הילד לא רוצה לחזור לבית הספר? כדאי שתבררו למה

אם הילד שלכם מראה מצוקה לחזור לבית הספר אחרי החופש הגדול, כדאי שתבררו לעומק למה? ההסתגלות שלו לבית הספר נמוכה? יש לכך סיבה. אז במקום להעניש ולאיים כדאי שתדעו, שמרבית הילדים ישמחו להצליח בבית הספר רק שחלקם זקוקים לעזרה שלנו כדי להגיע לכך

מיכל ינאי
מיכל ינאי | צילום: איור צחי פרבר

עם סיומה של החופשה הגדולה והחזרה ללימודים מסתבר שיש לא מעט ילדים, שעבורם החזרה לבית הספר מהווה בשורה מרה ומעוררת מצוקה. הורים רבים מתקשים להבין את הקושי ולעתים אף פונים אל הילד באמירות בנוסח - "מה אתה מתלונן? מה כבר אתה עושה בבית הספר? רק לומד".

 

בניסיון להבין את מקור הקשיים והדרכים להתמודד עמם, כדאי לחדד את המודעות למספר מאפיינים של מערכת החינוך, והשפעתם על חלק מהתלמידים.

 

אינטנסיביות ועומס

מדובר במסגרת אינטנסיבית, המתפרשת על שעות רבות ושנים ארוכות בחיי הילד. בדומה למסגרת של מקום עבודה, הילד נדרש להשקעת מאמץ, מחויבות והתמדה, דבר שכרוך לא פעם בלחצים ומתחים.

 

הערכה על בסיס הישגים

בדומה למקום עבודה, התלמיד נמדד ומוערך בין היתר על פי הישגיו והתפוקות אליהם הוא מגיע. הישגיו גם ישפיעו על היחס אותו הוא יקבל מהסביבה ועל מידת ההערכה כלפיו.

 

העובדה שמטבע הדברים ההישגים הלימודיים מושפעים מיכולות קוגניטיביות ומאפיינים מולדים, חלק מהתלמידים מתמודדים לראשונה עם העובדה שלמרות כוונות טובות או השקעת מאמץ, הם לא זוכים להערכות גבוהות. התלמידים עומדים למעשה להערכות ולמבחנים על בסיס יום יומי, ועל אף ניסיונות של המערכת לתת תחושת ערך לכלל הילדים, ילדים המתקשים בלימודים מודעים ברוב המקרים להישגיהם הנמוכים באופן יחסי. עבור חלקם הדבר יכול להביא לפגיעה בדימוי העצמי ולעתים הדבר גם גורם לתסכול ולהורדת המוטיבציה ללמידה.

 

שיעורי בית

גם עבור תלמידים בעלי יכולות אקדמיות גבוהות, הלמידה יכולה להיות כרוכה בתסכול רב. מדובר במאמץ מנטאלי ורגשי, ובשל כך ילדים רבים חוזרים הביתה כשהם מותשים וזקוקים למנוחה. על רקע זה ניתן להבין גם את הכעס שהם מבטאים כשהם נדרשים להמשך למידה במסגרת שיעורי הבית.

 

אופן הלמידה המסורתי

גם כיום, אופן ההוראה נשאר פרונטאלי ברובו, והתלמידים נדרשים לשבת שעות על הכיסאות, ללא תנועה או פעילות גופנית מרובה. מרבית הילדים מצליחים כמובן להתמודד עם המשימה, אך עבור ילדים בעלי קשיי קשב או היפראקטיביות, הדבר כרוך בסבל רב או מהווה משימה בלתי אפשרית. היכולת לשבת בשיעור שאינו מעניין במיוחד, לא לדבר ולא לקום לאורך היום, אינה משימה פשוטה כלל וכלל.

 

דחיית סיפוק

עצם העובדה שמדובר בהתמודדות בהווה עם קושי ומאמץ לטובת תוצאות שחלקן צפויות להגיע רק בעתיד הרחוק קשה להבנה לילדים. כך, למשל, כאשר ילד שואל למה עליו להשקיע בלימודי חשבון בכתה ג' ואנו מציינים בפניו שזה יעזור לו בעתיד למצוא עבודה מספקת בעוד יותר מעשור או יותר -  מדובר למעשה בדרישה  לדחיית סיפוקים לאורך שנים. יש לא מעט ילדים שמתקשים לקבל את הרעיון שכדאי להשקיע היום, לטובת תשואה משוערת  שאמורה להניב פירות  בעוד כל כך הרבה שנים.

 

התמודדות חברתית וקבלת סמכות

בבתי הספר יש לילדים מעט בחירה לגבי הילדים עמם ישהו בהפסקה או בכיתה, ומעט בחירה לגבי המורה שתלווה אותם במהלך חודשים או שנים. כאשר ישנה התאמה חברתית ובה והילדים מוקפים בחברים טובים ובתחושת שייכות, החוויה הבית ספרית יכולה להיות מצוינת. יש ילדים רבים ששמחים שהחופש מסתיים בשל ההזדמנות לחזור ולפגוש את חבריהם. אך במקרים בהם ההשתלבות החברתית של הילד אינה מוצלחת, העובדה שהילד מוגבל ביכולתו להתרחק מילדים עמם הוא נמצא בתחושת ניכור או עימות יכולה לגרום לסבל משמעותי.

