בעד ונגד: להעביר את הילד למסגרת חדשה

בעד

טלי רן, 40, ממרכז הארץ אמא ל-4 ילדים בגילאי 12,10, 8, 6

 

"השנה, לאחר חופשת חנוכה, העברתי את יעל בתי בת ה-8 ותלמידת כיתה ב' לבית ספר חדש. ההחלטה התקבלה בגלל אזלת היד של בית הספר בטיפול בילד אלים במיוחד מכיתתה, אלימות שסבלו ממנה ילדים נוספים. הילד זרק חפצים, ניפץ חלונות, קפץ על השולחנות, היו לו התפרצויות זעם ופעם אחת הוא הצמיד מספרים שלופים לפניה של אחת הבנות. יעל היתה מבוהלת, היא סבלה מהתקפי חרדה, רעידות, קוצר נשימה והזעה, היא לא הצליחה לישון בלילות, ובבקרים סירבה ללכת לבית הספר והתקשתה בלימודים. כל רעש היה מקפיץ אותה, היא בכתה הרבה, דיברה בשקט וכל הזמן שאלה האם היא מפריעה?

 

המחנכת ומנהלת בית הספר לא פעלו נכון. לא רק שלא הצליחו לרסן את הילד, הם העבירו מסר בעייתי לילדים כשדרשו מהם להתחשב בילד והבהירו שצעקות הפחד שלהם גורמות לו לחזור על מעשיו. גם לא היתה פעולה ברורה ונחרצת מול הוריו.

 

ועד ההורים אליו הצטרפתי, דרש מבית הספר הבהרות כיצד הם מטפלים בילד ומה הם מתכוונים לעשות כדי לשפר את תחושת הביטחון של ילדינו.

 

נאמר לנו שמידע מפורט על הטיפול בילד יפגע בפרטיות שלו, אבל מתקיים הליך בעניינו.

אנחנו, בניגוד להורים אחרים, סירבנו לחכות להשלמת ההליך והודענו למנהלת שבתנאים האלה יעל לא תחזור לבית הספר, משום שאנחנו לא יכולים להסתכל לה בעיניים ולהגיד שהיא בטוחה בבית הספר.

פנינו למחלקת החינוך בעירייה  ובסיומו של מסע שכנוע קצר המנהלת נעתרה לבקשתנו, ויעל עברה ללמוד בבית ספר אחר, בו לומדים גם אחיה.

 

לקראת המעבר יעל נפרדה מחבריה לכיתה ולכבוד המאורע אפיתי עוגה.

 

הסברנו ליעל שבבית הספר החדש יהיה לה טוב והיא תרגיש בטוחה יותר. לא טעינו. כבר ביום הראשון יעל הופתעה לגלות שבית הספר יכול להיות מקום נעים וכייפי, היא התרגשה לפגוש הרבה ילדים מחייכים.

 

לפני המעבר דאגו ליידע אותנו שהאופן בו בחרנו לפעול שגוי. כשיש בעיה צריך להתמודד איתה, ולא לברוח ממנה. אני חולקת על התפיסה הזאת. לדעתי, לא תמיד שווה לצאת למאבק, לפעמים המעשה הנכון הוא לשנות מקום ומסגרת.

אנחנו מאד מרוצים מהמעבר וגם יעל. תופעות החרדה שליוו אותה נעלמו כלא היו. חזרה לה שמחת החיים והיא מחכה בקוצר רוח לכיתה ג'.

 

נגד

ד"ר קלודי טל, ראש החוג לתואר שני בחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך

 

"האינסטינקט הראשוני של כל הורה שילדו אינו מסתדר חברתית או לימודית הוא להעביר אותו למסגרת אחרת כדי שיפתח' דף חדש', בבחינת 'משנה מקום משנה מזל'.

 

ואולם, בלי להבין את מקור הקושי ומדוע הילד נכשל כשהוא מנסה להתמודד איתו, גוברים הסיכויים שקשיים דומים יצוצו גם במסגרת החדשה והילד יצבור חוויות שליליות נוספות של חוסר הסתגלות.

אני סבורה שצריך להשקיע מאמצים בהשארת הילד במסגרת החינוכית לפחות בשלב הראשון. במקביל, על ההורים והצוות החינוכי לפעול על מנת לזהות את מקור הקושי ולהשקיע מאמצים ביצירת תנאים שיאפשרו לילד להתמודד איתו בצורה טובה יותר.

חובתו של הצוות החינוכי לתת להורים ולילד תחושה שהוא והם אינם לבד במערכה, וכי כולם מגוייסים למציאת פתרון ומתן כלים להתמודדות טובה יותר. גם מההורים נדרש לעשות מאמץ כדי לסייע לילד להתגבר על הקושי.

 

אחד המצבים השכיחים בעטיים הורים נוטים להעביר את הילד מהמסגרת החינוכית - הוא כשילד דחוי חברתית, אינו מוזמן לפעילויות כיתתיות או למשחקים ספונטניים בשעת ההפסקה, לא מבלה עם חברים מהכיתה בשעות אחה"צ ועוד, מצב שגורם לילד מצוקה קשה.

כשההורים מזהים סימני מצוקה בילד, עליהם ליידע את המורה בהקדם ולדרוש דיון במצבו, בהשתתפות היועצת והפסיכולוגית של בית הספר.

במקביל יש לערוך תצפיות בכיתה ובהפסקה ולשוחח עם הילד בניסיון להבין את הסיבות לדחייה, למשל: האם הוא מציק  לחבריו, או לחילופין מפגין כניעה ופאסיביות, יש לו דימוי שלילי בקרב ילדי הכיתה, המורה/גננת נוזפת בו בגלוי.

כדי לפתור את הבעיה צריך לבנות תכנית התערבות שתכלול שינוי התנהגותי של המורה, יצירת מצבים של 'הנכחה חיובית' של הילד הדחוי, חניכה של מפגשים חברתיים, שינוי דפוסי ההתנהגות בבית ועוד.

 

סיבה נוספת להעברת הילד למסגרת חדשה יכולה להיות קשיי הסתגלות של הילד (בעיקר פעוטות) למסגרת החינוכית: הילד מרבה לבכות, הרגלי האכילה והשינה שלו נפגעים ועוד.

 

גם במצב זה על ההורים לשוחח עם הגננת ולבדוק האם ניתן להתאים את המסגרת לטמפרמנט של הפעוט, ליצור קשר עמוק יותר עם אחת מחברות הצוות, לעבוד על דפוסי הפרידה מההורים ועוד.

להבנתי, הוצאת הילד מבלי לנסות לפתור את הבעיה תקשה על הסתגלותו העתידית במסגרות אחרות.

 

כדי להימנע ככל האפשר מהעברת ילד בין מסגרות וערעור בטחונו העצמי, מומלץ לבדוק מראש את איכות המסגרת החינוכית והתאמתה לילד, ולעמוד מקרוב על טיב הקשר בין הילדים, זאת בנוסף להיבטים הכרחיים בגן כמו בטיחות, תזונה וניקיון".