עזרת מבוגר, שתהיה בקרה הורית. חשוב שלא ליצור חסך או מאבק, אך כן לייצר מודעות למה שאוכלים וכמה.

"אם הילד מבקש עוד שוקולד אז להסכים לעוד קובייה-שתיים, אבל כן להגיד לו שישים לב שכבר אכל לא מעט, שאולי יחכה קצת עם הדחף, שלא כדאי להגזים. תציעו לו את הדרך הנכונה, אבל להשתדל לא להגיע איתו לעימות בנושא.

"דיאלוג, גמישות וחשיבה, יסייעו לילד לפתח שליטה ומודעות ביחס לוויסות האכילה. גם בעתיד. ככל שילד גדל בליווי נכון כך גם אמורה לגדול יכולת השליטה העצמית שלו. ככל שהילד יגלה יותר שליטה כך יהיה פחות צורך בחסמים."

לאוכל יש אפקט מנחם, בייחוד במצבי לחץ, חרדה או דכדוך. מתי אוכל הוא פיצוי או נחמה נעימה ולא מזיקה, ומתי זה הופך לחרב פיפיות? איפה עובר הגבול?

"רצוי לא לפתח תלות באוכל כגורם מרכזי להקלה על מצוקות רגשיות. ילד שיראה באוכל מענה או פתרון למצוקות רגשיות עלול לפתח משקל יתר, מאחר ומצוקות יש בשפע וכך גם מזון.

 

"חשוב ללמד שחיבוק, שיחה על רגשות, פעילות גופנית ותמיכה חברתית, עדיפים על שימוש בסוכר וממתקים. אם נשתמש באכילה לפתרון קשיים רגשיים, די במהירה נעלה במשקל, נכנס למצוקה בשל חוסר שביעות מהגוף, נאכל כדי להתנחם, ונכנס למעגל קסמים רגשי מיותר. תנו למזון את המקום הנכון בחיים. הוא חשוב אך לא חזות הכול.
חשובה מאוד גם החוויה סביב האוכל. ילדים שאוכל נקשר אצלם במאבק עם ההורים, בכפייה, עלולים לפתח קונפליקטים סביב האכילה. לעומתם, ילדים שאוכל מייצר עבורם חוויה טובה, נינוחה, ביתיות, חום- צפויים לפתח יחסים מאוזנים ובריאים עם אוכל.

 

"תרגיל מעניין - נסו להיזכר בזיכרון הכי מוקדם מהילדות שלכם שבו מופיע אוכל. אם הוא נקשר בחוויה טובה, אז יש לכם מזל. אם הוא כרוך במאבק או מתח - כנראה שאתם סוחבים מורכבות מיותרת.
שימו לב אילו זיכרונות הילדים שלנו אוספים סביב אכילה. אם אנו מזהים קושי כדי ללכת להתייעץ. יחסים טובים וגבולות קשורים קשר הדוק בהרגלי אכילה טובים."

 

מתי מתחילות הפרעות אכילה, מאיזה גיל הן עלולות לפרוץ ואיך מזהים אותן?

"בגיל ההתבגרות יש סיכון לתנודות במשקל ופיתוח הפרעות אכילה. קודם כל, בגלל השינויים התכופים והרדיקליים שהגוף עובר וגם בגללם הרכבת הרים הרגשית ולזה תוסיפו את המסרים החברתיים על אידיאל היופי וקידוש הרזון. כדי לצמצם נזקים, דברו עם בני הנוער, תסבירו להם שהמסרים החברתיים לרוב אינם ריאליים. תסבירו להם את המשמעות של פוטו-שופ או תוכנות עריכה ושהדוגמנים בפרסומות הם לא הנורמה. תזכירו להם שוב ושוב שלא להיסחף לפרפקציוניזם, לשמור על גמישות מחשבתית גם באכילה וגם בציפיות. לקבל, לאהוב ולגלות הבנה גם למי שאינו מתקרב לאידיאל, לקבל את מה שיש ואת מה שאין. לתמוך, ללמד, לדבר.

"נכון שלגנטיקה יש תפקיד חשוב בחילוף החומרים ובהיותי שמן או רזה, אבל לא כדאי להיאחז בגנטיקה כמכתיבה התנהגות. גם אם אני רזה כיום זה עלול להשתנות עם הגיל. ומנגד, לא להשתמש בנתון הגנטי כתירוץ להזנחה ואכילה בעייתית. במובן זה שממילא נגזר עליי להיות שמן כי במשפחה שלי יש נטייה להשמנה. נהפוך הוא, אם יש רגישות לדבר, חשוב פי כמה וכמה לוודא שאוכלים נכון, שעושים ספורט ואפילו נעזרים בדיאטנים ואנשי מקצוע. בדיוק כפי שהייתם נוהגים אם לילד יש רגישות לחלב, צליאק או לחילופין, קשיי למידה. במקרה הזה הייתם מקבלים עזרה מקצועית ומשקיעים מאמץ, כך גם בחתירה למשקל תקין ובריא. אם יש רגישות או סיכון, מן הסתם לא תתנו לו כל היום שניצלים מטוגנים, חטיפים ושתייה ממותקת. בכל מקרה של ספק כדאי להתייעץ עם אנשי המקצוע.

"לסיכום, לשנים הראשונות חשיבות עצומה ביצירת הרגלים. אכילה בריאה, מאוזנת, מגוונת שמותאמת לילד ולטעמו האישי, היא המומלצת. זה ייתן לילד יסודות טובים ויש להניח שכל חייו ינהג בהתאם. תלמדו אותם לאכול נכון. לא רק מה, אלא גם איך, כמה ומתי. ואל תטעו, התפוח לא נופל רחוק מהעץ. אז כדאי שגם אנחנו נאכל נכון וקרוב לוודאי שילדינו יגדלו כך ויתנהגו בהתאם. אמר הרמב"ם: בריאות פירושה, בולם רוגזו, ימעיט אוכלו, ירבה תנועתו".