כמה חופש לתת לילדים בחופש?

אנחנו בעיצומו של החופש הגדול, אבל, ויש מי שמברך על כך, כבר רואים את קיצו. בחופש הגדול השגרה משתבשת, מטבע הדברים. גבולות ששמרנו עליהם במשך שנת הלימודים, מתפוגגים. השאלה היא עד כמה לשחרר, ולא פחות חשוב: איך מחזירים אותם למסלול לקראת אחד בספטמבר?

דני עמית: "חופשה מסמלת לנו יציאה מהשגרה, הפוגה, שמטרתה בין היתר נופש ואיסוף כוחות.  בהתאם לכך זה בסדר שנצא מהקווים ונתנהל אחרת. חופש כולל בתוכו שבירת שיגרה ואיסוף חוויות שמתאפשרות רק בחופשה, חוויות חברתיות, פעילויות פנאי, גיוון בפעילות וזיכרונות מיוחדים.

 

השאלה היא כמובן עד כמה להתנהג אחרת ומה ההגבלות והגבולות שאפשר לפרוץ, לפחות באופן זמני.

כדאי שיהיה רציונל מאחורי ההגבלה. חבל להגביל מישהו ללא צורך. הקו המנחה הוא מתי להגביל ומתי לא. אם בהתנהגות יש תועלת ואין נזק, אז אין טעם להגביל אותה".

 

הנה דוגמה בסיסית: זמן כיבוי אורות. הרי אין מסגרות, אין לימודים, ומכאן שאין שעת יקיצה נדרשת. האם לשמור על שעת השינה? האם לתת להם להישאר ערים עד מאוחר, ולחילופין, לתת להם לישון כמה שירצו לתוך בבוקר?

"הגבולות בנושא שעות שינה קשורים בדרך כלל למספר שעות השינה. ברור שמחסור בשעות שינה מזיק לבריאות, פוגע בריכוז, במצב הרוח וכדומה.

 

המנהגים החברתיים המקובלים הם שהרוב ישן בלילה וער ביום. על פי זה מתנהלים החיים, העבודה, זמן הפנאי, המפגשים החברתיים וכמובן - גם בית הספר. לכן בימי לימודים אנו נדרשים ללכת לישון בשעות מסוימות, כך שנישן מספיק שעות, ונקום ערניים בבוקר.

 

כאשר אנו שוקלים לאפשר לילדים ללכת לישון בשעות אחרות מהנהוגות אצלנו בשגרה, נבדוק אם הם ישנים מספיק שעות, האם זה לא פוגע בילדים ובתפקוד שלהם? נבדוק אם ההליכה לישון בשעות שונות לא מפריעה לסדר המשפחתי. למשל, אם צריך קימה מוקדמת למחרת  ולא פחות חשוב - כל עוד השינה המאוחרת לא באה על חשבון ההורים.

 

בדרך כלל, עד גיל התבגרות הילדים מחוברים יותר לסדר היום של המשפחה וההורים, ולכן סביר להניח שילכו לישון בתיאום עם לוח הזמנים ההורי. זה מאפשר לנו להיות איתם, לוודא שהם לא נשארים ערים כשכולם ישנים (אם בגלל שהם זקוקים להשגחה או בגלל אי הנעימות להיות ער לבד בחושך), וכמובן בהתחשב גם בכך שההורים זקוקים לזמן של שקט לעצמם.

 

בגיל ההתבגרות התמונה מתהפכת. תרבות הבילוי של הנוער חותרת להפרדות מההורים ומעולם המבוגרים, ולכן יעדיפו להפוך את סדר היום והלילה. ניתן לראות את זה כמאפיין של 'תרבות הנוער', והחופש מאפשר להם חוויות של עצמאות ומפגש חברתי".

 

 

האם כדאי להילחם בדפוס הזה, האם בכלל יש טעם ועד כמה זה יעיל?

