מה עושים כשהילד לא מסתגל לגן?

ביום הראשון בחודש ספטמבר כשליוויתם את הילד לגן החדש, היה זה, בוודאי, יום מרגש ומאושר. אבל, הימים חולפים וחופשות החגים רחוקות, ובכל בוקר אתם מביאים את הילד לגן, נפרדים בחיבוק ונשיקה והולכים לעבודה. לכאורה שגרה.

 

ואולם, לא תמיד זה נראה כך ולמרות הזמן שחולף, יש מקרים בהם הפרידה קשה. הילד נתלה על אמו בבכי קורע לב, וגם כשהיא סוגרת אחריה את דלת הגן היא שומעת אותו בוכה, ליבה נחמץ מכאב ולאורך היום מנקרות בראשה דאגות ושאלות: האם הוא נרגע? אולי הוא עצוב? כבר יש לו חברים? האם הגננות רואות אותו ואת צרכיו בין כל הילדים? האם הוא הסתגל לסביבתו החדשה?

 

"לפני הכל, הורה אמור לשאול את עצמו האם הוא שלם ובטוח באמת, שהגן אליו הוא שולח את בנו/בתו הוא המקום הטוב והבטוח עבורו/ה. אי אפשר ואסור להשאיר ילד במקום זר לו, בגן, עם מסר כפול. מסר כפול גורם לילד חרדה ובלבול. זהו מתכון ליצירת בעיות, במיוחד בגידול ילדים. לכן ההורה חייב להיות בטוח והחלטי בבחירה שעשה", אומרת הפסיכולוגית הקלינית גילת מלכאן סטיקלרו מומחית בטיפול בילדים ובמשפחה.

 

מה עוד מסייע בקליטה והסתגלות של הילד לגן?

"הסתגלותו של הילד לגן מותנית בהכנה רגשית ופיסית שלו. במסגרת ההכנה הרגשית, צריך לערוך לו היכרות מוקדמת עם הגן מבחוץ ומבפנים. לשוחח איתו על המצב החדש, בו הוא כבר לא יהיה הילד היחיד, וכי מצופה ממנו לדעת לחלוק במשחקים ולהתחשב בחברים החדשים. לפי התיאוריות ההתפתחותיות, היכולת החברתית של הילד מתחילה להתפתח בגיל שנתיים ולכן צריך בין היתר להכין אותו לאפשרות שלא תמיד הוא יקבל מיד כל מה שהוא רוצה, שהוא יצטרך לחכות בתור, לוותר".

 

"במסגרת ההכנה הפיסית: יש חשיבות רבה בעידוד הילד לעצמאות המהווה פן חשוב מאד בהסתגלותו. עליו לדעת לאכול לבד ולהיות גמול מחיתולים, שכן ילד בגן עיריה אמור לשלוט בצרכים שלו. ילד עצמאי, שעובר מחממה עוטפת ומכילה, לגן גדול בו יש יותר ילדים וצוות מצומצם, יידע להסתדר טוב יותר, הוא לא יהיה חסר אונים ויידע לבקש ולדרוש".

 

הפרידה היא החלק הקשה

"בימים הראשונים על ההורה להישאר עם הילד מספיק זמן כדי לאפשר לו להתרגל, אבל אל לו להורה להחזיק את הילד על הידיים. בזמן הזה ההורה מוזמן לשבת בפינה מסויימת בגן ולשלוח את  הילד לשחק, לחקור ולחוות את המקום החדש. מדי פעם הילד ישלח מבט, לוודא שאמא עדיין שם, לפעמים הוא יבוא לקבל ממנה חיבוק ולהיטען באנרגיה טובה".

 

"כשההורה עוזב ומשאיר את הילד בגן, בזמן הפרידה עליו להמליל את הסיטואציה באוזני הילד בנוסח: 'אמא (אבא) הולכת לעבודה, ואתה נשאר בגן עם...', ואז לומר את שמות חבריו ואת שמותיהן של הגננות והמטפלות".

"בטקס בפרידה יש  לומר לו גם מתי ההורה יחזור לקחתו: 'אני אחזור לקחת אותך בשעה 4".  או לחילופין, (בהיעדר מושג הזמן אצל ילדים) לציין את מועד החזרה בהקשר לפעילות מסויימת: 'אמא תבוא לקחת אותך לאחר שעת הסיפור', או 'כשתקום ממנוחת צהרים'. אמירות אלה מסייעות לילד להבין שיש גם שעת סיום. אמא הולכת, אבל היא גם תחזור".

 

"בשום אופן אין לעזוב בלי להיפרד מהילד. גם אם הוא שקט ועסוק במשחק, וגם אם ידוע שהוא יבכה בפרידה. חייבים להיפרד ממנו, ולא להיעלם לו ככה סתם. עזיבה, ללא מלות פרידה ונשיקה תגרום לו לחרדת נטישה ולחוסר שליטה".

 

מה עושים אם הילד לא נרגע?

"לאחר שנפרדים מהילד פשוט הולכים. לא מציצים דרך החלון, לא מסתתרים בין השיחים בגינה, לא חוזרים. משחררים, ועושים זאת מתוך אמונה שזה המקום הנכון לילד שלכם. באופן התנהלות כזה, ההורה מעביר לילד מסר: 'אתה נשאר במקום בטוח, טוב לך להיות עם חברים בגן. ולא רק עם אמא ואבא'".