 

קשיי הסתגלות ודימוי עצמי

ילדים שאינם מצליחים להסתגל לכללי המערכת, עלולים לקבל את המסר שמשהו לא תקין אצלם ושהם לא מוצלחים או מאכזבים.

 

ילדים אלה עלולים לחוש חרדה מעצם העובדה שהתנהגותם נתפסת חריגה, או בשל חוסר שביעות הרצון המופנית כלפיהם. ילדים רבים אף מסיקים מכך שהמורים שונאים אותם או מתנכלים להם ולעתים גם ההורים נקלעים בעצמם לעמדה של  עימות מול הילד, או מול בית ספר, ולעתים מול שניהם בו זמנית.

 

הדבר כרוך, בין היתר, בתחושת תסכול על הבעיות מצד אחד, ומנגד תחושה של  חוסר אונים אל מול הבעיה.

במקרים רבים עורכים שיחות חוזרות ונשנות עם הילד, ולעיתים אף גוערים בו על התנהגותו ואף מאיימים להעניש אותו אם לא יכול שינוי בהתנהגותו. השימוש בענישה ובתוכחה  נובע ברוב המקרים מהנחה  שהילד שולט באופן מלא בהתנהגותו, ושאמצעים מרתיעים יגרמו לו להתאים את עצמו לדרישות ולהסתגל.

 

אמנם, במקרים בהם הקושי בהתנהגות הילד נובע מזלזול או חוסר מוטיבציה, שימוש בסנקציות יכול לסייע. אך נראה שזה המיעוט.  יש לא מעט ילדים, שמאוד מעוניינים להצליח בלימודים ובבית הספר, אך בשל קשיים שונים אינם מצליחים להגיע להישגים. ילדים אלה יגלו בשלב זה או אחר, שלמרות שהם משקיעים מאמץ הם לא מצליחים להגיע לתפקוד הנדרש. מטבע הדברים, החוויה של מאמץ ללא תוצאה תביא לירידה במוטיבציה וויתור.

 

לעיתים, חוסר ההשקעה נובע מהכרה מפוכחת של הילד שההשקעה שלו מיותרת.  ילד כזה אינו עצלן בהכרח. עובדה שיש ילדים שאינם משקיעים כל מאמץ בלימודים, אך כן משקיעים בספורט, במוזיקה ובתחומים בהם הם מצליחים. מכאן שהכותרת עצלן ממש אינה נכונה עבורם ואי ההשקעה בלימודים נובעת פשוט מחוויה של ייאוש. עבור ילדים אלה נכונה האמירה - אין ילד קשה. יש ילד שקשה לו.

 

אבחון מקור הקושי

מכאן, שכאשר נתקלים בקשיים מתמשכים בבית הספר, רצוי לפעול בראש ובראשונה במטרה להבין את מקור הקושי. רשימת הקשיים הפוטנציאליים שמפריעים להסתגלות בבית הספר, מגוונת וארוכה. החל מקשיים בתחום הלמידה (הכוללים קשיים קוגניטיביים ולקויות למידה, בעיות קשב וריכוז או יכולות ניהוליות) וכלה בקשיים רגשיים או במיומנויות חברתיות.

 

ברור שילדים בעלי קושי מיוחד יוכלו לעלות חזרה על המסלול, אם יקבלו את הסיוע או המענה הדרוש להם להצלחה. המענה הנכון תלוי כמובן ממה שעלה באבחון והמענים רבים ומגוונים. החל ממורה פרטית, מורה להוראה מתקנת, מורת שילוב, קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק, סיוע של נוירולוג לבעיות קשב וריכוז, סיוע רגשי ועוד. מכאן גם שאין לסמוך על הבטחות חוזרת ונשנות של ילד לשפר את הישגיו. הוא מבטיח שילמד וישפר את הישגיו כי זו שאיפתו וזו כוונתו. אך אם לא ניתן בידיו כלים מתאימים הדבר רק יביא לאכזבות נוספות. של הילד ושל הסובבים אותו.

 

ניתן לסכם שכאשר אנו עדים לתלמיד שהסתגלותו לבית הספר נמוכה, חשוב לגייס סיוע נוסף. מומלץ לפיכך שלא להגיע למצבים של עונשים ואיומים, אלא לצאת מתוך הנחה שמרבית הילדים ישמחו להצליח בבית הספר רק שחלקם זקוקים לעזרה שלנו כדי להגיע לכך.

 

וחשוב במקביל לזכור - עם כל החשיבות של בית הספר יש דברים נוספים שחשובים לא פחות, וסופו של דבר הלימודים יגיעו לסיום. אז לא נכון לקלקל יחסים עם ילד או לאבד אותו בגלל קשיי תפקוד. ואם עובדים נכון וביחד - אפשר להתמודד עם כל קושי שעולה.

 

 

 

ערכה
ערכה | צילום: פוטוליה (אילוסטרציה)