"יש להניח שכהורים למתבגר לא נצליח לשנות לגמרי תופעה חברתית רבת שנים. אם נצליח אנחנו עלולים להרחיק את הילד מחבריו, או שנכנס אתו למאבקי כוח ונקלקל את מערכת היחסים אתו. גם כאן עדיף לראות מה מטרת הגבולות  וההקפדה עליהם.

 

אם אנו רוצים לוודא שיש להם מספיק שעות שינה, ניתן כמובן לאפשר להם לקום יותר מאוחר.

אם אנו רוצים לשמור על מפגשים עם בני הנוער ולראות אותם יותר, אפשר לסכם עימם על זמנים בהם הם נמצאים אתנו כמשפחה. למשל, לעמוד על כך שארוחת ערב אוכלים ביחד, שארוחת שבת היא קודש וכדומה".

 

הבעיה עם ויתור על גבולות היא שזה עלול להידרדר למקומות פחות טובים ואף מסוכנים. איך נותנים להם יד חופשית יותר, אבל עדיין שומרים על שלומם וביטחונם?

"כדי לוודא שבני הנוער לא עושים מעשים מסוכנים, שיחה ותקשורת כנה לצד הסכמים עמם יהיו יותר יעילים ממאבק על שעות הבילוי ואופיו. סכמו איתם, למשל, שיעדכנו אתכם בהודעת טקסט היכן הם נמצאים ויודיעו על כל שינוי במיקום וכדומה. הידברות תמיד עדיפה על מאבקים. הסבירו להם את עמדתכם, מה מדאיג אתכם, ויהיה להם קל יותר להתחבר לזה ולכבד את מה שסיכמתם".

 

נושא האוכל והתזונה - האם חשוב לשמור על סדר יום בארוחות גם בימי חופש? האם אפשר להרחיב קצת את התפריט ולאפשר יותר ג'אנק פוד, חטיפים ומתוקים, כי בכל זאת אנחנו בחופש?

"פה הסיפור קצת שונה. אוכל לא בריא נשאר לא בריא, גם אם מדובר בחופשה. אין בעיה לשנות קצת את זמני האכילה ולהרשות גיוון במאכלים, אבל תפקידנו לוודא שזה לא יגרום להם נזק משמעותי.  גם בחופשה לא נפריז בממתקים ובסוכר כדי למנוע פגיעה בשיניים וכדי לא להגיע למשקל יתר.

 

ברור שאם הילד מצחצח שיניים באופן רציף ועסוק בפעילות גופנית, הסיכון לנזק יורד ואפשר לתת לו קצת יותר גמישות וחופש מאורח חיים בריא. חשוב להיות עם אצבע על הדופק הן בהיבט של עליה במשקל והן בהיבט של מה שאוכלים. גם בחופש כדאי לשמר את עקרונות פירמידת המזון ולהמשיך לכוון את הילד לאורח חיים בריא.

 

אל תטעו - גם חודשיים ללא גבולות בכלל, יכולים להביא לשיבוש ההרגלים ויעידו על כך לא מעט חיילים שבתקופת הטירונות הרשו לעצמם אכילה ללא גבול ונדרשו לעבודה רבה כדי לחזור למשקל תקין בהמשך. אני מציע לשים לב שאכילה לא מהווה תחליף לפעילות או מענה לשעמום. זכרו מה אמר הרמב"ם בנושא בריאות: "בולם רוגזו ימעיט אוכלו וירבה תנועה". אם הילד רובץ כל היום בבית, בהחלט רצוי להתערב ולסייע לו לעסוק בפעילות גופנית".

 

צפייה במסכים לא עונה על הצורך בפעילות גופנית, אבל מהווה חלק לא מבוטל מהפעילות שלהם. ביומיום אנחנו מקפידים מאד על מינונים, על שעות הצפייה בטלוויזיה, זמן המשחק במחשב או בטאבלט. עד כמה זה נכון בימי החופש והאם אפשר לשחרר קצת בעניין זה?

