איך לגדל מתבגרים ולא לאבד את הצפון?

"העולם בתקופתנו נמצא בתהליך של שינוי מתמיד", אומרת ניצה ירום, פסיכולוגית ופסיכואנליטיקאית, המדריכה שנים רבות פסיכולוגים שמטפלים בילדים ובמתבגרים ומדריכי הורים. "הוא השתנה מאוד מאז. הורי ההווה היו ילדים וגודלו על ידי הוריהם שפעלו לפי מודלים של הורות שתאמו את רוח העבר והתבססו על חינוך ומִשמעת של הילד. לפיכך, המלצות חינוכיות המבוססות על דפוסי ההורות של פעם וקוראות להפגין 'סמכות הורית חדשה' הן לא מעשיות".

מה הסיבה המרכזית לכך?

"דפוס הפיקוח ההורי מהעבר כבר לא תופס, כי הילד העכשווי מתמצא בטכנולוגיה טוב מההורה שלו. הילד הזה הוא גם בעל דעת והתמצאות כי שואלים אותו לדעתו מאז שנולד, בתוך יחסים משפחתיים שהם כיום יותר דמוקרטיים מבעבר".

ספרה של ירום מציג את הגישה שדוגלת בגיוס יותר משמעת בחינוך כאשליה ותו לא. "אי אפשר להטיל בכוח משמעת בניסיון לשלוט בילד שמתמצא", היא אומרת באופן נחרץ, "ואין מקום לנצל את התלות שיש לילד בהורה שלו כדי לתמרן אותו".

אם כן, לתפישתך, מהי הורות ראויה?

"לא מדובר במתן ציון להורות כ'טובה' או 'לא טובה דיה' או 'מצטיינת', אלא בתפישה שלפיה הורות ראויה היא התנהלות הורית המורגשת על ידי ההורה וילדו כראויה עבורם - כזו שמקנה תחושת ערך וכיוון לשניהם. הורות ראויה מזוהה עם תחושה של כיוון, כבוד וערך, ולא עם הסתחבקות בין-דורית. לא משנה מהו ההרכב המשפחתי שבו הילד הנוכחי גדל, ההורה צריך למצוא דרך לתקשר איתו ולשמור עליו בעת ובעונה אחת".

מה שמחזיר אותנו למילות המפתח בספרך - מצפן פנימי

"בספרי אני מציעה להורים לסמוך על שיקול הדעת שלהם, כלומר לפתח מצפן פנימי להורות שלהם. אני מאמינה שקיימת בנו כבני אדם בכלל וכבני אדם בזמננו בפרט יכולת מובנית שמאפשרת, ושאפשרה בעבר, להסתגל למצבים מורכבים, להתמצא בהם ולתפקד, להבין, לחשוב ולשקול.

"מצפן לקשר ההורי פירושו שאני כהורה אינני בודד במסע ההורי שלי. יש לי פרטנרים טבעיים במסע הזה - הילדים הראויים, בני הזוג הראויים, הסבים והסבתות הראויים, המערכות הקהילתיות והחינוכיות הראויות - שצריך ללמוד לשתף פעולה איתם. לא צריך לשאוף ל'תקתק' את הילדים או להפוך את הפיקוח עליהם לאסטרטגיה מרכזית. הכוונה היא שאנחנו מנווטים את עצמנו דרך מחשבה ושיקול דעת, וגם 'מתנווטים' יחד עם הילד, וכך יוצרים מצפן הורי.

"בלי מצפן כזה - אפשר לראות הורים הנגררים, בעיקר בעיתות של חוסר אונים, לניסיונות לא יעילים מן העבר, או, לחלופין, לדפוסי כניעה הורית או להכנעת הילד מרוב השקעה בו".

11 פרקים יש בספרה של ירום, והם עוסקים, בין השאר, בילד ובמתבגר בני-זמננו, בהתבגרות מינית, אלימות, בקשר עם מערכות החינוך והקהילה, בהורה כשותף וכמגונן, במבני משפחה חדשים, בזוגיות ההורים ועוד, ומלווים בדוגמאות מן הקליניקה. ירום מדגישה כי ספרה "איננו עוד ספר עצות להורה, כפי שז'אנר ספרי ההדרכה להורות הפך להיות, אלא מצע למחשבה על הורות, ילדות והתבגרות בזמננו". ככזה הוא חף מפירואטים עיצוביים וצבעוניים, כאילו רוצה לומר תתמקדו בדבר החשוב באמת. עם זאת, הדגשים במקומות מסוימים בטקסט היו יכולים לעזור בהבלטת גישות, דעות ומקרים טיפוליים, ולהקל את הקריאה בו.

מצפן להורות ראויה: מדריך לשיח הבין-דורי

מאת ניצה ירום. הוצאת פרדס. 204 עמודים. 69 ₪