 

"כדי להקל על הילד את התקופה הראשונה בגן, עידית צולמן  ראש התכנית להכשרת גננים וגננות בגן פרטי מכללת לוינסקי לחינוך, ממליצה להורים להימנע מהיגדים מכשילים כמו:  "אתה תישאר לבד", 'את גדולה ולא בוכה", או "זה לא כל כך נורא להישאר לבד....".

 

במקום זאת היא מציעה להורים  לאמץ משפטים המשדרים אופטימיות ומסגולות ולהגיד לילד: "אתה נשאר עם מיכל הגננת החמודה", " תכין לאמא עוגות חול", "את תאכלי ארוחה טעימה בגן", "בצהרים  תישני עם חברים",  "כשאבא יבוא לקחת אותך, תראה לו את המגדל שבנית".

 

צולמן מדגישה ואומרת, כי בתקופה זו יש להימנע משינויים נוספים בחיי הילד, כמו גמילה ממוצץ ומחיתולים, מעבר דירה, או מעבר לחדר אחר בבית, חשיפה למזונות חדשים, שינויים בהרגלי השינה ועוד.

 

"אם השינויים לא נעשו עד כה, עכשיו זה לא הזמן המתאים לכך. הסתגלות לגן החדש דורשת מהילד המון כוחות נפש ואין להעמיס עליו התמודדויות נוספות. יחד עם זאת, תנו לילד הרגשה שאתם סומכים עליו. שהוא מסוגל להתמודד עם המשימה.  אמרו להם כך: 'את יכולה להישאר בגן בלי אמא'. 'אתה משחק נהדר עם חברים', 'את מתנהגת כמו ילדה בוגרת בזמן הארוחה', ועוד", היא מבהירה.

 

מתי נדע שהילד הסתגל לגן?

גילת מלכאן סטיקלרו: "לילדים שהוריהם חרדתיים ומגוננים מדי, יקח זמן רב יותר להסתגל למסגרת החדשה. ההורים האלה מתקשים להרפות, לשחרר וזה משפיע על נפש הילד המתעצבת בהשפעת הסביבה בה הוא גדל. ואולם, סביר להניח כי מרבית הילדים יתאקלמו ויסתגלו לגן בתוך שלושה שבועות. ילדים מטבעם הם סקרנים, והם אמורים לראות בגן מקום מעניין עם חברים ומלא בחוויות.

 

אבל, אם כעבור חודש ויותר הילד ממשיך לבכות, אינו מתחבר לילדים בגן צריך לבדוק מה קורה איתו ומדוע הוא אינו מסתגל".

"אפשר לראות בבירור את השינוי שחל בילד שהשתלב בגן החדש: הוא נפרד מהוריו בקלות, וכשבאים לאסוף אותו בסוף היום,  הוא נראה שמח וכמי שנהנה. הוא נינוח ורגוע, מכיר את המשחקים, זוכר את שמות החברים. כשהוא בבית, הוא אינו מרבה לבכות ולא נצמד להורה. אלה סימנים חיוביים המעידים שהילד הסתגל".

 

 

גם לגננות זה קשה

גם גננות ומטפלות אמורות להסתגל למחזור חדש של חניכים קטנים הממלאים את הגן. ואולם עיקר תפקידן בזמן הזה, להקל על הקליטה וההתאקלמות של הילדים:

"בגילאי 3-4 הילדים נפרדים ממסגרת החינוך הפרטיות ומתחילים את דרכם במערכת החינוך הציבורית. המעבר מלווה, זה כבר ידוע, בחששות של ההורים והילדים. בעוד שהשמירה על תחושת הביטחון של ילדי הגן מוטלת על הגננות", אומרת  פסיכולוגית הילדים ד"ר קלודי טל, ראש התוכנית לתואר שני לחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך.

 

ד"ר טל פורשת 8 כללים לגננות להקל על קליטת הילדים בגן:

1. לימדו להכיר את הילדים ומשפחותיהם. בררו עם ההורים, מהו הכינוי של הילד, את השמות של בני משפחתו, תחביביו, תחומי העניין שלו. ואיך הוא נרגע.

2. חלקו את ילדי הגן לקבוצות קטנות וקבועות (עד 5 ילדים) ובכל מפגש  בקשו מאחד הילדים, לספר משהו על עצמו ועל אהבותיו.

3. הכינו פעילויות עם ספרים ומשחקים, המבוססים על תחומי העניין של הילדים, כפי ששמעתם עליהם מההורים.

4. עודדו את הילדים לפנות אליכן והיענו לבקשותיהם תמיד, (שתיה, הליכה לשירותים), זאת כדי לבסס את האימון של הילדים בכן.

5. אפשרו לילדים משחק חופשי בחצר הגן, כדי להעמיק את ההיכרות בין הילדים לבין עצמם.

6. צפו בילדים בשעת משחק. התערבו רק במצבים בהם הילדים זקוקים לעזרה והכוונה בהשתלבות חברתית.

7. צלמו את הילדים  בשעת הפעילות והציגו את הצילומים על קירות הגן.

8. זכרו, החלפת צוותים  חינוכיים באמצע היום, ובמיוחד בשבועות הראשונים לשנה"ל, אינה מקלה על הילדים.