"את נושא המסכים כדאי להסדיר, גם פה, לפי הגיון למגבלה. אם אנו חוששים לעיניים של הילד - נוודא הפוגות בזמן השימוש במסכים, ונגדיר פרקי זמן לא מוגזמים.

 

אם אנו מודאגים שהוא לא יוצא מהבית ולא פוגש ילדים אחרים, נסייע לו ביצירת פעילות חלופית למסך, ובין היתר נשתדל להיות יותר נוכחים בבית בעצמנו. פעילות מסכים מהווה לא פעם מענה לבדידות חברתית או לבית ריק. אם נהיה יותר נוכחים סביר להניח שהצורך במחשב יפחת.

 

בכל מקרה, אפשר להגמיש את הגבולות הרגילים ולאפשר יותר זמן מהרגיל למשחקים, אבל נגביל את כמות השימוש במסך, וכמובן נבדוק שהילד לא עסוק בתכנים שעלולים לפגוע בו או לגרום להתנהגות אלימה. הגמשת הגבולות עדיפה על פני אובדן גבולות.

 

יש היום ממצאים לפיהם משחקי מחשב לא בהכרח קשורים בהתנהגויות אנטי חברתיות, אבל אם הילד לא פוגש חברים, כדאי לקדם מפגשים חברתיים. השאלה 'איך' היא משמעותית: איך גורמים לילדים לנהוג אחרת? האידיאל הוא בגישת המשיכה ולא בגישת הדחיפה. אם הילד ייהנה מהפעילות המוצעת סביר שהוא יימשך אליה ממילא, ולא נצטרך לריב אתו בנושא. כאן תפקידנו לדאוג לפעילות מגוונת ואטרקטיבית. עם ילדים קטנים מספיקה טיפת מסתורין וייחוד, והילד יצטרף אלינו בשמחה.  למשל, נסיעת אופניים משפחתית לאור פנסים בערב, שינה באוהל עם חברים, סדנת בישול אוכל בריא ועוד.

חשוב לזכור שילדים צעירים זקוקים לליווי של מבוגר כדי לפעול נכון. ומאחר והחופשה הגדולה היא החופשה של המורים והמדריכים - התפקיד שלנו כמכוונים נעשה חשוב יותר בחודשי הקיץ.

 

עם מתבגרים הליווי שלנו לא יתקבל בברכה, כמובן, אבל כן כדאי להציע פעילויות משפחתיות שיהיו אטרקטיביות גם למתבגרים ויגרמו להם לרצות ולהצטרף אלינו: נופש בבית מלון, קניות ובית קפה (רחוק מהבית, כדי שלא תהיה פדיחה ליד החברים), טיול למקום מיוחד וכדומה, הם אירועים משפחתיים שבהחלט יכולים להתאים לבני הנוער. כך הצלחנו לשמור על זמן איכות משפחתי גם בימים שבהם הנוכחות שלנו פחות רצויה ומעניינת".

 

אחרי שהתרנו את הרסן במגבלות, לחופש יש תאריך תפוגה וצריך לחזור לשגרה. לא פשוט. איך עושים זאת בחוכמה ובהצלחה?

"כדאי להתכונן בזמן לחזרה לנוהל שגרה. מספר ימים לפני תום החופש כבר נתחיל להזיז את שעות ההתנהלות לכיוון השעון של השגרה. נישן כל יום קצת יותר מוקדם ונתעורר קצת יותר מוקדם. נתחיל בהכנת הציוד הדרוש לבית הספר, ולא נשאיר הכול לרגע האחרון. זה גם מוריד לחץ ועומס ובזכות העשייה עצמה, מתחילים לחוש את תום החופש.

תיהנו מהחופש. לכך הוא נועד. חלק מהעניין זה גם לשבור ולשנות שיגרה ולהקל קצת בנהלים. כל עוד זה מקובל עליכם וכמובן לא פוגע בילדים. בינתיים, חופשה נעימה וחזרה קלה לשגרה".