איך מחברים בין אחים חורגים?

רבות נכתב על שלבים בבניית הקשר הזוגי וברית הנישואים, ועד כמה הדבר מורכב בעידן הנוכחי. כאשר בני הזוג מגיעים לקשר כשכבר יש להם ילדים, מטבע הדברים המצב מורכב שבעתיים.

 

תופעת האחים החורגים, או האחים למחצה, הפכה כבר מזמן לתופעה נפוצה והיא הופכת לשכיחה יותר ויותר עם העלייה בשיעור הגירושים והקמת משפחות מורכבות ומשפחות "פרק ב".

 

מדובר כמובן בהתקשרות בין אנשים בוגרים, הורים לילדים, המעוניינים לחיות ביחד עם בן זוגם ועם ילדיו. עבור הילדים מדובר לרוב בתהליך לא פשוט, המתקשר לרוב להכרה באובדן התא המשפחתי המקורי, ובצורך להסתגל לתא משפחתי חדש.

 

מעבר לעובדה שמדובר בשינוי מהותי באורח החיים, מדובר בטלטלה רגשית לא פשוטה. הדרישה להתקשרות מחודשת יכולה להתפרש כוויתור על המשפחה הקודמת ובמקביל יכולה להביא לחשש שאם גם הקשר הנוכחי לא יצלח, יהיה צורך בהתמודדות עם אובדן נוסף.

 

הקושי בהסתגלות למצב החדש נובע בין היתר מהמורכבות של היחסים בין הילדים. ידוע לכל שגם ביחסים שבין אחים ביולוגיים יש לא מעט קשיים וקונפליקטים, אך כשמדובר בין אחים חורגים מתווספים מספר מאפיינים ייחודיים.

 

עקרון ההדרגתיות

גורם אחד הקשור בהצטרפות של אח חדש למשפחה כרוך בעיקרון ההדרגתיות. כאשר מדובר בהצטרפות של אח ביולוגי למשפחה, מדובר לרוב באח צעיר המצטרף לאחים בוגרים יותר השותפים בדרך כלל לתהליך גדילתו (הריון, לידה, צעדים ראשונים). ליווי התהליך ההתפתחותי של התינוק המצטרף, מסייע לאחים הבוגרים להתרגל לאח, לטפל בו וכך גם להיקשר אליו, ומאחר שהם משמשים לרוב כאחים בוגרים, מתחזקת אצלם תחושת התרומה והשייכות למשפחה.

 

כשמדובר באחים חורגים, מדובר בקבלה של אח מן המוכן ולעתים אף מספר אחים בבת אחת המצויים בגילאים שונים ומגוונים. מדובר בילדים שגדלו והתעצבו בבית אחר ובשל כך יש להניח שהם יהיו בעלי מנטאליות שונה שלא בהכרח מקובלת על הוותיקים. מדובר למעשה במפגש רב תרבותי של מיזוג גלויות, ודי ברור ששונות וזרות יכולים לייצר מתח וניכור.

 

חשוב לציין שבכל מפגש חברתי יש מרכיבים של שונות, אך כשמדובר באחים חורגים, מידת ההתקרבות בין הילדים אינה נתונה לבחירתם של הילדים. בנוסף, כשמדובר במעבר לחיים משותפים באותו בית, ישנה ציפייה של ההורים שהזרים החדשים יתקבלו כאחים ויוכנסו למרחב האינטימי של הבית.

 

ציפיות ההורים יכולות להתנגש עם החוויה של הילדים. לעיתים בני המשפחה החדשים נתפסים כפולשים המתחרים ומאיימים על המשאבים הקיימים - על תשומת הלב של ההורה הביולוגי, על הטריטוריה, או על המעמד המשפחתי.

 

איך להקל על הילדים?

חשוב להכיר בכך שבשלבים הראשונים של ההיכרות, לוקח זמן לפתח רגשות חיוביים. בשל כך הניסיון לצופף את הילדים למרחב משותף עלול לגרום לרגשות קשים. יתכן שלבני הזוג יהיה קשה להבין זאת, אך מעמד הילדים שונה משל הוריהם. בעוד שההורים קשרו את גורלם לבן הזוג החדש מתוך בחירה וקרוב לוודאי מתוך רגשות של חיבה ומשיכה הדדית, הרי שאין ביטחון שגם בקרב הילדים תופיע "כימיה" דומה.

 

בשל כך מומלץ להכיר בכך שתחושות הילדים לא יהיו בהכרח בהלימה לאלה של הוריהם.

יש להכיר בכך שיתכן שהם לא יהיו שבעי רצון מהאיחוד, ואפילו יעדיפו שהוא לא יצליח. חשוב לאפשר לילדים להביע את תחושותיהם באופן אותנטי, וכן ולאפשר להם לפרוק את רגשותיהם ללא תחושה של אשמה. ניתן כמובן להביע את העמדה שאנו מקווים שבסופו של דבר החיבור לילדים החדשים יטיב עמם ויביא עמו גם יתרונות.

