מהי אינטליגנציה אבהית?

בשנות השמונים נסע ד"ר עלי כ"ץ עם משפחתו לארצות הברית לשנת שבתון. בנו הבכור היה אז בן שנתיים, ובתו הייתה תינוקת. "החלטנו, רעייתי ואני", הוא כותב בפרולוג לספרו, "שזה הזמן המתאים גם בשבילה לסיים את הלימודים". אשתו התקבלה לתוכנית ישירה לדוקטורט באוניברסיטת סן דייגו, שהייתה במרחק שלוש שעות נסיעה לכל כיוון ממקום מושבם בלוס אנג'לס, "והדרך היחידה להתמודד עם האתגר הייתה שהיא תישן לילה אחד בשבוע בסן דייגו, וכך תוכל להשלים שני ימי לימודים מלאים". התקופה הזאת הפכה להיות תקופה מעצבת בחייו של ד"ר כ"ץ, ש"נזרק", כהגדרתו, "למציאות היומיומית של הטיפול בילדים". רק אז, הוא אומר, "גיליתי את המשמעות העמוקה והמורכבת של המילה 'אבא'. הילדים ואני הפכנו ליחידה אחת".

 

המהפכה הזאת בחייך הובילה אותך באותה תקופה לשנות את נושא הדוקטורט שלך ל"אבהות", ולפני שבע שנים התפרסם ספר זה, המבוסס עליו. מדוע היה חיוני להוציאו שוב? מה השתנה בתחום?

"הספר נכתב על בסיס מחקרים של 30 שנה על אבהות, לרבות האבהות שלי, ובשבע השנים האחרונות התגלה לי כי יש פער אדיר בין המחקרים האקדמיים שעוסקים באבהות ובין משהו אחר, שמפעפע במעמקים. לנגד עינינו מתחוללת מהפכה שהתחילה בעשור האחרון, היא אמנם אטית, אך השיח סביב אבהות השתנה, ויש בו התייחסות לאבא מסוג חדש.

"לפי המחקרים - האבא החדש הזה עדיין וירטואלי, וזה נתון מייאש, כי משמעותו היא שהאב עדיין נוכח פחות בחיי ילדיו. אבל ממפגשים שלי עם הורים, אבות, והרצאות שנשאתי מאז שיצא הספר ועד היום, ראיתי שמתחת לפני השטח יש אבות שמגדלים את ילדיהם שכם אל שכם עם האמהות. כיום אפשר לומר שיש אבהות חדשה, אב שהופך להיות שותף מלא בטיפול בילדיו, וזה המסר בספר שלי. המהדורה הנוכחית שלו עוסקת בו".

 

מה היה הטריגר לשינוי השיח בנושא אבהות?

"נשים, כמובן. המהפכה הפמיניסטית הברוכה יצרה מצב שבו משהו היה צריך להשתנות בגידול הילדים. הנשים רוצות לעבוד, וזה חיוני וברור, אבל אז נוצר ואקום בכל הנוגע לטיפול בילדים. לכן אין דרך אחרת לטפל בילדים מאשר לעשות זאת אב ואם יחד. המהפכה הפמיניסטית בעצם אמרה לאבות: מגיע לכם לטפל בילדים שלכם".

 

 

שמונת הפרקים של "אינטליגנציה אבהית" נובעים זה מזה בטבעיות ועוסקים באופן מעמיק, ככתוב בכותרת המשנה של הספר, ב"אבהות וגבריות מזווית אישית". הנימה האישית אכן שלטת במסופר בו, שכן הספר נשען על פגישות שערך המחבר עם אבות במנעד רחב של גילים, מקצועות ומגזרים - ושאליהן הוא הגיע חבוש בשני כובעים, זה המקצועי של פסיכולוג קליני וזה האישי של אב וסב. שני הכובעים האלה עתירי ניסיון ותובנות לצד פרספקטיבה ייחודית.

 

בספרך אתה טובע שני מושגים המתייחסים לאבות: "בייבי-סיטר", ו"בייבי-סיטר-על".

"'בייבי-סיטר' מתייחס לאב שכלל לא נמצא עם ילדיו. 'בייבי-סיטר-על' מתייחס לאבא שמחשיב את עצמו 'אבא חדש', אבל הוא כלל לא כזה. לרוב נשמע אותו אומר לחבריו משפטים כמו, 'אני לא בא לשחק אתכם היום כי אני בייבי-סיטר לילדים'. זאת התייחסות שגויה להיותך אבא. רצוי לומר משפט כמו, 'בימי רביעי אני לא יכול להגיע למשחק כי אני עם ילדיי', הוא משקף יותר את מהותך כאב".

 

כיצד אפשר למלא את המושג "אבא חדש" בתוכן? מה עצתך לאבות?

"השורה התחתונה של טיפול אב בילדיו היא זמן. אני אומר לאבות, 'מצאו זמן להיפגש ולבלות עם ילדיכם, אל תתייחסו לעצמכם כאל העוזרים של אמא, כאל מי שמצילים אותה בסיטואציה שבה נבצר ממנה לטפל בילד'. אבות רבים מפחדים לטפל בילדם, ומחכים שהאם או הסבתא תציל אותם. גם אמהות מפחדות, אבל הן חורקות שיניים ומתמודדות. אבל כשאבא מפחד - הוא קורא לעזרה נשית. הבעיה היא, שכשהאם נחלצת לעזרת האב - היא למעשה מקטינה אותו. יש אבות שבגלל הפחד מהטיפול בילדם מעדיפים להישאר יותר שעות בעבודה, וכך נוצר מעגל קסמים שקשה לצאת ממנו. צריך להתגבר על הפחד הזה, להפשיל שרוולים ולהשקיע זמן בטיפול בילד. זו האופציה היחידה. אב שעוזר בערב ברחצת הילדים ובהשכבתם הוא לא אב שמבלה עם ילדיו. לעומתו, הורה שמבלה הרבה זמן עם ילדיו מפתח אינסטינקט הורי, ונקשר לילדיו ממקומות עמוקים".

 

האם במאה ה-21 יש דבר כזה "אבא טוב"?

"אפשר להחיל את המושג שטבע ויניקוט - 'אם טובה דיה' - גם על האב, ולומר שיש 'אב טוב דיו'. אני לא תמים וחושב שממחר כל האבות יחזרו מוקדם מהעבודה, אבל הם חייבים להתחיל במשהו".

 

"אינטליגנציה אבהית - על אבהות וגבריות מזווית אישית" מאת ד"ר עלי כ"ץ

הוצאה: מטר, 2016. 88 שקלים