רצוי להכיר בכך שיתכן שהמעבר כרוך גם במחירים, אך רצוי בהחלט להצביע על מה שנראה כיתרון בעינינו (למשל- שיש הזדמנות לבן הזקונים להרגיש גדול ביחס לאח החורג הצעיר, שיש אפשרות  ליותר מגע חברתי וכדומה).

רצוי לאפשר ביטויים של קנאה או כעס על המהלך החדש. חשוב להכיר בכך  ש"אוורור הרגשות" לרוב מסייע בהתגברות על הקשיים.

 

כדאי שההתקרבות לאחים החורגים תעשה באופן הדרגתי, ולאפשר לילדים מצבים של בחירה לגבי מידת הקרבה. קשרים עמוקים נבנים בדרך כלל בהדרגה ובשלבים ולכן לא כדאי לדרוש מהילדים לעבור במהירות ליחסי קרבה ואינטימיות עם אנשים שעד לאחרונה היו זרים עבורם.

בתחילה יש לאפשר לכל ילד לשמור על המרחב האישי שלו ועל אורח חייו הרגיל, וכדאי לאפשר לכל הורה מרחב של פרטיות עם ילדיו הביולוגיים.

 

לא מומלץ לעבור מהר מדי למגורים משותפים וכדאי לעשות זאת רק אם בטוחים ביציבות הקשר הזוגי.

בנוסף, כדאי לזכור שלקשר הדם ולהיסטוריה המשותפת יש הרבה פעמים השפעה חזקה על תחושות הקרבה. לכן ניתן להניח שהקשר בין האחים החורגים יהיה פחות קרוב מהקשר עם האחים הביולוגיים. זה טבעי והגיוני ותקף גם לקשרים שבין ההורים לילדים.

באופן טבעי, הקשר הרגשי בין ההורה לילדיו הביולוגים אמור להיות חזק יותר מהקשר לילדיו הלא ביולוגיים. הכרה בכך יכולה לתרום גם לילדים ולצמצם רגשות קנאה, בכך שהילדים יבינו שהאחים החורגים לא באמת יכולים לתפוס את מקומם בלב ההורה שלהם.

באופן דומה, חשוב לשמר את תשומת הלב הניתנת מההורה לילדים תוך הקפדה על קיום מפגשי "אחד על אחד" של כל הורה עם כל אחד מילדיו הביולוגיים.

מפגשים כאלה יהוו זמן איכות בין ההורה לילד וישמרו את תחושת השייכות והביטחון במשפחה המקורית.

מאחר שאין לנו שליטה מלאה על הרגשות, כדאי להכיר בכך שאולי לא תשרור אהבה גדולה בין כל האחים. עם זאת, בהחלט ניתן לדרוש מהם לנהוג בכבוד אחד כלפי השני ולא לפגוע או לבזות את האחר. כך גם ביחס של ההורים לילדים. חשוב לוודא שניתן יחס הוגן לכל הילדים ושההתנהגות של ההורים לא תיצור תחושות אפליה כלפי הילדים האחרים.

 

בנוסף, יש להקפיד על פעילות מגבשת ומהנה לכלל המשפחה על מנת לאפשר פעולות משותפות וחוויות טובות ומהנות. ככל שהילדים יחושו שההצטרפות החדשה הביאה לרווחים אישיים, כך יהיה קל יותר לשמוח על האיחוד. נסיעות מרובות יותר, פעילויות מהנות או אפילו ריבוי משאבים ("הגדלנו את קבוצת הכדורגל המשפחתית" או "זכיתי ליותר הגנה מאחי החדשים והבוגרים") יכולים לשמש כגורם מלכד.

 

חשוב לאפשר לילדים להיות שותפים בקבלת החלטות על שינויים וחידושים, ולנסות לאפשר לילדים חוויה של שליטה יחסית במה שקורה להם. הידיעה שמתחשבים בדעות השונות יכולה לסייע לבנות את הבית המחודש בהתאם לצרכים של כל אחד ולצמצם את תחושות החשש מהעתיד והלא נודע.

 

תקשורת פתוחה עם שני ההורים הביולוגיים, לצד תקשורת מכבדת של ההורה החורג, תשפיע רבות על האווירה המשפחתית. חשוב שבני הזוג יקדישו זמן לחיזוק הזוגיות ולאוורור רגשות העולים במהלך ההתנהלות המשפחתית. ככל שהקשר הזוגי והתקשורת הזוגית יהיו טובים יותר, כך יגדל הסיכוי לניהול מוצלח של פרויקט המיזוג המשפחתי.

במידת הצורך, בהחלט כדאי לשקול ליווי של איש מקצוע המתמחה במיזוג משפחות, כדי ללוות את התהליך האנושי המורכב והמאתגר.